רע לי...סובלת...ולא יודעת איך להמשיך...

היום חשבתי שוב והגעתי למסקנה נוראה שכבר לא אכפת לי לוותר על ילדיי המתנה הכי יפה שקיבלתי בחיי!!! אני בשוק שאני מרשה לעצמי לומר זאת בקול רם ולשתף אני מרגישה איום ונורא ואפילו כועסת ושונאת את עצמי....אבל זה גרם לי להבין כמה אני סובלת ולא יכולה להמשיך עוד.... ניסינו הכל ...אין מה להציל מבחינתי עשיתי הכל בשביל להצליח ללא הצלחה...אין ביננו תקשורת ...אין ביננו סקס....פשוט אין כלום הפחד הגדול שלי מלהתגרש הוא רק הנושא הכלכלי אני מתה מפחד איך אני יגמור את החודש. אין לנו דירה אנו חיים בשכירות.. אני עם שני ילדים קטנים ...5 ו-3 ואני כ"כ מפחדת עליהם פחד מוות...אני מעדיפה לסבול כל החיים רק לא לפגוע בילדים שלי...הם עוד קטנים איך הם יסתגלו למצב...הדגולה שלי גם מאוד מאוד רגישה לוקחת הכל ללב כואבת את כאב האחר! רע לי ואני לא יודעת מה לעשות.. איך אני מצליחה להתגרש? להסתדר כלכלית? והכי חשוב לא לפגוע ביקרים לי מכל. אשמח לעזרה הרבה עזרה תודה

כשאמרתי ללותר על ילדיי..

התכוונתי לא לקום איתם בכל בוקר לא לבלות איתם בכל שעות היום..לא לאכול איתם ארוחת ערב משותפת...לא להירדם איתם בלילה...לא לעשות איתם כל חג...בקיצור לא להיות איתם כמו שאני היום ...אתם מבינים נכון?

תגובה

תמי, יש לי המון להגיד לך. אני גרוש לצערי פעמיים ועברתי הרבה. מנסיון, לא תחזיקי מעמד יותר מידי זמן ככה. זה יגמור אותך נפשית. אין משפחה התמונה שיכולה לתמוך בך?

תמי יקירתי........מה שכתבת מאוד נוגע לי ללב:

דבר ראשון, לפני הכל, אני אתחיל בכך שאני מאוד מאוד מבינה מנין ההרגשה של חוסר האונים, התסכול, הרגשת הויתור...הכל....את בתקופה קשה וזה מאוד מובן. אני אתחיל בכך שאת מתייחסת לוויתור על ילדיך - מנין לך הידיעה שכשארת מתץגרת את מוותרת על הילדים? להיפך - הם יחיו אצלך, כמעט אוטומטית ככה שבכך אין לך מה לדאוג אלא אם כן הוא מאיים שילחם איתך עליהם אז הסבירות קטנה יותר... אבחל בגדול קטינים בגיל הזה חים עם האמא. אני רוצה להגיד לך שאין אישנה שמתגרשת שלא חשה את מה שאטת כותבת. בין אם אשה עובדת או לא, בין אם יש בית שלכם משותף בין אם גרים בשכירות....הבטחון פתאום יורד למרות שאת יודעתץ שזה הצעד הנכון. אל תכעסי על עצמך, תני לכאב להשתחרר מליבך אבל לךאחר מכן תתאפסי כי יש לך ילדים קטנים שצריכים אותך. ואת צריכה כוחות נפש! לא אומר לך שקל להתגרש זה משבר ענק, זה שינוי פתאומי בחיים, פתאום אחרי מס' שננים את לבד, מגדלת את ילדייך לבד, זה משבר לא קטן. אבל תשאלי את עצמך האם את מוכנה לשפר את חיי הזוגיות שלכם? יש לך פסיק של אהבה כלפיו? איכפתיות? ולו כלפייך? האם תהיי מוכנה להקריב משהו כדיח שהגכירושין יתרחקו ממך ותצילי את חיי משפחתך? אם התשובה היא ככככןןןן אחד גדול אז תפעלי יותר לכיוון השיפור כגון: לדבר איתו, לשוחח שיחה מלב ללב, לספר מה מציק לך בנישואין האלו ולנסות לפתור בעזרת יועץ נישואין, זמ איכות וכד'. מה ניסית עד עכשיו? אבל אם את מתכוונת למשפט "אין מה להציל מבחינתי.." ומרגישה שמיתית עד תום ובכ"ז ההרגשה נשארת אין מנוס.......תעברי את משבר הגירושין ותחיי את חייך עם הילדים, מזונות הסדרי ראייה וכד'. מבחינת הפחד הכלכלי: עם הזמן מסגלים דרך בחיים ומסתדרים. אני יכולה לספר לך שגם אני שכרתי בזמנו דירה הם הגרוש שלי ומעולם לא קנינו דירה יחד, אני עם משכורת קטנה ומסכנה ובנוסף הוא לא משלם לי מזונות כבר שנים......ובכ"ז העזתי, התגרשתי, גרתי בהתחלה 3 שנים אצל ההורים ואז לפני שנה מהיום התחלתי לשכור דירה עם שני ילדים הקטנים ואני רטוצה לומר לך שאין כמו ההרגשה שאת מעניקה להם ולך חיים אחרים, רגועים יותר, בשביל עצמכם בלבד!!! וב"ה אני מסתרת מאוד יפה...פה מקבלת עזרה ושם ומסתדרים. ואז את מגיעה ל מצב של חיפוש בן זוג ובהחלט יכולה למצוא אושר במקום אחר....גירושעין זו לא מילה גסה וגם לא סוף העולם!!! שתדעי שהילדים עלוליחם לסבול אם יראו וירגישו שאת מתוסכלת וממורמרת ודווקא אם יראו אמא חזקה, אמא שנתנה להם חיים חדשים,ישאבו ממך כוחות.. אינני משדלת אותך חלילה להתגרש אך נותנת לך נקודות למחשבה....זה לא קל אך נתון לבחירתך בלבד!!! אשמח לענות לשאלותייך, לצערי יש לי נסיוןן בכך, עברתי גירושין לא פשוטים ועדין עוברת... אז כאן ובמייל הפרטי אני לשרותך, ובהצלחה בכל דרך שתבחרי.. חגית - מנהלת הפורום...
מנהל הפורום
1000+

כשאמרתי ללותר על ילדיי..

התכוונתי לא לקום איתם בכל בוקר לא לבלות איתם בכל שעות היום..לא לאכול איתם ארוחת ערב משותפת...לא להירדם איתם בלילה...לא לעשות איתם כל חג...בקיצור לא להיות איתם כמו שאני היום ...אתם מבינים נכון?

אויש תמי......עכשיו ראיתי מה שהוספת כאן אך....

את תהיי איתם ת מ י ד!! ויותר מהיום......את אפילו תלמדיח להינות איתם יותר מהיום, את תחליטי מה טוב לכם יחד, את תחליטי את סדר יומכם...תהיי בטוחה. זה רק וסר הבטחון שאת חשה כרגע, שהוא הכי טבעי בעולם... את תתחזקרי עם הזמן.... מבטיחה!
מנהל הפורום
1000+

תמי יקירתי........מה שכתבת מאוד נוגע לי ללב:

דבר ראשון, לפני הכל, אני אתחיל בכך שאני מאוד מאוד מבינה מנין ההרגשה של חוסר האונים, התסכול, הרגשת הויתור...הכל....את בתקופה קשה וזה מאוד מובן. אני אתחיל בכך שאת מתייחסת לוויתור על ילדיך - מנין לך הידיעה שכשארת מתץגרת את מוותרת על הילדים? להיפך - הם יחיו אצלך, כמעט אוטומטית ככה שבכך אין לך מה לדאוג אלא אם כן הוא מאיים שילחם איתך עליהם אז הסבירות קטנה יותר... אבחל בגדול קטינים בגיל הזה חים עם האמא. אני רוצה להגיד לך שאין אישנה שמתגרשת שלא חשה את מה שאטת כותבת. בין אם אשה עובדת או לא, בין אם יש בית שלכם משותף בין אם גרים בשכירות....הבטחון פתאום יורד למרות שאת יודעתץ שזה הצעד הנכון. אל תכעסי על עצמך, תני לכאב להשתחרר מליבך אבל לךאחר מכן תתאפסי כי יש לך ילדים קטנים שצריכים אותך. ואת צריכה כוחות נפש! לא אומר לך שקל להתגרש זה משבר ענק, זה שינוי פתאומי בחיים, פתאום אחרי מס' שננים את לבד, מגדלת את ילדייך לבד, זה משבר לא קטן. אבל תשאלי את עצמך האם את מוכנה לשפר את חיי הזוגיות שלכם? יש לך פסיק של אהבה כלפיו? איכפתיות? ולו כלפייך? האם תהיי מוכנה להקריב משהו כדיח שהגכירושין יתרחקו ממך ותצילי את חיי משפחתך? אם התשובה היא ככככןןןן אחד גדול אז תפעלי יותר לכיוון השיפור כגון: לדבר איתו, לשוחח שיחה מלב ללב, לספר מה מציק לך בנישואין האלו ולנסות לפתור בעזרת יועץ נישואין, זמ איכות וכד'. מה ניסית עד עכשיו? אבל אם את מתכוונת למשפט "אין מה להציל מבחינתי.." ומרגישה שמיתית עד תום ובכ"ז ההרגשה נשארת אין מנוס.......תעברי את משבר הגירושין ותחיי את חייך עם הילדים, מזונות הסדרי ראייה וכד'. מבחינת הפחד הכלכלי: עם הזמן מסגלים דרך בחיים ומסתדרים. אני יכולה לספר לך שגם אני שכרתי בזמנו דירה הם הגרוש שלי ומעולם לא קנינו דירה יחד, אני עם משכורת קטנה ומסכנה ובנוסף הוא לא משלם לי מזונות כבר שנים......ובכ"ז העזתי, התגרשתי, גרתי בהתחלה 3 שנים אצל ההורים ואז לפני שנה מהיום התחלתי לשכור דירה עם שני ילדים הקטנים ואני רטוצה לומר לך שאין כמו ההרגשה שאת מעניקה להם ולך חיים אחרים, רגועים יותר, בשביל עצמכם בלבד!!! וב"ה אני מסתרת מאוד יפה...פה מקבלת עזרה ושם ומסתדרים. ואז את מגיעה ל מצב של חיפוש בן זוג ובהחלט יכולה למצוא אושר במקום אחר....גירושעין זו לא מילה גסה וגם לא סוף העולם!!! שתדעי שהילדים עלוליחם לסבול אם יראו וירגישו שאת מתוסכלת וממורמרת ודווקא אם יראו אמא חזקה, אמא שנתנה להם חיים חדשים,ישאבו ממך כוחות.. אינני משדלת אותך חלילה להתגרש אך נותנת לך נקודות למחשבה....זה לא קל אך נתון לבחירתך בלבד!!! אשמח לענות לשאלותייך, לצערי יש לי נסיוןן בכך, עברתי גירושין לא פשוטים ועדין עוברת... אז כאן ובמייל הפרטי אני לשרותך, ובהצלחה בכל דרך שתבחרי.. חגית - מנהלת הפורום...

איזה כיף שיש מישהו שמבין אותי...

במשפחה שלי לא מבינים אותי...לא מבינים כמה אני סובלת...למרות שאני מספרת.... אני כבר לא מאמינה בזוגיות הזו ניסיתי כ"כ הרבה אין ספור שיחות שאמרתי לו שאני מרגישה שהוא זר לי לא שהוא בעלי..שאני לא מסוגלת להיות בזוגיות ולהרגיש לבד לבד..אמרתי לו שגם אם היום לא נתגרש זה בסוף יתממש עוד חודש חודשיים שנה אבל זה יקרה...שיתפתי אותו בהכל ...היינו ביעוץ שנה וחצי ושום שיפור לא היה...הכל תקוע!! הוא לא רוצה להתגרש אבל הוא לא עושה מאומה בשביל שזה לא יקרה. התקופות הטובות שלנו אחרי שיחה לא עוברות את החודש...ושוב הכל חוזר אותם שיחות אותם דיבורים אותם "טענות". אני מקנא בבנות שמספרות לי שהם דוחות את בעליהן "יואו הוא משגע אותי הוא רק רוצה לשכב" אז לי אין את הבעיה הזו אני נואשת למגע חיבוק ליטוף לעשות אהבה (אני כותבת ובוכה אני לא מסוגלת יותר)והעניין הדפוק (סליחה על המילה) שהוא טוען שאני לא רוצה!!! סתם לדוגמא פעם אחרונה שכבנו בתחילת מרץ ומאז כלום הוא אפילו לא עושה סימנים...אני לא מצליחה להבין איך הוא מחזיק מעמד..והוא לא בוגד בי בוודאות!! ולא רואה סרטים...דא הבעיה של הסקס היתה תמיד עוד שהיינו חברים! לי אין אפשרות לגור אצל הוריי מכל מיני סיבות. מה שעצוב שזה פוגע בילדיי וזה מתבטא לפעמים בחוסר סבלנות..ותאמיני לי אני סופרת בלב עד מאתיים...כן אבל יש לי פעמים רגעים שאין לי כוח לעצמי ואני מנסה לשאוב את הכוחות שלא נותרו אך ורק עבור ילדיי שהם באמת היחידים שגורמים לי לא לוותר ולעמוד על הרגליים. תודה על ההקשבה! ועל התגובה !

תגובה

תמי, יש לי המון להגיד לך. אני גרוש לצערי פעמיים ועברתי הרבה. מנסיון, לא תחזיקי מעמד יותר מידי זמן ככה. זה יגמור אותך נפשית. אין משפחה התמונה שיכולה לתמוך בך?

אני כבר גמורה נפשית

זה בסדר...יש משפחה עמובן אני רוצה להאמין שהם יתמכו..אבל זה יגמור את הוריי לראות אותי ככה...אבא שלי אחד כזה שלא ישן בלילה שרע לילדיו..ואני ממש לא רוצה ליפול עליהם...אבל אין לי למי ליפול...אני מרגישה לבד...אבל יהיה בסדר אני מאמינה

היי שלום לך

אם את סובלת, תחתכי ומיד לעולם על תוותרי על ילדייך!!!! אל פחד בורא עולם לא פוסח על אף אחד תסגרי את הדלת תתגרשי קחי איתך את ילדייך תשכרי בית קטן ומתאים לצרכייך מצאי עבודה ותפרנסי את אצמך וילדייך בכבוד קל זה לא יהיה אבל עדיף לבד ובשקט מאשר ביחד ובסבל.

מוכן ללוות אותך בתהליך כך סתם מטוב לב

כתבי לי למייל ELIBIR1@WALLA.CO.IL

אלי

לתמי היקרה

זה אכן קשה ומפחיד להתגרש. אך אני זוכרת מה אמרה לי דודתי כשהתלבטתי לגבי הגרושין ומצפוני כאב והתיסר על הסבל שאגרום בכך לילדי.... היא אמרה: "אם לא תתגרשי תגרמי לילדיך יותר סבל ונזק נפשי, זה נורא לגדול בבית שאין בו אהבה. בגירושייך את תלמדי את ילדיך את השעור הכי חשוב בחיים... שלעולם אסור להישאר איפה שרע לנו. שתמיד אנו חייבים להישאר נאמנים לאושר האישי שלנו". וכמה שהיא צדקה. וגם אני עזבתי עם ילדה בת 6 וילד בן שנתיים.

 היום אחרי 5 שנות גרושין אני המאושרת באדם. ילדי בסדר, התגברו למרות הקושי. התפתחתי מקצועית וכלכלית כמו שלא דמיינתי לעצמי שאוכל.... ואפילו יש לי בן זוג  מזה שנה וחצי, מדהים, טוב לב, וגם הסקס מעולה!!!

אז יקרתי אל תוותרי לעצמך, אל תוותרי על ילדיך, נכון שמתחתית ההר ההר נראה גבוה ואולי בלתי אפשרי. אבל אני מהפסגה יכולה לומר לך בוודאות - הדרך לא קלה, לפעמים כואבת, לפעמים מתיאשים קצת  אבל הנוף מלמעלה מדהים ושווה כל מאמץ ואת עוד תגיעי לפסגה שלך ....תהיי מאושרת . וזה לא רק אני שאומרת זאת יש עוד המון נשים שמעידות על כך,אם את רוצה קצת תמיכה ויעוץ, אני גם תרפיסטית במקצועי את יכולה ליצור קשר במייל. תמכתי כבר בכמה נשים בתחילת דרכן. danashaham18@gmail.com

(נ.ב. אני עושה מחקר על השינויים האישיים שנשים עוברות לאחר הגרושין , אם את מסכימה להשתתף צרי עמי קשר )

היי תמי,

מאוד הזדהתי עם הדברים שרשמת. אכן תקופה הגירושין הינה קשה מאוד!!!! גם אני נמצאת בעיצומו של התהליך. אבל אני יודעת שזה משבר שיחלוף ושילמד אתי ויחזק אותי לקראת הבאות. תנסי, למרות שזה לא פשוט, אבל תנסי לשאוב כוחות מדברים חיוביים וטובים בחייך. הילדים הם מקור כוח עצום לאהבה, תקווה ורצון לחיות טוב. אל תוותרי עליהם וכמובן שכשאת מתגרשת את לא נוטשת אותם. להפך, את מאפשרת לעצמך להפרד מעט על מנת לאגור כוחות למפגש הבא איתם! מאחלת לך הצלחה בכל דרך שתבחרי!

 

תמי שלום, קראתי את מה שכתבת והרגשתי שאני כתבתי את זה....

אני נמצאת בדיוק באותו מצב של חוסר תקשורת עם הבעל שלי (אם אפשר לקרוא לו כך...). אני מרגישה שאנחנו שני אנשים זרים, לא מדברים, לא צוחקים, לא מחבקים, לא.... גם אני לא יודעת מה לעשות. אני מאוד רוצה להתגרש אבל לא יודעת איך להתחיל, לאן ללכת? יש לי שני קטנים בני 5 ו 3 , אני לא עובדת, המשפחה שלי לא בקשר איתי (בגללו...) ואני לא יכולה להרשות לעצמי להזרק עם הילדים לרחוב. אם רק אני הייתי, מזמן הייתי עוזבת עם גט או בלעדיו... אני מתביישת לומר שאפילו כסף לפתיחת תיק גירושים ברבנות אין לי כי הכל בידיים שלו.... מה לעשות????

אם יש לך או למישהו אחר תשובה בשבילי המייל שלי הוא fvfv2308@walla.com  תודה...

 

אין לי מה לומר פשוט חיבוק ענק ממני

טוב עכשו ולא לימשוך את הגירושים כי הנזק אחר כך עצום.

תמי היקרה אני הייתי באותו מצב כמו שלך בדיוק לפני שנתיים וחצי בלי תקשורת בכלל לא יודע עד היום אך התחתנו בכלל את הנעשה ואין להשיב את הגלגל אחורה מי רגע זה אפשר ללכת רק קדימה עם את חושבת להתגרש לא יכולה לראות את הבעל מול העניים שלך לעשות מה שאת חושבת לדאוג לילדים או לכסף זה לא נכון לחשוב בכלל כי אין מחיר לחופש או לנפש שלך בהצלחה

תמי ..... כואב לי בכאבך .

רע לי שרע לך כי המצב שלך כמו שלי בדיוק ואני במצב נפשי כמוך אשמח לשוחח איתך בכייף במייל PPP100PPP@WALLA.COM

אשמח לנייד שלך תשלחי לי במייל ונדבר תמי בבקשה

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
גרושים גרושות
בחר
בחר