אומנה+ הסבר מלא על האמונה =חזרה בשאלה ותשובה לכך


מאמין או יודע – משמעות אחרת לכל מה שאנחנו יודעים על אמונה 



אנשים המגדירים עצמם כמי שאינם מאמינים, חושבים כי בעימות עם אנשים מאמינים ידם על העליונה. ונמוקם עמם: אנו מקבלים רק דברים רציונליים, שכליים, הגיוניים. איננו מסתפקים בהנחות, שהן עובדות שאי אפשר להוכיחן, שכל קבילותן היא, שלא הוכח שהן אינן נכונות. הננו אנשים מתקדמים, שאינם מקבלים אמונות השייכות לימי הבינים. לעומת זאת, המאמינים מקבלים דברים בלתי רציונליים והגיוניים, עובדות שאין להן כל הוכחה. כלומר, הם אנשים שאינם פתוחים לאוירה והשקפת העולם הליברלית של ימינו. הם ממשיכים לטוות את חוטי ימי הבינים שאבד עליהם הכלח, לדעתם. 

הנחה זו מוטעית מיסודה. היא נובעת מחוסר ידע. עיון רציני בבעיות היקום לאור המדע, מוכיח כי הרגשת עליונות זו של הבלתי מאמין מנוגדת למציאות. כי אף אצל הבלתי מאמין - רבה האמונה. אמנם לא בכוח רוחני עליון, אלא בדברים אחרים. כי מה פרושה של אמונה? הנחה לפיה קיימים דברים שאין הוכחה על אודותם או אירעו עובדות שאין הוכחות ברורות על היותן. להבדיל מדברים מוחשיים אשר אמיתותם אינה מוטלת בספק, הבה ונראה בכמה הנחות בלתי מוכחות, מאמין האדם המגדיר עצמו כלא מאמין. 

כל אדם בעל שכל, בראותו חפץ מסויים, מתענין מי יצר אותו, כיצד יצר אותו, כיצד הוא פועל וכדומה. מדוע לא נשאל - בראותנו את העולם כולו - מי ברא את העולם? את השמש, את הירח. וכיצד ומדוע הם פועלים כפי שאנו רואים. במערכת הכוכבים שלנו בלבד - לדעת המדענים - מצויים לפחות 100,000 מיליון כוכבים. וקיימות עוד לפחות 10,000 מיליוני מערכות כוכבים, שכל אחת מהן מכילה 100,000 מיליון כוכבים. מי ברא כל זאת? ברם, נסתפק בכל הקשור למערכת הכוכבים שלנו, או לפחות מזה, לכדור הארץ עליו אנו חיים והסמוך לו ממש. כיצד זה נברא? מי עשה זאת? 

בעבר הרחוק כאשר השיב מאן דהוא לשאלה זו; העולם לא נברא מעולם, אלא היה קיים מאז ומתמיד - אי אפשר היה לסתור אותו מבחינה הגיונית ומדעית. כי אולי קיים העולם מאז ומתמיד. כלומר, זה טבע ואינו דורש הסבר. כשם שהעולם היה קיים לפני מיליארד שנה, כך היה לפני מאה מיליארד שנה וכן הלאה עד אין סוף שנים. לעומת זאת בימינו מוכיח המדע כי תשובה זו אינה נכונה כלל. כל אנשי המדע תמימי דעים, על יסוד הוכחות שונות, כי כל היקום היתה לו התחלה אי פעם. והיה רגע בו כלל לא היה קיים עולם. איש מן החוקרים אינו חולק על כך. תופעות שונות מוסברות על יסוד זה. וביניהן: מדוע הלילה אפל (ראה "קוסמולוגיה" מאת גיורא שביב, בהוצאת איניברסיטה משודרת, תשל"ח). 

אם כן, ניצבת עתה השאלה: כיצד נברא העולם? 

הבה ונראה איזה מענה ניתן לשאלה זו, על ידי אנשי מדע שאינם מאמינים, הממאנים לקבל את הפסוק הראשון בתורה: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". 

המדע בכללו משתמש, לעתים, בהנחה שיש לה אמנם סבירות גבוהה, אך אין לה הוכחה אמפירית. אלא שאין אפשרות לדחותה מאחר ואין הוכחה נגדית הפוכה. גם ההסבר המדעי על בריאת העולם מושתת על שורה של הנחות ולא על הוכחות אמפיריות. 

* * * 

שאלה - האם מה שאנחנו לא רואים, זה הוכחה שאכן אינו קיים? 

תשובה - מונח זה שכל דבר שאתה אינך רואה וחש, אזי מציאותו מפוקפקת, נטולת שחר מיסודה, היא אקסיומא מופרכת כדלהלן. ואינה אמת מדעית אוביקטיבית. מופרכת, משום: 

א) חוש הראיה - אדם המהלך לו על פני האדמה, ורואה הוא מסביבו עולם עומד, מציאות יציבה, הוא בטוח ומשוכנע בכך לחלוטין, האם כך גם האמת? כדור העולם נתון תנועה מתמדת בתנועות במערבולת עצומה, מסתובבת מסביב לצירה, תנועתה מסביב לשמש, וכל המערכת כולה מסתובבת בנתיב החלב, תנועה הכללית של הגלאקסיות. היתכן שאם נסביר לאדם זה שבטוח לחלוטין ובוטח בחושיו שהמציאות היא אחרת? הרי שינעץ בנו עינים ויאמר: כי נסתתרה דעתנו עלינו, אל תשטה בי! הנני מציאותי ובדמיוני לא אשגה! האמנם? 

ב) חוש השמיעה - אם יושב לו אדם בחדרו השקט ונפתיע אותו בחידוש, שלמעשה בחלל החדר מתרוצצים קולות וברקים ואפי' תמונות ודמוי אנשים מסתובבים מסביבך רק שאינך חש, אינך מרגיש, הרי שאותו אדם יראה בנו כמאמיני אמונות טפלות של רוחות ושדים, היה גוער בנו בשם המציאות הריאלית, לחדול מהזיות מיסטיות מעורפלות. 

ואילו כיום, כל ילד יודע, כי גלי-קול, גלי-אור, מחוללים בחלל האויר קולות ותמונות, ומאריכים את חושי האדם המקוצרים והמוגבלים. 

ג) חוש המישוש - אדם ממשמש חפץ, בטוח הוא שהגוף אכן מוצק, ובאופן בלתי אמצעי, באה האמת המדעית ומורה היפוכו של הדבר, כל גוף מורכב אטומים, וכל אטום כשלעצמו מורכב אף הוא. במרכזו הגרעין, ומסביבו נעים אלקטרונים, כאשר רוב רובו של האטום הינו חלק ריק. ודימוי המוצקות והיציבות של החומר נוצר עקב המהירות העצומה של האלקטרונים, אשר ע"י המהירות מקיפים את חלל הריק. (כדוגמת וינטלטור). לו אפשר היה לכווץ את החומר הממשי מנפחו, הרי שמכל מגדל אייפל בפריז נשאר היה בידנו כמות חומר בגודל קופסת גפרורים, ומן השלחן שלידינו כמות חומר בגודל מקרוסקופי. א"כ איפוא, ממשות נוכחית אינה אלא דמיון סוביקטיבי, ואי תחושה מציאותית גם היא אינה אלא פרי דמיון סובייקטיבי, ואכן אין להניח מונחים ולכפור באמונה באשר אינה מוצקה ומציאותית. 

אנשי מדע, שואל הרב דסלר, סומכים רק על מה שנבחן בחושים, האם ע"י כך ינצלו מן הטעויות? או אדרבא יפלו בטעויות מרובות ומשונות יותר? 

נצייר נא אם יקבל אדם מכתבים מאנשים שבלתי ידועים לו, משני מקומות שונים, ממקום אחד, מתקבלים כל המכתבים כתובים בדיו ירוק המצוי שם, וממקום שני בדיו שחור, המכתבים שונים בתוכנם. הכתובים בדיו ירוק, כלם מלאים דברי שטות והבל, והכתובים בדיו שחור כלם דברי חכמה נפלאים, הרי בר דעת יבין כי כותבי המכתבים שונים הם בחכמתם זה מזה, וכי כותבי דברי החכמה הינם חכמים. וכותבי הבלים הינם שוטים, אך נתאר לעצמנו שיבוא חוקר ויאמר איני יכול לדון את הכותבים כל עוד לא ראיתים בעיני, וכ"ש על מהות מחשבותם שהיא נעלמת, בתוך מוחם, וע"כ הגעתי לידי סיכום ע"פ הנתונים שאני מבחין בחושי, ומצאתי את הפתרון, ואני שופט מכאן, שהדיו הירוק היא הסיבה לשטויות שבמכתבים ממקום אחד, והדיו השחור סיבה לדברי חכמה שבמכתבים ממקום האחר. 

כושר הראיה של דבורה גדול פי מאה בערך מזו של אדם, מי רואה את העולם "כמות שהוא" הדבורה או האדם? 

ומוטב שנציג עוד המחשה שכתב הגרי"ח זצ"ל: נפגשים ב' אנשים כאשר אחד מתרברב להיות חוקר ופילוסוף, הוא מאמין ובוטח רק בנושאים שאותם הוא בוחן וחוקר בראייתו, ואילו השני מאמין אמונה פשוטה ותמימה. אומר המאמין לחוקר: אחוד חידה, ואשמח אם אשמע פתרונה, מהו הדבר אשר אוכלת במהירות, ובלא סוף, ולא נראית כלל שהיא אכן אכלה? ויען החוקר הלא זה חלומו של פרעה עם הפרות הרעות! ויאמר המאמין הלא אמרתי לך שהוא דבר שניתן לראותו בכל יום. 

הזמן! עונה החוקר, שהרי מכלה את חיי האדם ואינו מורגש בו, אומר המאמין, המדובר בנושא גשמי ומאכליה גשמיים. אחרי הרהורים ומחשבה שואל החוקר, קטנה היא או גדולה? יפה היא או מכוערת? יש לראותה לפעמים כשהיא קטנה, ולפעמים היא גדולה, ויפה היא מאד, עונה המאמין. ושוב לאחר מחשבה מאומצת ופתרון אין, מבקש החוקר מעט רמזים. אינה נחלקת לשתיים כיתר הדברים הגשמיים. רומז המאמין. ובעצם מסתבך יותר החוקר וחוזר שוב ושואל, כמה שנות חייה? ומי מולידה - אדמה, או אשה? עונה המאמין: אומנם היא יכולה לחיות לעולם אם מספקים לה מספיק מזון, ואינה ילודת אשה, וגם לא נוצרה מאדמה. וישאל החוקר האם יש לה בנים? ויען המאמין אומנם יש לה בנים אך בניה נולדים עמה, אך גם מתים ביחד איתה. ושוב נשקע החוקר במחשבות, ולבסוף "מרים ידים" - איני יודע! ארמוז לך דבר נוסף, ובתקוה שתמצא את חידתי, אומר המאמין. אותו דבר תלוי בתלות של דבר אחר, וכל עוד קיימים דברים אחרים בשטח, אכן הוא קים. וכשיכלה דבר האחר, הרי שאין לה קיום, ואינה מתקימת בלעדי אותם דברים אחרים שבשטח. קופץ החוקר כנשוך נחש, נדמה שמצאתי את הפתרון, הרי היא האש! ואומנם נכון. האש היא אוכלת ומכלה ואינה מורגשת. והיא יפה, ואינה נחלקת לשתיים, וכו'.

אך, ממשיך המאמין ואומר לחוקר, הגד נא לי אילולי ראית דבר זו הנקראת "אש", והייתי מספר לך אודותיה, והמורכבת בכל אותם פרטים האמורים, לא היית חושב אותי לשוטה, ומוגבל בשכלי? כי כיצד יתכן שדבר גשמי לא ניתן לחלקו לשתיים? ובניה נולדים אתה?! ולעולם לא היית מאמין. וכל זאת משום שלא ראית במו עיניך. וא"כ כיצד תוכל לחקור אותם נושאים הרחוקים ממושגי האדם ותבונתו, ואשר בשמים ממעל שלא ראיתם מימיך? וע"כ אחוז באמונה! וכבר אמר אחד החכמים: שהאמונה מתחילה ממקום שהמאמין אינו מאמין. כי במה שמאמין הרי שאין צורך באמונה, כי את זה כבר מבין הוא, אמונה צריכה להתחיל ממקום שמפסיק מלהבינם כי אז חייב להפעיל את מדת האמונה, מוכר המקבל לידיו פקדונות שהם ערבויות ובטחונות, אין הוא נקרא מאמין בזולתו. דוקא כשסומך על הקונה ואינו יודע מה ילד יום, יקרא כמי שנותן אימון ברעהו, והעולם נקרא כלשון העַלם כי יש בו העלם וחייבים לפענחו, ומתוך כך לראות את גדלותו של הקב"ה, תוך מעטה וסיכוך של אמונה, כי מגודל המושג וקוצר המשיג, לא נוכל לסמוך על שכלנו המוגבל בלבד. ובכך, צדיק באמונתו זאת, ודאי יחיה, חיי-עוה"ז וחיי-נצח. 


עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
חוזרים בשאלה