ועוד הבהרה - לחץ כולל

כשמדובר בילדים קטנים (בני שנתיים וארבע וחצי), האם לדעתכם העיניין שונה?

2 או 17?

האם את שואלת אם הגיל משנה את התמונה? כן. לעלמה בת 17 יש כבר קשר עם האב. גם לילד בן 10. והם מכירים את ההורים של האב, אם יש, ואת האחים, אם יש ואת הבגדים שלו ואת המכונית שלו ואת העבודה שלו והם יודע יםאיזה עיתון הוא אוהב לאכול בשבת ואיזה חלק של העוף הוא מעדיף. אז כן, יש הבדל. ו... ברוך בואך. ולגבי המתח הקיים והשפעתו: האם הוא, גיבורנו, יצר קשר עם מטפל מבחוץ? כי יש מקום לעשות את זה. יש במרכז מספר מטפלים משפחתיים שמטרתם ליצור הורות משותפת. אם את רוצה אפשר לתת לך לפחות שם אחד. במרכז.
מנהל הפורום
250+

אין תשובה חד משמעית, מה היא מציעה לו?

בגדול ברגע שהוא יעזוב היא שולטת בו כמו בובה בחוט עדיף לו לנסות להישאר בבית ולסגור עכשיו הסדרי ראיה הגיוניים (2 לילות באמצע השבוע + כל סוף שבוע שני ) ואז זה גם יקדם אותו לבית משפט כי זה יציב עובדות בשטח. מה היא בעצם מציעה לו מבחינת הסדרי ראיה?

תגובת כמה מהאבות כאן חושפת פראנויה אם לא אובססיה

זה לא המקרה בו הילדים ינותקו ברוע לב על ידי האמא. זה גם לא הגיל של הילדים בו ניתן לעשות את זה. המחשבה להישאר בבית בכל מחיר עד שהאשה תסכים לכל הדרישות היא בדיוק הסיבה לקונפליקט המתמשך של אחדים ממכרינו. "הכל או לא כלום" "לא לוותר" "היא לא תשבור אותנו" "אני לא אצא פראייר". זה הצד של האובססיה. "היא תנתק אותי מהילדים" "היא רק רוצה להתנקם בי" "היא תיקח לי את כל הרכוש" זה הצד של הפארנויה. הצרה היא, שמהצד שלה זה נראה אותו דבר בדיוק. הטיעונים אמנם שונים מילולית, אבל הרגשות זהים - אובססיה ופארנויה. זו הסיבה שיש ילדים אומללים במאבקים עם קונפליקט גבוה. ואתם ידידי שבאים ממאבק של שנים עם הגרושות שלכם, אתם חלק מהסיבות לזה. בשביל קונפליקט גבוה צריך שניים. ולמרבה האבסורד, מדובר בשניים שמשוכנעים שלא הם הבעיה אלא אך ורק האקס שלהם. הנה, פה זה נבחן. האם האבא המסור והאחראי הזה עומד להיכנס לשנים של מאבקים חונקי גרון ותולשי ביצים/ביציות מול האקסית שלו לעתיד, או שהוא משתחרר מהאובססיה ומתגבר על הפארנויה? האם הוא ימשיך בחייו עם בת זוגו החדשה, ילדים חדשים וקשר בריא וטוב עם שני ילדים הראשונים, או שהוא ימשיך להטלטל בין תקווה לייאוש, בין זעם קדוש לתבוסתנות מרירה? האם הוא יצטרף להפגנות שלכם עם עמודי תליה לפמיניסטיות, או שהוא ישקם את חייו וימשיך הלאה בגו זקוף ובלי תסביכים. פה זה נבחן. זאת הנקודה. תחשבו לאן העצות שלכם מובילות אותו. להעתק של החיים שלכם, שממוקדים כל כולם בדבר אחד: אכלו לי שתו לי ולא סיפרו לי.
מנהל הפורום
1000+

לקרוא שוב. ושוב. ושוב.

מנהל הפורום
250+

אויש למה אני לא כתבתי את זה...? קנאת סופרים תרבה דעת... מסכימה עם כל מילה

חוזרת לקרוא שוב. תודה לך טל

ירון, קשה לי להבין כיצד זה ייתכן,

אני מבינה ממך שגם כאשר אב מתנחל (ללא מרכאות) מחוץ למשרדה של פקדה"ס ודורש יום יום לקבל אצלה שיחה כדי לקדם ענייני הסדרי ראייה - גם אז זה זז לאט? אצלנו לא עברו אפילו שבועיים וזה היה מסודר. נכון שאח"כ חלו שינויים אבל זה תקין ראשית לקבוע הסדרים ורק אח"כ לדון על ההתאמה שלהם לחיי היומיום. ועוד יותר, אני רושמת שהרושם הראשוני שיוצר אב נודניק (בלי מרכאות) על פק"ס הוא רושם חיובי באשר לכוונות ולאכפתיות. אני מסכימה איתך מאוד ומתחברת מאוד למקום של חוסר אונים/תסכול ואף חרדה מפני ה"משרד" במצב עניינים שכזה. גם אני כמוך, מחכה בכיליון עינים לאחרית הימים - רק שלא "נדפק" ממצב אחר לא ידוע. בבחינת "מלך חדש...." כל טוב,

עובדות - התנהגות המערכת:

1. פקה"ס היא יציר מינוי של ביהמ"ש בלבד. לא מכיר מקרים בהם מתמנה פק"ס במעמד צד אחד (אם כי יכול להיות שזה קיים). מכאן שלעיתים ההמתנה לדיון בא לידי ביטוי של חודשים ארוכים. 2. לכשתמונה פק"ס, גם לה יש קצב עבודה משלה. גם אם "אב מתנחל" ואף בוכה .. 3. ואז, סוף סוף מוגש תסקיר לביהמ"ש. גם אז, יש הזדמנות לאם להשיג על מסקנותיה של פקה"ס למשך X ימים. או אז, הרי לך עוד עיכוב. 4. יישום: גם כאשר המלצה הופכת להחלטה, אין מניעה מהאם לא לקיים החלטה שיפוטית, ואז, קיימות שתי אפשרויות חילופיות: א. הליך פלילי, שפרושו פנייה למשטרה להפרת הוראה חוקית. ב. פנייה לביהמ"ש בטיעון של ביזיונו. כפי שאת מבינה, לא כל כך קל העניין .... אינני יודע על איזה שבועיים את מדברת, אלא אם כן מדובר בהסכמתך (כאם) שיקויימו הסדרים, והאב מסכים אף הוא. יום טוב

תגובת כמה מהאבות כאן חושפת פראנויה אם לא אובססיה

זה לא המקרה בו הילדים ינותקו ברוע לב על ידי האמא. זה גם לא הגיל של הילדים בו ניתן לעשות את זה. המחשבה להישאר בבית בכל מחיר עד שהאשה תסכים לכל הדרישות היא בדיוק הסיבה לקונפליקט המתמשך של אחדים ממכרינו. "הכל או לא כלום" "לא לוותר" "היא לא תשבור אותנו" "אני לא אצא פראייר". זה הצד של האובססיה. "היא תנתק אותי מהילדים" "היא רק רוצה להתנקם בי" "היא תיקח לי את כל הרכוש" זה הצד של הפארנויה. הצרה היא, שמהצד שלה זה נראה אותו דבר בדיוק. הטיעונים אמנם שונים מילולית, אבל הרגשות זהים - אובססיה ופארנויה. זו הסיבה שיש ילדים אומללים במאבקים עם קונפליקט גבוה. ואתם ידידי שבאים ממאבק של שנים עם הגרושות שלכם, אתם חלק מהסיבות לזה. בשביל קונפליקט גבוה צריך שניים. ולמרבה האבסורד, מדובר בשניים שמשוכנעים שלא הם הבעיה אלא אך ורק האקס שלהם. הנה, פה זה נבחן. האם האבא המסור והאחראי הזה עומד להיכנס לשנים של מאבקים חונקי גרון ותולשי ביצים/ביציות מול האקסית שלו לעתיד, או שהוא משתחרר מהאובססיה ומתגבר על הפארנויה? האם הוא ימשיך בחייו עם בת זוגו החדשה, ילדים חדשים וקשר בריא וטוב עם שני ילדים הראשונים, או שהוא ימשיך להטלטל בין תקווה לייאוש, בין זעם קדוש לתבוסתנות מרירה? האם הוא יצטרף להפגנות שלכם עם עמודי תליה לפמיניסטיות, או שהוא ישקם את חייו וימשיך הלאה בגו זקוף ובלי תסביכים. פה זה נבחן. זאת הנקודה. תחשבו לאן העצות שלכם מובילות אותו. להעתק של החיים שלכם, שממוקדים כל כולם בדבר אחד: אכלו לי שתו לי ולא סיפרו לי.

לסוס קושרים את העיניים שילך רק לכיוון אחד. לחוכמה כה קטנה לא זקוקים

לעצות מלומדות. אתה מתאר עמידה "דווקנית" על זכויות אל מול ערכים אחרים. האמנם ויתור של "גיבורים וחכמים""..משתחרר מהאובססיה ומתגבר על הפארנויה.."????

עובדות - התנהגות המערכת:

1. פקה"ס היא יציר מינוי של ביהמ"ש בלבד. לא מכיר מקרים בהם מתמנה פק"ס במעמד צד אחד (אם כי יכול להיות שזה קיים). מכאן שלעיתים ההמתנה לדיון בא לידי ביטוי של חודשים ארוכים. 2. לכשתמונה פק"ס, גם לה יש קצב עבודה משלה. גם אם "אב מתנחל" ואף בוכה .. 3. ואז, סוף סוף מוגש תסקיר לביהמ"ש. גם אז, יש הזדמנות לאם להשיג על מסקנותיה של פקה"ס למשך X ימים. או אז, הרי לך עוד עיכוב. 4. יישום: גם כאשר המלצה הופכת להחלטה, אין מניעה מהאם לא לקיים החלטה שיפוטית, ואז, קיימות שתי אפשרויות חילופיות: א. הליך פלילי, שפרושו פנייה למשטרה להפרת הוראה חוקית. ב. פנייה לביהמ"ש בטיעון של ביזיונו. כפי שאת מבינה, לא כל כך קל העניין .... אינני יודע על איזה שבועיים את מדברת, אלא אם כן מדובר בהסכמתך (כאם) שיקויימו הסדרים, והאב מסכים אף הוא. יום טוב

כמה תיקונים

1. פקידת סעד (לא ברור איזה סעד) תמיד ממונה על ידי שופט משפחה, אך מנויה יכול להעשות בהעדר הצדדים ובעקבות פניה של אחד ההורים בלבד. 2. פקידת סעד מקפידה על סחבת של שלושה חודשים בכדיי לשמר נורמה, פעם זה היה חודש וחצי. 3. פקידות הסעד מייצרות מצוקה ועומס בכוונה תחילה ומסרבות לבית משפט בכדיי לסחוט תקנים מהאוצר. 4. פקידות הסעד מונחות להביא את ההורים להסכמות ובהעדרן הן משותקות מפחד.... בקצור, ממש לא גוף שניתן לסמוך עליו....

תגובת כמה מהאבות כאן חושפת פראנויה אם לא אובססיה

זה לא המקרה בו הילדים ינותקו ברוע לב על ידי האמא. זה גם לא הגיל של הילדים בו ניתן לעשות את זה. המחשבה להישאר בבית בכל מחיר עד שהאשה תסכים לכל הדרישות היא בדיוק הסיבה לקונפליקט המתמשך של אחדים ממכרינו. "הכל או לא כלום" "לא לוותר" "היא לא תשבור אותנו" "אני לא אצא פראייר". זה הצד של האובססיה. "היא תנתק אותי מהילדים" "היא רק רוצה להתנקם בי" "היא תיקח לי את כל הרכוש" זה הצד של הפארנויה. הצרה היא, שמהצד שלה זה נראה אותו דבר בדיוק. הטיעונים אמנם שונים מילולית, אבל הרגשות זהים - אובססיה ופארנויה. זו הסיבה שיש ילדים אומללים במאבקים עם קונפליקט גבוה. ואתם ידידי שבאים ממאבק של שנים עם הגרושות שלכם, אתם חלק מהסיבות לזה. בשביל קונפליקט גבוה צריך שניים. ולמרבה האבסורד, מדובר בשניים שמשוכנעים שלא הם הבעיה אלא אך ורק האקס שלהם. הנה, פה זה נבחן. האם האבא המסור והאחראי הזה עומד להיכנס לשנים של מאבקים חונקי גרון ותולשי ביצים/ביציות מול האקסית שלו לעתיד, או שהוא משתחרר מהאובססיה ומתגבר על הפארנויה? האם הוא ימשיך בחייו עם בת זוגו החדשה, ילדים חדשים וקשר בריא וטוב עם שני ילדים הראשונים, או שהוא ימשיך להטלטל בין תקווה לייאוש, בין זעם קדוש לתבוסתנות מרירה? האם הוא יצטרף להפגנות שלכם עם עמודי תליה לפמיניסטיות, או שהוא ישקם את חייו וימשיך הלאה בגו זקוף ובלי תסביכים. פה זה נבחן. זאת הנקודה. תחשבו לאן העצות שלכם מובילות אותו. להעתק של החיים שלכם, שממוקדים כל כולם בדבר אחד: אכלו לי שתו לי ולא סיפרו לי.

הנה דוגמא לאבא שמוותר על ילדיו הישנים ועושה חדשים במקומם.

יש טענה שאבות עסוקים רק איך לשלם פחות מזונות ומעדיפים לזנוח את ילדיהם מהאישה הקודמת ועסוקים באישה החדשה, בעוד אבות נלחמים נגד הסטיגמה הזו, מגיע לכאן אבא טל ומתפאר שהוא עושה כך ומטיף לכל האבות האחרים לעשות כך... ולהסתפק בקשר מוגבל לראיה בלבד עם ילדיו הבוגרים. האבסורד הוא שבהבל פיו מתנגד אדון טל להורות משותפת אצל הורים פרודים.

אויש למה אני לא כתבתי את זה...? קנאת סופרים תרבה דעת... מסכימה עם כל מילה

חוזרת לקרוא שוב. תודה לך טל

כי את אישה וטל כנראה לא רק נושא שם שיכול להתאים גם לאשה.....

לקרוא שוב. ושוב. ושוב.


הילדים הם בדיוק בגיל של ניכור הורי והתנתקות.....

תגובת כמה מהאבות כאן חושפת פראנויה אם לא אובססיה

זה לא המקרה בו הילדים ינותקו ברוע לב על ידי האמא. זה גם לא הגיל של הילדים בו ניתן לעשות את זה. המחשבה להישאר בבית בכל מחיר עד שהאשה תסכים לכל הדרישות היא בדיוק הסיבה לקונפליקט המתמשך של אחדים ממכרינו. "הכל או לא כלום" "לא לוותר" "היא לא תשבור אותנו" "אני לא אצא פראייר". זה הצד של האובססיה. "היא תנתק אותי מהילדים" "היא רק רוצה להתנקם בי" "היא תיקח לי את כל הרכוש" זה הצד של הפארנויה. הצרה היא, שמהצד שלה זה נראה אותו דבר בדיוק. הטיעונים אמנם שונים מילולית, אבל הרגשות זהים - אובססיה ופארנויה. זו הסיבה שיש ילדים אומללים במאבקים עם קונפליקט גבוה. ואתם ידידי שבאים ממאבק של שנים עם הגרושות שלכם, אתם חלק מהסיבות לזה. בשביל קונפליקט גבוה צריך שניים. ולמרבה האבסורד, מדובר בשניים שמשוכנעים שלא הם הבעיה אלא אך ורק האקס שלהם. הנה, פה זה נבחן. האם האבא המסור והאחראי הזה עומד להיכנס לשנים של מאבקים חונקי גרון ותולשי ביצים/ביציות מול האקסית שלו לעתיד, או שהוא משתחרר מהאובססיה ומתגבר על הפארנויה? האם הוא ימשיך בחייו עם בת זוגו החדשה, ילדים חדשים וקשר בריא וטוב עם שני ילדים הראשונים, או שהוא ימשיך להטלטל בין תקווה לייאוש, בין זעם קדוש לתבוסתנות מרירה? האם הוא יצטרף להפגנות שלכם עם עמודי תליה לפמיניסטיות, או שהוא ישקם את חייו וימשיך הלאה בגו זקוף ובלי תסביכים. פה זה נבחן. זאת הנקודה. תחשבו לאן העצות שלכם מובילות אותו. להעתק של החיים שלכם, שממוקדים כל כולם בדבר אחד: אכלו לי שתו לי ולא סיפרו לי.

יש פתרון פשוט יותר לפראנויה

אולי ועדת שניט תהפוך מהועדה לענייני כדורי שינה לועדה לבחינת חלוקת האחריות ההורית לאחר גירושין ? הרי מסקנות ברורות המגובות בחקיקה כבר לפני שנה וחצי יכלו למנוע בכלל את השאלה שנשאלה. אני חושב טל שההשפעה שלך יכלה להיות הרבה משמעותית מאשר לכתוב תגובה שמאשימה שוב את הקורבנות.

זה ההבדל בין מציאות לרצון, אחד כמוך לא יבין זאת

הנה עוד דוגמאות להבדל בין מציאות ורצון

על פי רצונך ספרת שאמרת לפרץ סגל שצריך להחליף את ההודעה במזכירה. במציאות, הוא לא טרח להחליף את ההודעה עד עכשיו (אם כמה מהמתקשרים מבינים שהוא עוד בחו"ל, אז מה אכפת ?) בעבר כתבת גיא שיש תאריך לפרסום הדוח של ועדת שניט. לי הודיעו שסיימו לכתוב את הדוח רק ביום חמישי האחרון. אלא מה, עכשיו נותר לערוך אותו....... הווה אומר שברצון סיימו לכתוב את הדוח, במציאות צריך עוד לערוך אותו......... אגב, אני לא חושב שרימית כשכתבת את שכתבת, אני חושב שזה קשור להבדל בין הרצון שלך או לאלה שמסרו לך את המידע למציאות.

שני הדברים נכונים, כל אחד לזמנו הוא

בזמנו אכן היה תאריך וכו אך עקב ויכוח נוסף (מה חדש?) זה נדחה. גם מה שכתבת אתה שסימו לכתוב ועכשיו זה בעריכה ובדפוס נכון. שני הדברים נכונים לנקודת זמן שלהם. דרך אגב, במקומך לא הייתי מצפה לדוח בכזאת צפיה, מלבד ההמלצה על ביטול חזקת הגיל הרך שכבר נכתבה בארץ לא נראה לי שיצא משם משהו שנהיה מרוצים ממנו. אבל לפחות זה כבר יגמר ונוכל להתחיל את המאבק האמיתי בכנסת

גיא, ועדת שניט היא כמו מסע בין כוכבים

את המסר שעוד מעט המסקנות תתפרסמנה שמעתי כבר לפני שנה ורבע. חילוקי הדעות היו ידועים כבר אז ופרץ סגל אמר לאחד הפעילים כשהתנהל השולחן העגול שיהיה צורך בהכרעה. למה היה צריך לחכות יותר משנה אם במילא בסוף אין הסכמה ובמילא בסוף נעמת תתנגד לביטול חזקת הגיל הרך ? ולמה רותי הייתה צריכה להסכים להגברת הנטל על האב אם לא הושג שיוויון אמיתי בהסכמת נעמת בניגוד גמור להתחייבות פומבית שהיא נתנה ? כפי שכתבת הציפיה לסיום עבודת הועדה היא קודם כל כדי להפטר מעונשה. את חזקת הגיל הרך היה צריך לבטל ללא קשר. אם הועדה לא תקבע הורות משותפת שווה כברירת מחדל כי אז חבל שהיא הוקמה. יחד עם זאת אני מסכים איתך שאחרי שבית הדפוס של משרד המשפטים יסיים את עבודתו צריך להעביר את עיקר הפעילות למה שישאר מהכנסת לאחר דוח וינוגרד.
עבור לעמוד
, , , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הורות משותפת
בחר
בחר