למה אנילא מוצאת בי את הכוח לקום וללכת...

אני אמא לשתים בשנות השלושים המקדמות של חיי התחתנתי מתוך הבנה כי יש לי צורך עז להקים משפחה, בן זוג ביתי משפחה טובה עובד ומתפרנס בכבוד, כך ראיתי את הדברים מנומס אלי מכבד אותי לרגע לא חשבתי שיהיה לי כול כך רע. זה מתחיל מהדברים הכי קטנים חוסר תקשורת כי אנחנו לא מבינים אחד את השני למרות שאנחנו מדברים על אותו הדבר. ממשיך לתוך הדברים האנטימים יותר חוסר חום ממש אין אפילו מילה טובה כבר שש שנים של נישואים ואני מרגישה יום יום יותר בודדה מהיום הקודם... אני באה מבין שההורים התגרשו שהיתי בת 9 לא רוצה לגרום לילדי את אותה התרומה שעברתי אני כול בוקר וכול ערב אני אומרת עצמי תסבלי בשקט יש לך מטרה זה לא לחינם..ואז גם הרכוש הרב שהחלוקה משאירה אותי בלי בית לילדי...עברתי המון בשנתים האחרונות מבחינה בריאותית ואני מפחדת להיות לבד אולי לא הצליח להתמודד עם זה לבד למרות שיש לי משפחה תומכת זה בכול זאת אנשים עם חיים משלהם..... אני בוכה ובוכה ואין לי תשובה אני רוצה רק להיות נאהבת מחובקת מנושקת (בעלי לא נשק אותי כי זה לא עושה לו כלום,כך היה בהתחלה לפי הטיפול הזוגי אחר כך הוא רצה כבר לנשק אבל אני כבר לא יכולה לנשק אותו כי נשיקה מביעה חום ואהבה וכזה לא בא מכול הכיוונים זמן שזה לא אמיתי והצגה אני לא רוצה) אני כותב ובוכה ובוכה למה אני לא מוצאת בי את הכוח הזה לקום ולהיות אגואיסטית וללכת למה אני לא יכולה להיות כמו כול האנשים ההחלטתים האלה שעושים מעשה למענם עיפה אני ומוטשת חלשה ומפורקת לידו אני הולכת והעלמת.....

חומד...

אני אמנם עוד לא אמא אבל מאוד מבינה אותך ואת הקונפליקט שלך... מה שאת מתארת נשמע ממש בלתי נסבל. אף אחד לא יכול לחיות בלי אהבה או הרגשה טובה, בטח לא אמא שמטפחת ומשקיעה בבית ומשפחה, וכמו שאת מתארת יש בך או היו בך כל כך הרבה כוונות טובות... כ"כ הרבה רצון טוב... עצם זה שבאת מבית של הורים גרושים גרם לך להבין אפילו עוד יותר טוב מה את רוצה ומה לא, ואיך את רוצה שחייך וחיי ילדיך יראו, והינה החלום שלך מתנפץ מול העיניים... מצד אחד הייתי אומרת לך- חשבי קודם כל עליך. כי ילדים שרואים אמא לא מאושרת או אמא אומללה- לא יכולים להיות ילדים בריאים ומאושרים בעצמם. כשלך יהיה טוב יהיה לך את הכוח להעניק המון לילדיך. ואולי יש מישהו שם בחוץ שמחפש את מה שאת מחפשת? שנפל על בת זוג קרה או בוגדנית? זה לא קל בסיבוב השני, אני לא אומרת את זה בקלות ראש, אבל אולי זה עדיף ממה שאת עוברת בשנים האלה. אפילו בלי קשר לקשר הבא שיהיה לך, קודם כל תפצי את עצמך, תטפלי בפצעים, תשתקמי, וכשיהיה לך טוב ושמח בפנים- דברים חדשים יגיעו. מצד שני אני חושבת שכדאי לחשוב על משהו שיזעזע את בעלך. הוא צריך איזו בשורה שאולי תרעיד קצת את העולם שלו. נשמע כאילו הוא לוקח אותך כמובן מאליו! תסכימי איתי שלרוב אנשים מבינים מה היה להם בידיים רק כשזה כבר לא שם. אולי תבואי ותגידי לו פתאום- אני חושבת שאנחנו צריכים להפרד, אני רוצה זמן לבד. גם אם את לא באמת מסוגלת לקום ולעזוב עכשיו, אם תהיי משכנעת מספיק אולי הלב המנוון שלו יחסיר פעימה?? אולי תטיחי בפניו את ההרגשה המגעילה שיש לך בלי להשתמש במילים יפות ובלי לנסות לנסח ולהסביר. פשוט תגידי- אני יודעת או בטוחה שאתה לא אוהב אותי ואת המשפחה שלנו. אני חושבת שאם הייתי אומרת לך שאני עוזבת לא היה אכפת לך. אולי זה יזעזע?? לפני שאני ממשיכה לקשקש לך אשמח לשמוע מה דעתך... אל תרגישי לבד יקרה... אני כאן בשעה הקרובה עינב

לאני (את)

אני מצטרפת לדברי עינב לגבי הרגשתך והאחריות לאושר ילדייך. ממליצה לך לפנות ליעוץ טוב ומקצועי, גם לגבי פרידה, ילוו אותך ויתמכו בך שתעשי זאת בדרך הנכונה לך ולילדיך. אני בטוחה שילדייך צריכים לראותך מאושרת, בזוג או לבד, אין שום סיבה שתסבלי בחייך, נולדנו, גדלנו, התחתנו כדיי להנות ובשום אופן אסור לנו לקבל בכניעה שום סוג של סבל בחיינו! חישבו על השיעור שהם ילמדו מכך לחייהם הבוגרים, הריי לא תרצי שהם יקבלו בהבנה זוגיות כזו לעצמם בעתיד. בהצלחה ממני

לבי עליך,

אדם זקוק לחום כמו שצמח זקוק לאור השמש. זהו צורך קיומי ושומה להאבק ולהתאמץ בכל נימי הנשמה כדי להשיגו... יחד עם זאת, אין זה מוצר שכל הנדרש כדי להשיגו, כל שעלינו לעשות הוא להושיט יד ולהורידו מן המדף. זהו מוצר נדיר. מאחר ואת הבחירה שלך עשית כבר אני מציע לך לפני שאת מפרקת את ביתך ללא ערבות שאחרי זה תזכי בחום המיוחל. לנסות בכל אותה אנרגיה ונחישות, שאותה תצטרכי להשקיע בבניית ביתך החדש. לתקן או לבנות יחסים חדשים עם בעלך. זהו קרב איתנים שבו עליך לצאת מתוך עצמך, להתנזר מהעלבות, לוותר על האגו ועוד מיני התנהגויות אשר מונעות ממך להגיע אל החוף הנכסף. אם תצליחי לקחת את המרכיבים החיוביים בחייך ולהפוך אותם לבסיס לשנוי - זכית. גירושין הם מסלול קשה מנשוא ובדרך כלל אין חום באמתחתם. כמו שאומר השיר-"oh, baby it's cold outside " ואם נכשלת תנסי לקחת מאהב ובמקביל תכיני את עצמך מבחינה כלכלית לקראת הגירושין בהרבה אמפטיה ממי שיודע כפור מהו

למה אנילא מוצאת בי את הכוח לקום וללכת...

אני אמא לשתים בשנות השלושים המקדמות של חיי התחתנתי מתוך הבנה כי יש לי צורך עז להקים משפחה, בן זוג ביתי משפחה טובה עובד ומתפרנס בכבוד, כך ראיתי את הדברים מנומס אלי מכבד אותי לרגע לא חשבתי שיהיה לי כול כך רע. זה מתחיל מהדברים הכי קטנים חוסר תקשורת כי אנחנו לא מבינים אחד את השני למרות שאנחנו מדברים על אותו הדבר. ממשיך לתוך הדברים האנטימים יותר חוסר חום ממש אין אפילו מילה טובה כבר שש שנים של נישואים ואני מרגישה יום יום יותר בודדה מהיום הקודם... אני באה מבין שההורים התגרשו שהיתי בת 9 לא רוצה לגרום לילדי את אותה התרומה שעברתי אני כול בוקר וכול ערב אני אומרת עצמי תסבלי בשקט יש לך מטרה זה לא לחינם..ואז גם הרכוש הרב שהחלוקה משאירה אותי בלי בית לילדי...עברתי המון בשנתים האחרונות מבחינה בריאותית ואני מפחדת להיות לבד אולי לא הצליח להתמודד עם זה לבד למרות שיש לי משפחה תומכת זה בכול זאת אנשים עם חיים משלהם..... אני בוכה ובוכה ואין לי תשובה אני רוצה רק להיות נאהבת מחובקת מנושקת (בעלי לא נשק אותי כי זה לא עושה לו כלום,כך היה בהתחלה לפי הטיפול הזוגי אחר כך הוא רצה כבר לנשק אבל אני כבר לא יכולה לנשק אותו כי נשיקה מביעה חום ואהבה וכזה לא בא מכול הכיוונים זמן שזה לא אמיתי והצגה אני לא רוצה) אני כותב ובוכה ובוכה למה אני לא מוצאת בי את הכוח הזה לקום ולהיות אגואיסטית וללכת למה אני לא יכולה להיות כמו כול האנשים ההחלטתים האלה שעושים מעשה למענם עיפה אני ומוטשת חלשה ומפורקת לידו אני הולכת והעלמת.....

אשמח לעזור

שלום לך,כמה אני מבינה את תחושותייך. את מתארת את עצמך חלשה לידן, מפורקת, נעלמת...קשה לשמוע זאת. הגיע הזמן לתת לעצמך את מה שמגיע לך- את רעיה, את אמא, את אשה וקודם כל בן אדם! עם זאת- כדי לפרק את החבילה, צריך המון כוחות, וצריך להגיע להחלטה מתוך שלמות עם עצמך. לי לקח המון זמן להיות בשלה לכך- להחליט שאני צריכה לקחת את עצמי, את ילדיי ופשוט ללכת! זה בהחלט עניין של זמן ולא נעשה ביום אחד, אך זה רק לאחר שאת יודעת כי ניסית את הכל, ופשוט כבר אין דרך אחרת! בררי עם עצמך את הדברים, האם ניסית הכל, אולי שווה לדבר איתו ולראות איך הדברים התפתחו. תהיי חזקה ואל תישברי, מאחלת לך הצלחה-אור.

אני חייבת להגיד לכולם...מה יותר מפחיד....

אישה בעולם הזה לבד עם שתי ילדים זה לא משחק טוב הגורל נגד אני יודעת באתי מבית כזה שקשה ובדידות שוכנת בו כי האישה מחפשת בכול מיני מקומות את החום והילדים מתאכזבים שוב ושוב מאותו האדם שהיא חשבה כקרוב... לומר לכם ניסיתי הכול באיומים לא הולך וצעקות לא קורה בשקט בשלווה ובהסברים לא הולך אמרתי לו לא רוצה אותך לא הולך ניסיתי הכול, האדם הזה ללא חיים לא צריך כלום חוץ מי אוכל עבודה טלויזיה וילדים שלו בזה מסתכם כול עולמו.......אז איך לחיות עם משהו שתגיד לו לך מפה לא טוב לי איתך והוא אומר אין בעיה "אני משחרר אותך..אבל צאת מהבית הזה לעולם לא הילדים יהיה לעולם לידי ואם הצטרך לעבור גהנום אני יעשה הכול ולא הוותר אבל את יכולה ללכת" כך זה המילים בציתות מוחלט למה שקורה בימים אלה בבית שלי..........סוד עד היום מה שהחזיק אותי עדין בבית הזה היה קבלת חום והאהבה מבן זוג ישן עידד וחיבה לדעתי הייתי בורחת יותר מוקדם במערכת היחסים הזאת כנראה היתה לי השלמה ממקום אחר כאילו חיברתי שתים לאחד אבל החלטתי לסיים את זה ולנסות להשקיע שוב בקשר שלנו ורק נבהלתי יותר עם מי אני חייה לא יכולתי להרדם אתמול מעוצמת הפחד עם מי אני בעצם חייה?

לבי עליך,

אדם זקוק לחום כמו שצמח זקוק לאור השמש. זהו צורך קיומי ושומה להאבק ולהתאמץ בכל נימי הנשמה כדי להשיגו... יחד עם זאת, אין זה מוצר שכל הנדרש כדי להשיגו, כל שעלינו לעשות הוא להושיט יד ולהורידו מן המדף. זהו מוצר נדיר. מאחר ואת הבחירה שלך עשית כבר אני מציע לך לפני שאת מפרקת את ביתך ללא ערבות שאחרי זה תזכי בחום המיוחל. לנסות בכל אותה אנרגיה ונחישות, שאותה תצטרכי להשקיע בבניית ביתך החדש. לתקן או לבנות יחסים חדשים עם בעלך. זהו קרב איתנים שבו עליך לצאת מתוך עצמך, להתנזר מהעלבות, לוותר על האגו ועוד מיני התנהגויות אשר מונעות ממך להגיע אל החוף הנכסף. אם תצליחי לקחת את המרכיבים החיוביים בחייך ולהפוך אותם לבסיס לשנוי - זכית. גירושין הם מסלול קשה מנשוא ובדרך כלל אין חום באמתחתם. כמו שאומר השיר-"oh, baby it's cold outside " ואם נכשלת תנסי לקחת מאהב ובמקביל תכיני את עצמך מבחינה כלכלית לקראת הגירושין בהרבה אמפטיה ממי שיודע כפור מהו

יש תגובה בכותרת

חומד...

אני אמנם עוד לא אמא אבל מאוד מבינה אותך ואת הקונפליקט שלך... מה שאת מתארת נשמע ממש בלתי נסבל. אף אחד לא יכול לחיות בלי אהבה או הרגשה טובה, בטח לא אמא שמטפחת ומשקיעה בבית ומשפחה, וכמו שאת מתארת יש בך או היו בך כל כך הרבה כוונות טובות... כ"כ הרבה רצון טוב... עצם זה שבאת מבית של הורים גרושים גרם לך להבין אפילו עוד יותר טוב מה את רוצה ומה לא, ואיך את רוצה שחייך וחיי ילדיך יראו, והינה החלום שלך מתנפץ מול העיניים... מצד אחד הייתי אומרת לך- חשבי קודם כל עליך. כי ילדים שרואים אמא לא מאושרת או אמא אומללה- לא יכולים להיות ילדים בריאים ומאושרים בעצמם. כשלך יהיה טוב יהיה לך את הכוח להעניק המון לילדיך. ואולי יש מישהו שם בחוץ שמחפש את מה שאת מחפשת? שנפל על בת זוג קרה או בוגדנית? זה לא קל בסיבוב השני, אני לא אומרת את זה בקלות ראש, אבל אולי זה עדיף ממה שאת עוברת בשנים האלה. אפילו בלי קשר לקשר הבא שיהיה לך, קודם כל תפצי את עצמך, תטפלי בפצעים, תשתקמי, וכשיהיה לך טוב ושמח בפנים- דברים חדשים יגיעו. מצד שני אני חושבת שכדאי לחשוב על משהו שיזעזע את בעלך. הוא צריך איזו בשורה שאולי תרעיד קצת את העולם שלו. נשמע כאילו הוא לוקח אותך כמובן מאליו! תסכימי איתי שלרוב אנשים מבינים מה היה להם בידיים רק כשזה כבר לא שם. אולי תבואי ותגידי לו פתאום- אני חושבת שאנחנו צריכים להפרד, אני רוצה זמן לבד. גם אם את לא באמת מסוגלת לקום ולעזוב עכשיו, אם תהיי משכנעת מספיק אולי הלב המנוון שלו יחסיר פעימה?? אולי תטיחי בפניו את ההרגשה המגעילה שיש לך בלי להשתמש במילים יפות ובלי לנסות לנסח ולהסביר. פשוט תגידי- אני יודעת או בטוחה שאתה לא אוהב אותי ואת המשפחה שלנו. אני חושבת שאם הייתי אומרת לך שאני עוזבת לא היה אכפת לך. אולי זה יזעזע?? לפני שאני ממשיכה לקשקש לך אשמח לשמוע מה דעתך... אל תרגישי לבד יקרה... אני כאן בשעה הקרובה עינב

יש תגובה מתחת לכותרת תקראי בבקשה

למה אנילא מוצאת בי את הכוח לקום וללכת...

אני אמא לשתים בשנות השלושים המקדמות של חיי התחתנתי מתוך הבנה כי יש לי צורך עז להקים משפחה, בן זוג ביתי משפחה טובה עובד ומתפרנס בכבוד, כך ראיתי את הדברים מנומס אלי מכבד אותי לרגע לא חשבתי שיהיה לי כול כך רע. זה מתחיל מהדברים הכי קטנים חוסר תקשורת כי אנחנו לא מבינים אחד את השני למרות שאנחנו מדברים על אותו הדבר. ממשיך לתוך הדברים האנטימים יותר חוסר חום ממש אין אפילו מילה טובה כבר שש שנים של נישואים ואני מרגישה יום יום יותר בודדה מהיום הקודם... אני באה מבין שההורים התגרשו שהיתי בת 9 לא רוצה לגרום לילדי את אותה התרומה שעברתי אני כול בוקר וכול ערב אני אומרת עצמי תסבלי בשקט יש לך מטרה זה לא לחינם..ואז גם הרכוש הרב שהחלוקה משאירה אותי בלי בית לילדי...עברתי המון בשנתים האחרונות מבחינה בריאותית ואני מפחדת להיות לבד אולי לא הצליח להתמודד עם זה לבד למרות שיש לי משפחה תומכת זה בכול זאת אנשים עם חיים משלהם..... אני בוכה ובוכה ואין לי תשובה אני רוצה רק להיות נאהבת מחובקת מנושקת (בעלי לא נשק אותי כי זה לא עושה לו כלום,כך היה בהתחלה לפי הטיפול הזוגי אחר כך הוא רצה כבר לנשק אבל אני כבר לא יכולה לנשק אותו כי נשיקה מביעה חום ואהבה וכזה לא בא מכול הכיוונים זמן שזה לא אמיתי והצגה אני לא רוצה) אני כותב ובוכה ובוכה למה אני לא מוצאת בי את הכוח הזה לקום ולהיות אגואיסטית וללכת למה אני לא יכולה להיות כמו כול האנשים ההחלטתים האלה שעושים מעשה למענם עיפה אני ומוטשת חלשה ומפורקת לידו אני הולכת והעלמת.....

במקום ללכת תנסי לשקם , בריחה היא לא תמיד הצעד הנכון ,

לך ולילדים שלך
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר