מתי טיפול הומיאופתי בחרדה ופחדים יכול לעזור

כולנו עוברים משברים בחיים, מידי פעם אנו גם צריכים עזרה על מנת להתמודד מולם. מילה טובה, איכפתיות ואנושיות עוזרים לנו במצבים קשים וזה תקין ונורמלי. יחד עם זאת, מצב בו אנו זקוקים לסיוע תמידי או מצב בו גם אירוע זניח יחסית מעורר בנו קשיים רבים מצביעים על בעיה כרונית, או במילים אחרות, ולמרות שאנו לא אוהבים להשתמש במילה הזו – מחלה. חרדת נטישה, פחד לדבר לפני קהל או פחד קיצוני מהמוות – כל אלה מצביעים על קיומה של מחלה. במצבים אלו התמיכה (הקשבה, ייעוץ, הכוונה וכולי) לא מצליחה לפתור את הבעיה, המטופל נזקק לתמיכה שוב ושוב והוא דומה לאדם צולע המסוגל להלך רק בזכות קביים וברגע שהקביים נלקחות ממנו הוא קורס. לצורך העניין לא משנה אם הקביים הם שיחה דו שבועית עם פסיכולוג או תרופה נגד חרדות, המטופל תלוי בהם ומתקשה לתפקד בכוחות עצמו. ההומיאופתיה מנסה לחזק האדם כך שיהיה מסוגל לצעוד בכוחות עצמו, לא תרופה יום-יומית כי אם תרופה חד פעמית (לעיתים יש לחזור על התרופה אבל בדרך כלל בתדירות של פעם בחודש או אפילו פחות מכך) שתזכיר לגוף איך ללכת. הטיפול ההומיאופתי מתבצע לפי עיקרון הדומים. לדוגמא, לאדם הסובל מעצירות ניתן תרופה הגורמת לעצירות וכך נרפא אותו. כמובן שהתרופה צריכה לדמות את כלל המחלה ממנה האדם סובל ולא רק צד אחד שלה. דוגמא יותר מדויקת: אדם שסובל מעצירות, עצבנות ורגישות לקור יקבל חומר שגורם לכל שלושת הסימפטומים האלה יחדיו. במקרה הזה, כנראה Nux-vomica. אצל אדם הסובל מחרדות חברתיות נצטרך להבין את המקרה בכללותו, קווי אופי כללים וסימפטומים נוספים לפיהם יש להתאים את התרופה. היה וטעינו בבחירת התרופה - לא נראה התקדמות אצל המטופל ונצטרך למצוא תרופה אחרת, מתאימה יותר. אנלוגיה מסוימת לשיטה ההומיאופתית נמצאת בתרפיית הגשטלט בה אנו משחזרים את החוויה הטראומטית אשר הייתה לאדם ומייצרים עבורו חוויה מתקנת. לדוגמא: מאדם הסובל מפחד מכלבים נבקש שידמה סיטואציה בה הוא נתקל בכלב, עוזר אומץ, עובר ליד הכלב ומצליח לנצח את הפחד. ניתן לזקוף לזכות שיטה זו הצלחה במקרים רבים אולם חסרונה של גישת הגשטלט הוא בכך שהיא בוחרת את הטיפול רק על סמך הסימפטומים הנפשיים וגם אז לא לפי כולן. אם למטופל הסובל מתסמונת פוסט טראומטית יש בריחת שתן או שהוא מאוד גאוותן, הגשטלט יתקשה לקחת זאת בחשבון. בהומיאופתיה לעומת זאת, כל סימפטום, פיזי ונפשי כאחד, נלקח בחשבון לצורך קביעת התרופה. לעיתים, הסובלים מבעיות חרדה מביעים חשש מתהליך הריפוי עצמו, הפחד לאבד את האישיות לטובת התיישרות לפי הנורמה. חשש זה הינו מובן ומוצדק, אין דבר שמייחד אותנו בני האנוש יותר מתכונות האופי שלנו, אם נצטרך לוותר עליהן הרי שויתרנו על חלק מהווייתנו ואצל מטופלים רבים הנוטלים תרופות פסיכוטיות אנו רואים לעיתים מצב בו המטופל כביכול בסדר אבל משהו בו כבוי. מטופלת הסובלת מהתקפי חרדה ונוטלת רמוטיב (Remotiv) אמרה לי לאחרונה כי מאז שהיא לוקחת רמוטיב "אני מרגישה שיש חומה עכשיו, סף הריגוש שונה, הפסדתי משהו, זה לא אני, זה שינה את האני שלי.... גם כשמתרגשת אני לא בוכה, הכדורים מונעים ממני לבכות". המטופלת החליטה לוותר על חלק מאישיותה בכדי למנוע את התקפי החרדה אולם טיפול הומיאופתי מוצלח יכול לשחרר את האדם מסבלו, לא במחיר של ויתור על חלק מהאישיות שלו כי אם דווקא על ידי העצמתה. המחלה היא שמגבילה את יכולתו של האדם להתפתח ולחיות חיים בעלי משמעות והסרתה של המחלה מאפשרת לנו לנסות ולהגשים את המשמעויות העליונות של קיומנו. בברכה, ערן אינדיג, הומאופת קלאסי מוסמך www.eran-homeopat.com
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
פסיכיאטריה