חייו של חוזר בשאלה

זה התחיל כשראיתי את חברה שלי מהכיתה במסיבה. כן! במסיבה! זו שהיתה מדריכה למופת בסמינר, זו שהיתה לבושה על פי קוד הצניעות המבוקש ובקפידה, זו ששידוכים היו מנת חלקה בחייה החברתיים. כן, היא היתה בדיוק כמוני, אחת שייעדו אותה להתחתן עם "עילוי". אך כל זה התפוצץ לי בפנים  כשראיתי אותה רוקדת במסיבה, שיכורה ונטולת בד, רוקדת כאילו אין מחר, רוקדת בשביל אותו זמן אבוד בה עדיין לא הכירה את עולם החופש הנוצץ. היא הסתובבה במקריות, ואז עיננו נפגשו זו בזו. עשיתי את עצמי כלא רואה ומייד ברחתי לשירותים. הרי לא ייתכן שהיא תדע עליי! לא ייתכן שהיא תחשוב את אותן מחשבות שאני חושבת עליה ברגע זה (כדוגמת: "וואו! איך היא התקלקלה" "מי היה מאמין עליה.." "מסכנים ההורים שלה".. וכיוצ"ב..)  אבל מה לעזאזל היא עושה פה? עוד לא הספקתי לתת לעצמי את התשובה וכבר היא הגיחה לשירותים מפזזת לצלילי המוזיקה ברקע. מחזיקה ליפסטיק אדום ביד ומסתכלת עליי בעיניים מתפלאות הסורקות בין היתר את לבושי החדש (כן, אם תהיתם, גם אני לא הייתי מצדיקות המועדון). הרגשתי שכל מה שבא לי זה שהאדמה תבלע אותי מרוב בושה, מיותר לציין את גווני הכחול, אדום סגול שפניי החליפו. כל מה שייחלתי אותו רגע הוא שיהיה לי מן כישרון על כמו בסרטים המצויירים להעלם מבלי שיבחינו בי. אבל עזבו את הסיפור הזה, כמו את המסקנה המתבקשת של חוזר בשאלה מתחיל. זה מתחיל בשלב שהוא רק מנסה, רק טועם, רק מסיבה, רק מיני.. (וכן כן.. ומחר אני אחזור להיות כאחד מהשורה) ממשיך בלהיות לא סגור על עצמו (רגע, אבל כייף לי בחופש הזה, אז רק עוד קצת וזהו..), ממשיך ברגשות אשם שאולי בעצם זו לא הדרך, כי בבית, ראינו אחרת, הבנו אחרת, למדנו אחרת, למדנו שמה שאני עושה עכשיו זה קו ישיר לגיהינום! ואחרי הערב הזה אני בטח צריכה איזה באבא או מקובל (עדיפות למקובל שמוציא קבלה מוכרת במס) שייכפר על מעשיי, על שהלכתי לרקוד באותה מסיבת טראנס עם חצאית מיני קצרצרה. זה כבר שלב שאתה מודע לעובדה שבא לך את החופש הזה
לתמיד. ואז מגיע הרגע הקריטי. הרגע שייקבע אם אתה ממשיך או שאתה נכנע לתכתיבים החברתיים בקהילה. התחשבנויות ה"מה יגידו" ואיך השכנה מלכה זילברברג מהקומה למעלה תגיב? ומה יהא על אחיי ואחיותי בשידוכים? שאלות שמייסרות אותך ומתחילות
לערבב לך את הראש, מתחילות לערבב שכל, ברגש, רגש בשכל, בתמצית שאריות של היגיון בריא. אתה בסוף כל יום הולך לישון מלא ברגשות אשם, מצפון מדמם ויאמבה תסביכים שגומרים לך את החיים. קצת מזכיר לי קטע מהשיר של שלמה ארצי (שאני לא מסכימה איתו בכלל) "קום תהיה כל מה שבא לך.." אבל אם בשבילה אתה "מלך העולם" בשביל אמא שלך אתה עכשיו נמחק מהירושה, ומאותו "מלך העולם" אתה נהפך לעוד אחד שהולך לחפש לעצמו קרטון כדי להעביר בו את הלילה. חייו של חוזר בשאלה.

היי מה איתך ריקי היכן את אוחזת ?

גם אני  כמוך מתחיל בחיים חופשיים  אל לא רשמיים אני מאמין באלוהים אבל חוץ מהזה לא רוצה לשמור כולם  ושום דבר לעשות  רק מה שאני רוצה  בלי חשבון     מה שכולל הכל    לשלמור שבת לא חגים   לא כיפור לכשרות  גם לא של פסח  פשוט  כמו חיים בלי דת רק עם אמונה באלהים  

אתה לא מאמין באלוהים. אתה מאמין בשקר.

אין מצב כזה להאמין, ולעשות מה שאתה רוצה, זה לא אמונה

מזכיר לי את הרב ההומו, אם הרב הזה היה מאמין באמת , היה מבין כי הוא נימצא במערבולת

של היצר לתקוף אותו בחולשה שלו, שאיתה הוא הגיע להתמודד איתה, והוא לא מצליח , הפתרון הוא פשוט

אל תאונן יותר מפעם בשבוע, ואחרי כל פעם צביע צער לבורא על הנפילה, ושיעזור לך עם היצר, זה עובד ,

אחרת הרב הזה מוצא את עצמו חי בעולם הקקי של החבר שלו, בעעעעעעעע

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
חוזרים בשאלה
בחר
בחר