הבישוף המודח........

ריצ'ארד ויליאמסון, הוחזר לחיק הכנסיה הקתולית ביחד עם עוד שלושה בישופים מודחים. הרעיון - לשמור על אחדות הכנסיה. פוליטיקה פנימית של הותיקן שהיתה עוברת ליד האוזן היהודית אלמלא עובדה "קטנה". הבישוף הזה מכחיש שואה. אתמול ראיתי קטע מראיון שנתן לטלויזיה השבדית ובו הוא קובע כי במהלך מלחמת העולם השניה נהרגו לכל היותר בין 200-300,000יהודים וכי אף אחד לא הומת בגז. בכלל, לא היו מחנות השמדה. ואלמלא היה זה הזוי היה זה מכעיס, אבל אני חייבת להודות שזה לא הצליח להרגיז אותי, הפעם. הסתכלתי עליו, זחוח, מלא בעצמו, מצטט תוצאות מחקר של גאון אחר שקובע שהשואה כפי שהיא מתוארת לא יכולה היתה להתרחש, וחושבת על היומנים המפורטים עד אחרון הפרטים, בהם מתועד מספר היהודים שיצאו בקרונות הבקר החונקים לתחנתם האחרונה, כמה מתו בדרך וכמה "זכו" למקלחת המשחררת...... חושבת על ביתן מס' 10 באושוויץ, הביתן שסגור ומסוגר ואי אפשר להכנס אליו, אבל אפשר לחוש את הצינה המקפיאה הנושבת מתוכו כשעומדים בכניסה אליו ושומעים את תיאורי הניסויים שנעשו בו, לא מפי השמועה, מפי אנשי עדות שעדיין חיים בתוכנו. חושבת על מאיידנק, על חלק המחנה שניצל מהרס מוחלט כשהבינו שיבוא יום ויקומו לנו כאלה שלא ידעו את היטלר וינסו לשכתב את ההסטוריה, חושבת על מיטת האבן עליה הושכבו היהודים שהופשטו מבגדיהם וגופם בותר כדי למצוא האם הסתירו בבני מעיהם זהב ואבנים טובות, על השיניים שנעקרו באכזריות כדי להתיך את זהבן, על חור הניקוז במיטת האבן ואפילו את הזוית בה היא הונחה כדי לנקז את הדם מגופות הנשחטים. חושבת על מאיידנק, על הביתן בו היו התנורים, אותם תנורים ששימשו לשריפת הגופות, על ההסבר המדעי שקיבלנו בעומדנו שם במקום המקולל והאיום הזה, שנועד למצוא את האופטימום שבשריפה, את הניצולת המקסימלית של התופת. חושבת על הר האפר במאיידנק, חושבת על האדמה השחורה בבירקנאו, אדמה שעד היום, 60 שנה אחרי, עדיין מעורב בה אפרם של בני עמנו, הנרצחים שאת מותם מכחיש אותו בישוף. ורוצה לסגור אותו ללילה אחד בלבד במאיידנק. כן, דוקא שם. במיטה עליה נעקדו בני משפחתי, בני עמי. להושיבו מול התנורים שאיכלו את גופותיהם. להוליכו מהלך יום אחד בחורף או בקיץ, עטוי במיטב מחלצותיו, בכיכר התלייה שבאושוויץ, או על הרמפה הידועה לשימצה בבירקנאו שם חרץ מנגלה בהינף אצבע: לחיים או למוות. מכחישי שואה היו ויהיו. הם לא נותנים לעובדות לבלבל להם את התיזה. כאן אנו נכנסים. לנישה הזו בדיוק. לא לתת לעולם לשכוח, לעולם לחרוט את סבלם של הנרצחים והנטבחים על מזבח אמונתם/נו על לוח לבנו, לעד

גם אני ראיתי את הקטע ששודר

ואותי הזחיחות שלו הכעיסה נורא... חשבתי על אושוויץ על מאיידנק עליהם על משפחתי.. על אשתו הראשונה של אבי ז"ל וילדתם..אחותי...בת ה-3 שנילקחו ללא רחם לתאי הגזים גם אני לרגע חשבתי שכולם חייבים לראות בעיקר מכחישי השואה את המקומות רוויי הזוועות את המשרפות.. את תאי הגזים.. יודעת באותה נשימה שזה לעולם לא יקרה כמו שכתבת הם לא יתנו לשום דבר להפר את התיזה בה הם נאחזים להמציא את עצמם ע"י הכחשת השואה אנחנו לא ניתן לנצח נצחים

מרגש

כל הכבוד! ביטוח רכב טיולים מאורגנים
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דור שני לשואה
בחר
בחר