שלום רב, אני חדשה פה, בני שגר בחו"ל

בהליכי גרושים, מכיוון שאין להם רכוש פרט לתכולת הדירה אותה הוא משאיר לאשתו

הוא שכר דירה בעזרתינו וכעט מבקש גם עזרה ברכישת התכולה וזה מתבטא בעשרות

אלפי $, יש לנו אפשרו לעזור לו, יש לציין שיש גם 3 ילדים מתבגרים שיהיו שבוע פה ושבוע שם.

מכיוון שהם זוג מאוד בזבזן לא הצליחו לחסוך $ אחד, נשאלת השאלה עד כמה צריך ורצוי לעזור כי

זה יכול להיות חבית ללא תחתית, ואיך מסבירים לו שלא לנצח הורים צריכים לתמוך כלכלית בילדים וזאת ברוח טובה על מנת שלא

ישארו פצועים בשטח.emo_24.png

 

תודה.

אם בנך בזבזן ורגיל שהוריו יכסו את חובותיו ויתנו לו כמה שהוא ירצה מתי שהוא ירצה, אם הוא עדיין לא הבין כאב לשלושה ילדים מתבגרים שאחריות פיננסית מוטלת עליו וכי הוא לא יכול להסתמך על הוריו ללא גבול, הרי שהגיע הזמן להסביר לו זאת, לא?

השאלה אינה עד כמה צריך ורצוי לעזור, כל אחד כמידת יכולתו הכלכלית וראות עיניו.

מחליטים מה הגבול, מבינים שעם בן כזה בזבזן הרי שההורים צריכים לדאוג לעצמם, לזקנתם, ולא להסתמך על כך שהוא יעזור כי הרי לעצמו הוא לא ממש יכול לעזור, מגבילים את תאוות הקניות שלו לצניעות כי זה הצעד הראשון ללימוד לחיות במסגרת האמצעים שיש ואומרים לו בפשטות שיש גבול והגבול הוא - אנחנו גם צריכים לחיות וזה מה יש, באהבה גדולה.

ואם הוא רגיל לחיות קצת על חשבונכם הרי שלא משנה כמה תסבירו יפה, וגם לא משנה כמה נתתם וכמה תתנו - תמיד ישארו פצועים בשטח, כי מי שרגיל לקבל לוקח לו זמן להבין שיש גבול.

מה שחשוב הוא הדרך - לא להטיף מוסר על בזבזנות ופזרנות שהביאו אותו לאן שהביאו אלא להסביר לו שהאמצעים מוגבלים כי אין לדעת מה יהיה ודיור מוגן יקר, וצריך גם חסכון קטן לתרופות ומטפלת ומה לא ושלא נזדקק, והכסף הפנוי אותו אפשר לתת בכיף ובשמחה הוא סכום X.

ולא להתרגש אם יהיה כעס ו/או עלבון, גם זה עובר, וההגיון חודר, גם אם זה לוקח זמן.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
חמיות כלות
בחר
בחר