המריבה הכי גדולה

אני וחבר שלי (בני 25) 8 חדשים יחד וזו אהבה גדולה ושנינו מרגישים שמצאנו את החצי השני. היו לנו כבר כמה מריבות קטנות ותמיד הוא גם היה מתעקש לפתור אותן מיידית ולא למשוך מצב שאנחנו לא "בסדר" אחד עם השני. אתמול כשחזרנו מבילוי הוא ניסה להוכיח לי איזה נקודה בדיון ואני לא הסכמתי איתו ואז הוא השתמש בדוגמא לא יפה על המשפחה שלי, שמבחינתי זה קו אדום. אמרתי לו בעבר שזה נושא רגיש אצלי ואני לא מוכנה לשמוע מאף אחד דברים שליליים על המשפחה על מנת שידע ולא ישגה בכך. כשהוא חצה את הקו האדום הזה מבחינתי הרגשתי אכזבה עצומה וכאילו הוא השתמש בנשק הכי יעיל נגדי באותו רגע, מה שהכי פוגע בי. ישבתי בדומייה עד שהוא שאל מה הוא עשה שהעליב אותי ולא עניתי ישר אבל בסוף אמרתי לו וכשהגענו לבית שלי יצאתי מהאוטו בסערה והוא ניסה לצעוק לי אבל אני הסתובבתי ורק אמרתי שאין לי מה להגיד לו עכשיו. הוא נסע אחוז טירוף משם ואחרי מס' דקות התקשר ועניתי . ניסיתי להגיד שאני לא מעוניינת לדבר עכשיו והוא לא הניח לזה ואמר שהוא רוצה לפתור את זה עכשיו והתווכחנו כמה זמן כי הוא הצדיק את עצמו ואני חיכיתי לשמוע סליחה. בסוף הוא התנצל והוא ציין כמה כואב לו . ממש הרגשתי שההתנהגות שלי מכאיבה לו גם ואמרתי לו שאני ארד למטה לחכות לו, הוא בא והתחבקנו ובקשתי שנעלה לישון ועלינו . בבית כשהלכנו לישון, ניסיתי לחבק אותו והוא לא זז ולא הגיב אז עזבתי והסתובבתי לצד השני ונרדמתי. אחרי חצי שעה, אני מתעוררת מרעש ורואה אותו מתלבש בחושך וכששאלתי מה הוא עושה הוא ענה "אני מרגיש לא רצוי פה" . לא ידעתי איך להגיב והייתי בהלם שזה ממשיך להתגלגל, לא האמנתי שהוא ילך עכשיו . הוא ביקש שאסגור אחריו והלכתי בחוסר רצון ובדלת הוא רק אמר לי "אני לא לוקח דברים כאלה כמובן מאליו". היה לי נוראי כשהוא עזב, בכי, קושי לנשום ורעידות. זה זעזע אותי . אני מרגישה מאוד פגועה שהוא הלך, שהוא לא יכל לחכות עד הבוקר ובכלל שהוא עשה אתמול פעמיים דברים שלא האמנתי שיעשה. אני יודעת שגם הוא ודאי פגוע ממני אבל אני לא יודעת מה עושים במצב כזה. איפה היתה הטעות שלי , אם היתה. זה מרגיש לי כמו מצב שאין ממנו חזרה שכל כך הרבה "נישבר" אתמול.

נראה "טיפוס" לא

קל החבר שלך.‏ כנראה שאתם לא "משדרים על אותו הגל"‏...

איפה לדעתי הטעות שלך

לכל אדם יש זכות להיכנס ל"סרטים" מכל מיני דברים. את נכנסת לסרטים כשמדברים דברים לא טובים (לטעמך) על המשפחה שלך. כאמור, זו זכותך המלאה. אלא מה? מה החוכמה בזוגיות? החוכמה היא לדעת שכשאת בסרט שלך, הוא לא אחראי לו, ושזה סרט שלך. מה אומרים הרבה אנשים (ואת בכלל זה): אומרים "אם לי יש רגישות לנושא מסוים, האחריות היא עליו לא להיכנס לשם. אני התרעתי שיש שם קו אדום והוא לא שם לב." במלים שלי, זה נקרא להעביר אליו את האחריות לסרט שלך. הסוד בזוגיות הוא כן לכבד את הסרטים, הרגישויות והקוים האדומים של הצד השני. אבל אם בטעות חוצים את הקו, או אפילו לא בטעות, כחלק ממריבה - הצד שאצלו הסרט (קרי: את) חייב לזכור שהסרט הוא שלו ולא של החבר. מי שיש לו סרט אכן רשאי לבקש ש"יקלו איתו" בנושא, אבל הוא לא יכול להעביר את כל האחריות לצד השני. אחרת בני ובנות הזוג יאלצו ללכת על ביצים, ואילו אנחנו לעולם לא נירפא מהסרטים שלנו. את היית אמורה, לטעמי, אחרי שנעלבת והוא ביקש סליחה, להגיד לו: אוקיי, אני מקבלת את הסליחה, ובנוסף אני לוקחת אחריות שהקטע עם המשפחה שלי הוא סרט שלי, ואני מתחייבת בפני עצמי לעבוד על הקטע הזה ולרפא אותו, ולא כל החיים לצפות ממך שרק אתה תתאים את עצמך אלי. זה, לדעתי, הסוד גם לזוגיות טובה וגם להתפתחות אישית. אבל מי שלא רוצה להתפתח, משאיר את כל האחריות לצד השני. וזה חבל לשני הצדדים. [ שימי לב שלא אמרתי שהצד השני לא צריך להתחשב, לכבד ולהיות זהיר. הוא צריך. אבל אי אפשר לצלוב אותו כשהוא טועה, כי לך יש פצע או נושא בלתי פתור שם ]. לסיכום, המלצתי היא לחזור אליו ולבקש סליחה שעשית סרט ממשהו שהוא בעצם בתחום אחריותך.

עזרת לי

אני מאוד מודה לך. כבר קודם הרגשתי בתוכי לא טוב והתקשרתי אליו בצהריים והתנצלתי שפגעתי בו. אני אקח לתשומת לבי את ההסבר שלך, זה מתחבר לי לדברים אחרים שקראתי בעבר על אחריות להרגשה. תודה!

נראה "טיפוס" לא

קל החבר שלך.‏ כנראה שאתם לא "משדרים על אותו הגל"‏...

היי אבישג

מה שלומך מזמן לא דיברנו התגעגעתי. ולעצם הענין ככה זה בזוגיות יש תמיד הפגנת כוחות בסוף נרגעים ואם אלו לא דברים קיצוניים אז הכל מסתדר.

איפה לדעתי הטעות שלך

לכל אדם יש זכות להיכנס ל"סרטים" מכל מיני דברים. את נכנסת לסרטים כשמדברים דברים לא טובים (לטעמך) על המשפחה שלך. כאמור, זו זכותך המלאה. אלא מה? מה החוכמה בזוגיות? החוכמה היא לדעת שכשאת בסרט שלך, הוא לא אחראי לו, ושזה סרט שלך. מה אומרים הרבה אנשים (ואת בכלל זה): אומרים "אם לי יש רגישות לנושא מסוים, האחריות היא עליו לא להיכנס לשם. אני התרעתי שיש שם קו אדום והוא לא שם לב." במלים שלי, זה נקרא להעביר אליו את האחריות לסרט שלך. הסוד בזוגיות הוא כן לכבד את הסרטים, הרגישויות והקוים האדומים של הצד השני. אבל אם בטעות חוצים את הקו, או אפילו לא בטעות, כחלק ממריבה - הצד שאצלו הסרט (קרי: את) חייב לזכור שהסרט הוא שלו ולא של החבר. מי שיש לו סרט אכן רשאי לבקש ש"יקלו איתו" בנושא, אבל הוא לא יכול להעביר את כל האחריות לצד השני. אחרת בני ובנות הזוג יאלצו ללכת על ביצים, ואילו אנחנו לעולם לא נירפא מהסרטים שלנו. את היית אמורה, לטעמי, אחרי שנעלבת והוא ביקש סליחה, להגיד לו: אוקיי, אני מקבלת את הסליחה, ובנוסף אני לוקחת אחריות שהקטע עם המשפחה שלי הוא סרט שלי, ואני מתחייבת בפני עצמי לעבוד על הקטע הזה ולרפא אותו, ולא כל החיים לצפות ממך שרק אתה תתאים את עצמך אלי. זה, לדעתי, הסוד גם לזוגיות טובה וגם להתפתחות אישית. אבל מי שלא רוצה להתפתח, משאיר את כל האחריות לצד השני. וזה חבל לשני הצדדים. [ שימי לב שלא אמרתי שהצד השני לא צריך להתחשב, לכבד ולהיות זהיר. הוא צריך. אבל אי אפשר לצלוב אותו כשהוא טועה, כי לך יש פצע או נושא בלתי פתור שם ]. לסיכום, המלצתי היא לחזור אליו ולבקש סליחה שעשית סרט ממשהו שהוא בעצם בתחום אחריותך.

לדעתי מריוס צודק

הכי חשוב לדעת לקחת אחריות על מה ששלך ולהודות בזה, ואפילו לעשות מזה צחוק. כי אי אפשר להפיל את זה על השני, גם ככה מערכת יחסים זה מבנה שצריך לשים לב כל הזמן לעצמך ולאחר ולהפרדה ביניהם. מצד אחד לשמור על העצמי שלך ולא לוותר עליו, כמובן אפשר מדי פעם, אבל גם לשמור עליו זה לא פשוט כל כך ואז אם את מקבלת את התיקים של השני, העומס נהיה גדול מדי וגם לא הוגן והכי כיף שהכל יהיה פתוח ואמיתי. אז תודי, תדברי, תצחקי וכן קחי אחריות על השגיונות שלך. אצלי זה עובד הכי טוב. בהצלחה!!!

המריבה הכי גדולה

אני וחבר שלי (בני 25) 8 חדשים יחד וזו אהבה גדולה ושנינו מרגישים שמצאנו את החצי השני. היו לנו כבר כמה מריבות קטנות ותמיד הוא גם היה מתעקש לפתור אותן מיידית ולא למשוך מצב שאנחנו לא "בסדר" אחד עם השני. אתמול כשחזרנו מבילוי הוא ניסה להוכיח לי איזה נקודה בדיון ואני לא הסכמתי איתו ואז הוא השתמש בדוגמא לא יפה על המשפחה שלי, שמבחינתי זה קו אדום. אמרתי לו בעבר שזה נושא רגיש אצלי ואני לא מוכנה לשמוע מאף אחד דברים שליליים על המשפחה על מנת שידע ולא ישגה בכך. כשהוא חצה את הקו האדום הזה מבחינתי הרגשתי אכזבה עצומה וכאילו הוא השתמש בנשק הכי יעיל נגדי באותו רגע, מה שהכי פוגע בי. ישבתי בדומייה עד שהוא שאל מה הוא עשה שהעליב אותי ולא עניתי ישר אבל בסוף אמרתי לו וכשהגענו לבית שלי יצאתי מהאוטו בסערה והוא ניסה לצעוק לי אבל אני הסתובבתי ורק אמרתי שאין לי מה להגיד לו עכשיו. הוא נסע אחוז טירוף משם ואחרי מס' דקות התקשר ועניתי . ניסיתי להגיד שאני לא מעוניינת לדבר עכשיו והוא לא הניח לזה ואמר שהוא רוצה לפתור את זה עכשיו והתווכחנו כמה זמן כי הוא הצדיק את עצמו ואני חיכיתי לשמוע סליחה. בסוף הוא התנצל והוא ציין כמה כואב לו . ממש הרגשתי שההתנהגות שלי מכאיבה לו גם ואמרתי לו שאני ארד למטה לחכות לו, הוא בא והתחבקנו ובקשתי שנעלה לישון ועלינו . בבית כשהלכנו לישון, ניסיתי לחבק אותו והוא לא זז ולא הגיב אז עזבתי והסתובבתי לצד השני ונרדמתי. אחרי חצי שעה, אני מתעוררת מרעש ורואה אותו מתלבש בחושך וכששאלתי מה הוא עושה הוא ענה "אני מרגיש לא רצוי פה" . לא ידעתי איך להגיב והייתי בהלם שזה ממשיך להתגלגל, לא האמנתי שהוא ילך עכשיו . הוא ביקש שאסגור אחריו והלכתי בחוסר רצון ובדלת הוא רק אמר לי "אני לא לוקח דברים כאלה כמובן מאליו". היה לי נוראי כשהוא עזב, בכי, קושי לנשום ורעידות. זה זעזע אותי . אני מרגישה מאוד פגועה שהוא הלך, שהוא לא יכל לחכות עד הבוקר ובכלל שהוא עשה אתמול פעמיים דברים שלא האמנתי שיעשה. אני יודעת שגם הוא ודאי פגוע ממני אבל אני לא יודעת מה עושים במצב כזה. איפה היתה הטעות שלי , אם היתה. זה מרגיש לי כמו מצב שאין ממנו חזרה שכל כך הרבה "נישבר" אתמול.

לחיים

כשאת נבגדת בעצמך את חייבת לקחת בחשבון שהמכלול שלך יכול להוות לא יותר מעשר אחוז נניח בעוד ששלמותו בעינייך יכולה להיות לעד ולכן השאלה היא האם את מודעת לבעלך באמת או לא ונראה לי שהתשובה שלילית כי הוא נתפס בך
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר