ממש היום לפני שלוש שנים

אני מביטה בנייד ופתאום אני קולטת את התאריך - 20 לחודש, הלב  מחסיר פעימה וזורק אותי למקום וזמן אחר,
יושבת מול גבר זר בבית קפה קטן ומבינה בסתר ליבי שאני לא קדושה ולא רוצה להמשיך להיות קטנה וצנועה.
היום לפני שלוש שנים בדיוק, נכנסתי לעולם הזה, לעולם המקביל, נגררתי אליו ברצון אם לדייק, בעיניים פקוחות ובהבנה מלאה, ללא ייסורי מצפון וללא רגשות אשמה.
שלוש שנים שבהם למדתי המון, בעיקר על עצמי, על הגוף שלי ומה גורם לו לתקתק.
שלוש שנים בהם הכרתי ונפתחתי לאנשים שאלמלא נכנסתי לחווית ה'בגידה' (מילה שנואה עלי), פשוט הייתי מפספסת אותם, אנשים מקסימים יותר ופחות, חלקם המשיכו איתי גם לעולם האמיתי בכל התחומים, המקצועי, האישי והחברתי. 
כל יום אני מוצאת את עצמי נדהמת על השינויים שחלו בי, על הזמן שטס  כל כך מהר, על הדברים החיוביים וגם על השליליים שעברתי במהלך שלושת השנים האלו שבנו אותי מחדש, לבנה אחר לבנה את האני החדשה, החוויות הטובות, המרעננות, המענגות וסתם מחכימות, מצד שני, החוויות המתלתלות שהשאירו בי שריטות עמוקות שגרמו לדמעות שלא ידעתי שבכלל שיש לי לזלוג.
והנה אני פה, אישה במלא מובן המילה, מודעת לעצמי יותר מאי פעם,  לצרכים ולרצונות שלי, לתשוקות הכי כמוסים ואפילו מעזה להגיד - מגיע לי! להנות, לחוות בלי ייסורי מצפון ומבלי אשמה, לפרגן ולאהוב את עצמי כפי שמעולם חשבתי שאוכל.

זהו, הייתי חייבת להוציא :)
 

 

 
 

ערב טוב!

כתבת מאוד יפה

תעשי רק מה שאת אוהבת שיהיה לך טוב

בהצלחהemo_91.png

נכון אתה פוחד כמו אדיוט לשלוף רגשות emo_02.png


 


 


 


 


 


            


 

מכשושה יקירתי אני קורא את מה שאת כותבת וזה מאוד מרגש אותי כי אני רואה בזה מילה במילה את מה שאני חוווה יום יום ... לטווב ולרע ... הרבה פעמים אני תוהה אם זו הדרך ?? מתלבט ביני לבן עצמי וגם כאן בפורום האם כול זה כדאי ?? האם דרך היסורים תיקח אותנו בסופו של דבר למקום טוב ? 

יש לי יותר שאלות ופחות תשובות והזמן לא עושה אותי חכם יותר ....

אבל מה שבטוח יקירתי שבדרך הזו את לא לבד ... אני פה לצידך ... אשמח לפרגן לך ולאחל לך ולכולם רק טוב ....והמון אושר 

ואולי לקראת השנה חדשה תביא אהבה והמון אושר 

 

שלך 

 

שי 

יש בי אהבה והיא תנצחemo_43.pngemo_38.png 

תודה שי

בעקרון אני לא מאמינה בייאוש, רק באופטימיות, ומי שמקפיד לחשוב באופן חיובי, בסופו של דבר, זה מה שהוא יקבל.

אז מהיום, רק מחשבות חיוביות!

שי,

החיבוטים שאתה מעלה הם מנת חלקם של רוב הנפשות שחולקות את העולם האסור.

יש פחות, ויש יותר שמתיסרים כמו קבב טורקי הסובב לו על גחלים לוחשות.  

בעבר כבר הטרדתי את הפורום במחשבותי בנושא, ועכשיו נעשה זאת שוב (לשמחת כולםemo_32.png

בעלי מצפון מפלדה מושחזת... יזהו את החוסר המתהווה בבית - וישלימו אותו באלגנטיות בחוץ. בלי יסורי מצפון

ובתחושה של איזה כייף אני משלים חוסרים, אני בר מזל וכו ...

ואילו אנחנו עם המצפון העשוי מ "לבד" (סוג של בד) נשאל בכל פעם מחדש אם זה הדבר הנכון אם אני באמת מאושר

כשאני יוצא מהחדר במלונית ... והתשובה כנראה לא בטוח.

וצר לי לאכזב אותך כנראה שלעולם לא תהיה תשובה דיכוטומית לענין הזה.

אי לכך האני ממליץ לך (ולא קל ליישם):

- אם לא טוב בבית תקח בחוץ ... כיוון שההאפשרות האחרת זה לצבור כעסים ואולי להגיע לגרושים היא לא פשוטה.
(שהיא גם אפשרות טובה למי שיכול ורוצה)

- נסה להנות ממה שיש ולא ממה שאין

- חשוב פחות ... ואז גם תתיסר פחות .... בסוף כולם מתים וכדאי שתמות בחיוך על מה שעשית ולא מה שלא עשית.

- חשיבה חיובית (כפי שהמכשפה ממליצה) תמיד תעזור, על אף שלפעמים עלי זה לא עובד.

 

- תשתה לפחות 6 כוסות מים ביום 

 

 

 

 

 

 

שי,

החיבוטים שאתה מעלה הם מנת חלקם של רוב הנפשות שחולקות את העולם האסור.

יש פחות, ויש יותר שמתיסרים כמו קבב טורקי הסובב לו על גחלים לוחשות.  

בעבר כבר הטרדתי את הפורום במחשבותי בנושא, ועכשיו נעשה זאת שוב (לשמחת כולםemo_32.png

בעלי מצפון מפלדה מושחזת... יזהו את החוסר המתהווה בבית - וישלימו אותו באלגנטיות בחוץ. בלי יסורי מצפון

ובתחושה של איזה כייף אני משלים חוסרים, אני בר מזל וכו ...

ואילו אנחנו עם המצפון העשוי מ "לבד" (סוג של בד) נשאל בכל פעם מחדש אם זה הדבר הנכון אם אני באמת מאושר

כשאני יוצא מהחדר במלונית ... והתשובה כנראה לא בטוח.

וצר לי לאכזב אותך כנראה שלעולם לא תהיה תשובה דיכוטומית לענין הזה.

אי לכך האני ממליץ לך (ולא קל ליישם):

- אם לא טוב בבית תקח בחוץ ... כיוון שההאפשרות האחרת זה לצבור כעסים ואולי להגיע לגרושים היא לא פשוטה.
(שהיא גם אפשרות טובה למי שיכול ורוצה)

- נסה להנות ממה שיש ולא ממה שאין

- חשוב פחות ... ואז גם תתיסר פחות .... בסוף כולם מתים וכדאי שתמות בחיוך על מה שעשית ולא מה שלא עשית.

- חשיבה חיובית (כפי שהמכשפה ממליצה) תמיד תעזור, על אף שלפעמים עלי זה לא עובד.

 

- תשתה לפחות 6 כוסות מים ביום 

 

 

 

 

 

 

חשיבה חיובית לגמרי עובדת!!!!

ואני דוגמא מצויינת לזה emo_02.png

ובסופו של דבר.....יש מנצח! emo_01.png emo_43.png emo_91.png emo_52.png

 

אבל אהבתי את המשפט שלך - "בסוף כולם מתים וכדאי שתמות בחיוך על מה שעשית ולא מה שלא עשית."

שי,

החיבוטים שאתה מעלה הם מנת חלקם של רוב הנפשות שחולקות את העולם האסור.

יש פחות, ויש יותר שמתיסרים כמו קבב טורקי הסובב לו על גחלים לוחשות.  

בעבר כבר הטרדתי את הפורום במחשבותי בנושא, ועכשיו נעשה זאת שוב (לשמחת כולםemo_32.png

בעלי מצפון מפלדה מושחזת... יזהו את החוסר המתהווה בבית - וישלימו אותו באלגנטיות בחוץ. בלי יסורי מצפון

ובתחושה של איזה כייף אני משלים חוסרים, אני בר מזל וכו ...

ואילו אנחנו עם המצפון העשוי מ "לבד" (סוג של בד) נשאל בכל פעם מחדש אם זה הדבר הנכון אם אני באמת מאושר

כשאני יוצא מהחדר במלונית ... והתשובה כנראה לא בטוח.

וצר לי לאכזב אותך כנראה שלעולם לא תהיה תשובה דיכוטומית לענין הזה.

אי לכך האני ממליץ לך (ולא קל ליישם):

- אם לא טוב בבית תקח בחוץ ... כיוון שההאפשרות האחרת זה לצבור כעסים ואולי להגיע לגרושים היא לא פשוטה.
(שהיא גם אפשרות טובה למי שיכול ורוצה)

- נסה להנות ממה שיש ולא ממה שאין

- חשוב פחות ... ואז גם תתיסר פחות .... בסוף כולם מתים וכדאי שתמות בחיוך על מה שעשית ולא מה שלא עשית.

- חשיבה חיובית (כפי שהמכשפה ממליצה) תמיד תעזור, על אף שלפעמים עלי זה לא עובד.

 

- תשתה לפחות 6 כוסות מים ביום 

 

 

 

 

 

 

חשיבה חיובית לגמרי עובדת!!!!

ואני דוגמא מצויינת לזה emo_02.png

ובסופו של דבר.....יש מנצח! emo_01.png emo_43.png emo_91.png emo_52.png

 

אבל אהבתי את המשפט שלך - "בסוף כולם מתים וכדאי שתמות בחיוך על מה שעשית ולא מה שלא עשית."

חן חן ... 

כולנו מתנקזים לשם ... ומי שלא מבין ... אנחנו כאן לאסוף חוויות ולא לאסוף כסף או "דוקים" .... מי שלא שם 

שיתעורר מיד 

אנשים תתעוררו לחיים שלכם

חיים רק פעם אחת

תנצלו כל דקה , כי דקה שעוברת לעולם לא חוזרת!

emo_45.png

נכון אתה פוחד כמו אדיוט לשלוף רגשות emo_02.png


 


 


 


 


 


            


 

תודה שי

בעקרון אני לא מאמינה בייאוש, רק באופטימיות, ומי שמקפיד לחשוב באופן חיובי, בסופו של דבר, זה מה שהוא יקבל.

אז מהיום, רק מחשבות חיוביות!

ואני דווקא טוען שכאשר את/ה רואה שחורות (פסימי/ת), את/ה יכול/ה להיות מופתע/ת רק לטובה !!!

נודניק - זה אחד שכאשר שואלים אותו לשלומו - הוא באמת עונה.... emo_01.png

חשבתי על זה הרבה, ואפילו כמעט ויצא לי לנסות. אבל משהו בי מפחד מלפגוש את עיני אשתי כשאחזור מהבית אחרי סטוץ כזה או אחר.

חשבתי על זה הרבה, החוסר בבית הולך וגדל והחיוך מפני ומפני זוגתי הולך ונמחק.

חשבתי על זה הרבה, אבל איני מוצא בתוכי את הכוחות להתחיל, להכיר, להפגש, לחשוש ולהתייסר מצפונית.

חשבתי על זה הרבה, ומצאתי שבשנה אנחנו לא מגיעים ל10 פעמים שאנחנו שוכבים.

חשבתי על זה הרבה, והבנתי שהיא לא מלטפת, לא נוגעת, ואוכל לא מכינה.

חשבתי על זה הרבה, והחלטתי. החלטתי לאחר שיחה פתוחה וכנה ואשתדל ללכת בקו שלה:

נכנסתי איתה למיטה למרות שעדיין לא הייתי עייף- כי כך היא ביקשה.

בשבת שחררתי אותה ברוב עבודות הבית - כי כך היא ביקשה.

דאגתי שהילדות המתוקות שלנו ישטפו כלי ושהיא תבוא הביתה לאחר העבודה ותמצא כיורים רקים ורצפה שטופה - כי כך היא ביקשה

יעוד ועוד בקשות שמולאו עד תום! - כי כך היא ביקשה.

וראו איזה פלא!! לא קרה כלום... אפילו לא מילת עידוד, חיבוק, ובטח שלא נשיקה...

מצטער אבל אני אוהב לחבק ואוהב להיות מחובק... כזה אני...

חשבתי על זה, לפעמים ניגודים לא....

חשבתי על זה הרבה, אני עדיין (ולא יודע למה...) אוהב אותה....

 

 

טוב שיש איפה לפרוק.

המצב שלך בטטה.

נסה פעם אחת, תראה שזה ממש לא קשה. עם הזמן אפילו משתפר...

אתה בטח לא נהיה צעיר מיום ליום, תחשוב מה אתה מפסיד בינתיים.

חשבתי על זה הרבה, ואפילו כמעט ויצא לי לנסות. אבל משהו בי מפחד מלפגוש את עיני אשתי כשאחזור מהבית אחרי סטוץ כזה או אחר.

חשבתי על זה הרבה, החוסר בבית הולך וגדל והחיוך מפני ומפני זוגתי הולך ונמחק.

חשבתי על זה הרבה, אבל איני מוצא בתוכי את הכוחות להתחיל, להכיר, להפגש, לחשוש ולהתייסר מצפונית.

חשבתי על זה הרבה, ומצאתי שבשנה אנחנו לא מגיעים ל10 פעמים שאנחנו שוכבים.

חשבתי על זה הרבה, והבנתי שהיא לא מלטפת, לא נוגעת, ואוכל לא מכינה.

חשבתי על זה הרבה, והחלטתי. החלטתי לאחר שיחה פתוחה וכנה ואשתדל ללכת בקו שלה:

נכנסתי איתה למיטה למרות שעדיין לא הייתי עייף- כי כך היא ביקשה.

בשבת שחררתי אותה ברוב עבודות הבית - כי כך היא ביקשה.

דאגתי שהילדות המתוקות שלנו ישטפו כלי ושהיא תבוא הביתה לאחר העבודה ותמצא כיורים רקים ורצפה שטופה - כי כך היא ביקשה

יעוד ועוד בקשות שמולאו עד תום! - כי כך היא ביקשה.

וראו איזה פלא!! לא קרה כלום... אפילו לא מילת עידוד, חיבוק, ובטח שלא נשיקה...

מצטער אבל אני אוהב לחבק ואוהב להיות מחובק... כזה אני...

חשבתי על זה, לפעמים ניגודים לא....

חשבתי על זה הרבה, אני עדיין (ולא יודע למה...) אוהב אותה....

 

 

טוב שיש איפה לפרוק.

"וראו איזה פלא!! לא קרה כלום... אפילו לא מילת עידוד, חיבוק, ובטח שלא נשיקה..."
זה לא קורה בין רגע. וסביר להניח שאם תפעל כדי לרצות אותה, היא תבין שאתה רק מרצה אותה.

ידיד יקר, את הקרח צריך לשבור. אומר לך מניסיון שלי. הייתי במצב דומה, אולי אפילו יותר חמור.

שב דבר איתה על הכול. הכול. הבהר לה שאתה שאתה אוהב אותה. הבהר לה מה אתה צריך ולמה אתה זקוק, הכול. היה מאוד נחרץ בלהסביר את הצרכים שלך, ותוודא שהיא מבינה. לא ברמזים ולא במשלים - במדוייק. ובנוסף -מה אתה מבין שהיא צריכה ואתה לא נותן לה. ותקשיב לה. סביר להניח שגם לה יש טענה או שתיים.

ערב אחד לפני שנתיים לקחתי את אשתי לשפת הים ישבנו מול הגלים ושוחחנו. שיחה מתוך הקשבה, לא באשמות אלה מתוך אהבה כואבת. הסברתי לה הכול, כולל שאני חושב על פרידה. היא הסבירה לי מה חסר לה וזה היכה אותי. לא ידעתי עד כמה אני לא עונה על הצרכים שלה. זו היתה השיחה הקשה של החיים שלי. אבל זה עבד. לא בבת אחת, אבל זו היתה התפנית. 
ומאז התחיל תהליך שיל שיפור. האהבה חזרה הביתה, הסקס נהיה משובח, ולפני כמה חודשים אמרה לי שחבל על הזמן שלנו יחד שלפני אותה שיחה.

אתה אוהב אותה. אל תוותר עליה, ואל תוותר על עצמך.

בעלים הופכים למאהבים מוצלחים כאשר הם בוגדים בנשותיהם.


מרלין מונרו

חשבתי על זה הרבה, ואפילו כמעט ויצא לי לנסות. אבל משהו בי מפחד מלפגוש את עיני אשתי כשאחזור מהבית אחרי סטוץ כזה או אחר.

חשבתי על זה הרבה, החוסר בבית הולך וגדל והחיוך מפני ומפני זוגתי הולך ונמחק.

חשבתי על זה הרבה, אבל איני מוצא בתוכי את הכוחות להתחיל, להכיר, להפגש, לחשוש ולהתייסר מצפונית.

חשבתי על זה הרבה, ומצאתי שבשנה אנחנו לא מגיעים ל10 פעמים שאנחנו שוכבים.

חשבתי על זה הרבה, והבנתי שהיא לא מלטפת, לא נוגעת, ואוכל לא מכינה.

חשבתי על זה הרבה, והחלטתי. החלטתי לאחר שיחה פתוחה וכנה ואשתדל ללכת בקו שלה:

נכנסתי איתה למיטה למרות שעדיין לא הייתי עייף- כי כך היא ביקשה.

בשבת שחררתי אותה ברוב עבודות הבית - כי כך היא ביקשה.

דאגתי שהילדות המתוקות שלנו ישטפו כלי ושהיא תבוא הביתה לאחר העבודה ותמצא כיורים רקים ורצפה שטופה - כי כך היא ביקשה

יעוד ועוד בקשות שמולאו עד תום! - כי כך היא ביקשה.

וראו איזה פלא!! לא קרה כלום... אפילו לא מילת עידוד, חיבוק, ובטח שלא נשיקה...

מצטער אבל אני אוהב לחבק ואוהב להיות מחובק... כזה אני...

חשבתי על זה, לפעמים ניגודים לא....

חשבתי על זה הרבה, אני עדיין (ולא יודע למה...) אוהב אותה....

 

 

טוב שיש איפה לפרוק.

"וראו איזה פלא!! לא קרה כלום... אפילו לא מילת עידוד, חיבוק, ובטח שלא נשיקה..."
זה לא קורה בין רגע. וסביר להניח שאם תפעל כדי לרצות אותה, היא תבין שאתה רק מרצה אותה.

ידיד יקר, את הקרח צריך לשבור. אומר לך מניסיון שלי. הייתי במצב דומה, אולי אפילו יותר חמור.

שב דבר איתה על הכול. הכול. הבהר לה שאתה שאתה אוהב אותה. הבהר לה מה אתה צריך ולמה אתה זקוק, הכול. היה מאוד נחרץ בלהסביר את הצרכים שלך, ותוודא שהיא מבינה. לא ברמזים ולא במשלים - במדוייק. ובנוסף -מה אתה מבין שהיא צריכה ואתה לא נותן לה. ותקשיב לה. סביר להניח שגם לה יש טענה או שתיים.

ערב אחד לפני שנתיים לקחתי את אשתי לשפת הים ישבנו מול הגלים ושוחחנו. שיחה מתוך הקשבה, לא באשמות אלה מתוך אהבה כואבת. הסברתי לה הכול, כולל שאני חושב על פרידה. היא הסבירה לי מה חסר לה וזה היכה אותי. לא ידעתי עד כמה אני לא עונה על הצרכים שלה. זו היתה השיחה הקשה של החיים שלי. אבל זה עבד. לא בבת אחת, אבל זו היתה התפנית. 
ומאז התחיל תהליך שיל שיפור. האהבה חזרה הביתה, הסקס נהיה משובח, ולפני כמה חודשים אמרה לי שחבל על הזמן שלנו יחד שלפני אותה שיחה.

אתה אוהב אותה. אל תוותר עליה, ואל תוותר על עצמך.

big like!

גם אצלי היתה תפנית אחרי שיחה שכזאת, 

בעיקר בתחום האמון ההדדי, ההבנה מה כל צד בזוגיות הזאת צריך, איפה טעינו והיכן אפשר לשפר.

אנחנו לקחנו את זה למקומות מעט שונים מאנשים אחרים, וזה עובד לנו. 

נכון, עדיין לא הכל מושלם, רחוק מזה. אבל לפחות הקלפים על השולחן. אין יותר סודות וכעסים חבויים. 

חשבתי על זה הרבה, ואפילו כמעט ויצא לי לנסות. אבל משהו בי מפחד מלפגוש את עיני אשתי כשאחזור מהבית אחרי סטוץ כזה או אחר.

חשבתי על זה הרבה, החוסר בבית הולך וגדל והחיוך מפני ומפני זוגתי הולך ונמחק.

חשבתי על זה הרבה, אבל איני מוצא בתוכי את הכוחות להתחיל, להכיר, להפגש, לחשוש ולהתייסר מצפונית.

חשבתי על זה הרבה, ומצאתי שבשנה אנחנו לא מגיעים ל10 פעמים שאנחנו שוכבים.

חשבתי על זה הרבה, והבנתי שהיא לא מלטפת, לא נוגעת, ואוכל לא מכינה.

חשבתי על זה הרבה, והחלטתי. החלטתי לאחר שיחה פתוחה וכנה ואשתדל ללכת בקו שלה:

נכנסתי איתה למיטה למרות שעדיין לא הייתי עייף- כי כך היא ביקשה.

בשבת שחררתי אותה ברוב עבודות הבית - כי כך היא ביקשה.

דאגתי שהילדות המתוקות שלנו ישטפו כלי ושהיא תבוא הביתה לאחר העבודה ותמצא כיורים רקים ורצפה שטופה - כי כך היא ביקשה

יעוד ועוד בקשות שמולאו עד תום! - כי כך היא ביקשה.

וראו איזה פלא!! לא קרה כלום... אפילו לא מילת עידוד, חיבוק, ובטח שלא נשיקה...

מצטער אבל אני אוהב לחבק ואוהב להיות מחובק... כזה אני...

חשבתי על זה, לפעמים ניגודים לא....

חשבתי על זה הרבה, אני עדיין (ולא יודע למה...) אוהב אותה....

 

 

טוב שיש איפה לפרוק.

"וראו איזה פלא!! לא קרה כלום... אפילו לא מילת עידוד, חיבוק, ובטח שלא נשיקה..."
זה לא קורה בין רגע. וסביר להניח שאם תפעל כדי לרצות אותה, היא תבין שאתה רק מרצה אותה.

ידיד יקר, את הקרח צריך לשבור. אומר לך מניסיון שלי. הייתי במצב דומה, אולי אפילו יותר חמור.

שב דבר איתה על הכול. הכול. הבהר לה שאתה שאתה אוהב אותה. הבהר לה מה אתה צריך ולמה אתה זקוק, הכול. היה מאוד נחרץ בלהסביר את הצרכים שלך, ותוודא שהיא מבינה. לא ברמזים ולא במשלים - במדוייק. ובנוסף -מה אתה מבין שהיא צריכה ואתה לא נותן לה. ותקשיב לה. סביר להניח שגם לה יש טענה או שתיים.

ערב אחד לפני שנתיים לקחתי את אשתי לשפת הים ישבנו מול הגלים ושוחחנו. שיחה מתוך הקשבה, לא באשמות אלה מתוך אהבה כואבת. הסברתי לה הכול, כולל שאני חושב על פרידה. היא הסבירה לי מה חסר לה וזה היכה אותי. לא ידעתי עד כמה אני לא עונה על הצרכים שלה. זו היתה השיחה הקשה של החיים שלי. אבל זה עבד. לא בבת אחת, אבל זו היתה התפנית. 
ומאז התחיל תהליך שיל שיפור. האהבה חזרה הביתה, הסקס נהיה משובח, ולפני כמה חודשים אמרה לי שחבל על הזמן שלנו יחד שלפני אותה שיחה.

אתה אוהב אותה. אל תוותר עליה, ואל תוותר על עצמך.

היי אלדד,

ואחרי אותה שיחה אתה ממשיך לחפש מחוץ למסגרת??

במשך 24 שנות נשואין היו לנו אין ספור שיחות כאלה...

וכשזה מגיע לצעדים ואפילו הקטנים ביותר שהיא צריכה לצעוד לכיווני הסרוב הוא מוחלט.

ואז נשמע המשפט הבא: "אתה צודק, אני מבינה אותך, אתה במאה אחוז צודק אבל אני לא מסוגלת, אני לא יכולה... וכו'"

ואז אני מבין בפעם ה מאה אלף, שאין עם מי לדבר...

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אהבה אסורה
בחר
בחר