הבדידות בסופי שבוע

אני רוצה לשתף אתכם איך אני פתרתי (פחות או יותר) את הבעיה. מהיום שבעלי נפטר וזה היה לפני 4 שנים הבנתי שאני צריכה למצוא חברות במצבי. עד אותו יום כל החברים שלי היו זוגות נשואים. מעולם לא יצאתי לבלות עם חברות (בית קפה , קניות וכו..) עשיתי את הכל ביחד עם בן זוגי. בניית חברויות חדשות זה לא תהליך קצר,ולא בא ביום אחד. הקפתי את עצמי במעגל של חברות שגם הן לבד, עם אחת אני בהצגות/סרטים והיא ממש בת זוג קבועה להצגות, עם אחרת מעבר לחברות השוטפת כבר נסענו לחול כמה פעמים. בימי ששי,יש אפשרות להיות עם הילדים (ואצלי הם נשואים) או לבלות עם אחת מהחברות, ו/או לבלות בחוג החברים (הזוגות הנשואים) שהיו וימשיכו להיות חברים שלי. נכון שהמצב קצת שונה במשפחה עם ילדים צעירים, גם כאן צריך לנסות ולהתחבר עם חברים/ות שיש להם בעיה דומה, היחד מאוד תומך... עם היחד אפשר לעשות המון !!! שיהיה בצלחה

הבדידות בסופי שבוע

אני חושבת ממש כמוך ומרגישה שעברנו תהליך דומה. חיי החברתיים היום עשויים מעגלים מעגלים ויש לי תמיד תוכנית לשישבת מוכנה כמה ימים קודם. וזה לא היה כך בתחילה הרגשתי אבודה ומהלכת בחושך ללא עזרה. ממש במקרה הגעתי לסדנת תמיכה בויצ"ו פ"ת דרך מידע מפה לאוזן, ומאז השתנו חיי. המנחה המדהימה - אירית הרמן-קפליוק, בדרכה המיוחדת היטיבה לאסוף את שברינו ולהרים אותנו לעבר החזרה לחיים. בינינו משתתפי הסדנה, נוצרה אחוה וידידות אמת הנמשכת ורק מתעצמת. היום אני במקום טוב יותר, אך לא שכחתי את ימי האפלה, ובהחלט מוכנה להאיר ולקצר עבור אחרים את הדרך. אשמח לעזור בפרטים לפונים במייל : talmar92@gmail.com. תלמה
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אלמנים ואלמנות
בחר
בחר