22.11.09 | 11:42
אלמנה
בת 47. התאלמנתי לפני 5 חודשים. בעלי נפטר מדום לב. כך באמצע החיים. איך מתמודדים עם האובדן? יש סיכוי להמשיך בחיים?
24.11.09 | 11:36

אלמנה

ריטה שלום, התמודדתו עם אובדן היא בחירה - בחירה להתמודד ולהמשיך בחיים. זהו תהליך מתמיד של ללמוד לחיות לצד הכאב והחסר, אבל זה משהו אפשרי ו"יש אור בקצה המנהרה", גם אם כיום, זמן קצר לאחר האבדן קשה לך לראות אותו. אנא צייני באיזה אזור את גרה ואולי אוכל להמליץ על קבוצות תמיכה. נפתחה בחודש האחרון קבוצה ברעננה ובה כמה נשים שהתאלמנו ממש לאחרונה. הסדנה בשיתוף מועצת הנשים. לפרטים 054-4448498

מאמנת אישית וקבוצתית. עבודה עם אנשים לאחר אובדן אדם קרוב, בתהליך החזרה לחיים טובים

מנהל הפורום
20+
23.01.10 | 17:17

משתתף בצערך

זה כואב ככה פתאום באמצע החיים להיתנתק מאדם שהיה בעלך שנים רבות, אבא לילדים זה כואב . האובדן קשה אם לא תשתפי אחרים בכאב שלך הוא רק יילך ויגדל . אני לא אלמן אך גם לא נשוי . אך אוכל לשוחח איתך בעניין דרך התכתבות אולי אוכל, להקל עליך במחשבות ובמצב בו את נמצאת בו כיום . להמשיך בחיים בוודאי. איזה סיבה יש לך לא להמשיך לחיות? גם אם לא היית מוצאת סיבה לחיות, לא מאמין שבקטע שאדם מת אז שם מסתיימים החיים של כולם . יש גברים שהיו שמחים שהנשים שלהם, ימשיכו לחיות אחרי מותם ולא יעצרו לרגע . אז תדגידי לי .מה זה משנה באמת מה היה רוצה אותו גבר שתעשי אחרי מותו? אוקיי מכבדים את התקופה של זכרו לא חייב לחשכוח אותו גם אם תנשאי לאחר . אבל תראי שום התאבלות או הפסקת החיים לא ישיבו אותו , בכאב שלך את תצערי את עצמך ואת הסובבים אותך . מותר לך להתאבל כלפי פנים אך מתוך כאב מתון שלא יסחוף אותך עמוק לתהום שאין דרך ממנה חזרה . עם זאת ואת מתכוונת שאולי מה תגיד הסביבה על התנהגותך כאלמנה , על משפחתו איך תגיב למעשיך אחרי מותו . אני בעד לפרוש מדעות ומחשבות של הסביבה בה את חייה ותחיי ותני לחיות . בסופו של דבר מדובר בחיים שלך . אשמח לנהל איתך התכתבות . אדיב אדיב
26.01.10 | 12:57

הכרות

שלום אני ניסים יתאלמנתי ליפני שנה אני גר בדרום בן 46 ניראה טוב מאוד לגילי 4ילדים 3 בנות ובן איש קבע ליפני פרישה מחפש להכיר אלמנה או גרושה למתרת חברות
04.02.10 | 15:29

בחור אלמן

היי אני מאוד מבין אותך גם אני היתאלמנתי אשמח לדבר בפון אני אלמן 10 חודשים 0578161034 ניסים
06.02.10 | 08:10

ריטה יום יום...

יש חשיבות גדולה גם לאבל ולהתאבלות ותיהיי סבלנית עם עצמך- בשנה הראשונה את יכולה להיות עצובה ,לבכות ולהתאבל,יש לך אפילו גושפנקא מאלוהים. אחר כך - יום ביומו מתחילים לתכנן את שאר החיים.שלחי לי מייל אם תרצי אוכל לתת לך קצת ייעוץ נומרולוגי - soola@walla.co.il
21.02.10 | 12:48

משתתף בצערך

זה כואב ככה פתאום באמצע החיים להיתנתק מאדם שהיה בעלך שנים רבות, אבא לילדים זה כואב . האובדן קשה אם לא תשתפי אחרים בכאב שלך הוא רק יילך ויגדל . אני לא אלמן אך גם לא נשוי . אך אוכל לשוחח איתך בעניין דרך התכתבות אולי אוכל, להקל עליך במחשבות ובמצב בו את נמצאת בו כיום . להמשיך בחיים בוודאי. איזה סיבה יש לך לא להמשיך לחיות? גם אם לא היית מוצאת סיבה לחיות, לא מאמין שבקטע שאדם מת אז שם מסתיימים החיים של כולם . יש גברים שהיו שמחים שהנשים שלהם, ימשיכו לחיות אחרי מותם ולא יעצרו לרגע . אז תדגידי לי .מה זה משנה באמת מה היה רוצה אותו גבר שתעשי אחרי מותו? אוקיי מכבדים את התקופה של זכרו לא חייב לחשכוח אותו גם אם תנשאי לאחר . אבל תראי שום התאבלות או הפסקת החיים לא ישיבו אותו , בכאב שלך את תצערי את עצמך ואת הסובבים אותך . מותר לך להתאבל כלפי פנים אך מתוך כאב מתון שלא יסחוף אותך עמוק לתהום שאין דרך ממנה חזרה . עם זאת ואת מתכוונת שאולי מה תגיד הסביבה על התנהגותך כאלמנה , על משפחתו איך תגיב למעשיך אחרי מותו . אני בעד לפרוש מדעות ומחשבות של הסביבה בה את חייה ותחיי ותני לחיות . בסופו של דבר מדובר בחיים שלך . אשמח לנהל איתך התכתבות . אדיב אדיב

תודה על העידוד

קראתי את תגובתך. יש הרבה בדבריך. אני משתדלת מאד להמשיך בחיי. זה קשה ולא בקטע של מה אומרים.... פשוט הנשמה מקשה, העצב עוצר.בקרוב אתחיל ללמוד. אני מאד אוהבת לבשל ולאפות והחלטתי להתמקצע בנושא.
21.02.10 | 12:51

אלמנה

ריטה שלום, התמודדתו עם אובדן היא בחירה - בחירה להתמודד ולהמשיך בחיים. זהו תהליך מתמיד של ללמוד לחיות לצד הכאב והחסר, אבל זה משהו אפשרי ו"יש אור בקצה המנהרה", גם אם כיום, זמן קצר לאחר האבדן קשה לך לראות אותו. אנא צייני באיזה אזור את גרה ואולי אוכל להמליץ על קבוצות תמיכה. נפתחה בחודש האחרון קבוצה ברעננה ובה כמה נשים שהתאלמנו ממש לאחרונה. הסדנה בשיתוף מועצת הנשים. לפרטים 054-4448498

תודה רבה- אשמח

אשמח להפגש עם אלמנות ואלמנים לדבר על התחושות הכאב , העצב ולקבל רעיונות לחיזוקים. אגב אני מתגוררת בעמק יזרעאל. אני ניידת ואין לי בעייה.
22.02.10 | 12:20

אלמנה

בת 47. התאלמנתי לפני 5 חודשים. בעלי נפטר מדום לב. כך באמצע החיים. איך מתמודדים עם האובדן? יש סיכוי להמשיך בחיים?

תהיי חזקה בשבילך ובשביל הילדים

גם אני התאלמנתי בגיל 45 לפני ארבע שנים בעלי נפטר מדום לב ונשארתי עם 2 ילדים מתבגרים,היו קשיים אבל החיים ממשיכים צריך להיות חזקים גם בשבילך וגם בשביל הילדים. היום אני שנה וחצי בזוגיות שניה לילדים יש קשר טוב עם בן זוגי והחיים מחייכים אלי. בהצלחה.
03.03.10 | 15:12

שלום לך

גם אני התלאמנתי לפני כמעט שנתיים בעלי נפטר בגיל 47 ממחלת הסרטן נשארתי לבד עם שני ילדים בוגרים היום הבת חיילת בת 20 והבן 15.5 . בשנה הראשונה די הייתי על אוטומט מתנהלת שונה ממה שאני היום הייתי בקבוצת תמיכה לאלמנים/ות ואחרי שני סיבובים שם הרגשתי עם עצמי שלמה וברורה יותר החלטתי שאני לוקחת את החיים בידיים וממשיכה הלאה .כיום אני במקום אחר ושונה יש לי בן זוג מקסים שאיתו אני מקווה להמשיך ובונים יחדיו זוגיות פרק ב' טובה .אז הצעתי לך שאת צריכה לעבור תהליך עם עצמך של הוצאת כעסים ופשוט לנקות את הנפש ורק אחרי זה להתחיל בדרך שונה .שיהיה לך המון בהצלחה בהמשך דרכך ותהיי חזקה ותחיי עם היש ולא עם האין ...תמיד להסתכל קדימה ולשאוף לחיים טובים יותר!!!!
08.03.10 | 18:41

בחור אלמן

היי אני מאוד מבין אותך גם אני היתאלמנתי אשמח לדבר בפון אני אלמן 10 חודשים 0578161034 ניסים

בכך אתה צודק

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אלמנים ואלמנות
בחר
בחר