סיפור לשבת ... באהבה לחברי הפורום ... אשת הטייס...

אשת הטייס ...

                                                                                                                   

שעת צהרים, השמש של אוגוסט כפחה על ראשי, נעלי הצבא הגבוהות ומדי העבודה הכחולים הכבידו על כל צעד שעשיתי .... צעדתי בדממה בתוך שדרת מגורי הקבע.

העצים סביב סיפקו צל קלוש, הממטרות סבבו להן בעליצות והתיזו זרזיפי מים באוויר
החם והיבש והחיו את נשמתי העיפה.
ריחות של צמחי תבלין ובושם התחלפו מבית לבית, הבתים היו דומים זה לזה
 ... מדשאה קטנה, מסלעת צברים, שיחים של צמחי תבלין, ולפעמים עצי פרי או נוי נטועים להם ליד הבית.
 ... לוליי המדים והנעלים הכבדות הייתי יכול לדמיין את עצמי במושב או קיבוץ.

הצעידה בחום היוקד גרמה לי להזיע, וריח הזעה התערב עם הדאודורנט יוצר תמהיל ריח גברי מחוספס.

באוויר עמד ריח של דלק מטוסים סילוני, ומידי כמה דקות חלף לו ביבבה מטוס קרב החוזר מאימון בשמי הארץ

 בקצה השדרה בצד ימין בצריף ארוך ומטולא עמד לו בגאון השקם, שקם משפחות.

קולות הלחישה של המזגנים הזמינו אותי פנימה אליו.
דלת הכניסה נכנעה בקלות למשקל גופי ובישרה בחריקה את כניסתי למתחם הממוזג.

המבטים הוסבו לרגע וניבט בהם מראה של הפתעה ... הם לא היו מורגלים בחיליים נטולי דרגות במתחם הזה.


השלט האדום בכניסה הסביר הכול.

אין כניסה לחיילים סדירים ואנשי מילואים - בפקודה ! 

על החתום רס"ר הבסיס

 עברתי את השלט באדישות ופניתי למקרר מוצרי החלב, ריח של חלב חמוץ קידם את פני

המוצרים היו מפוזרים בכאוס חצי מאורגן, שלחתי את ידי פנימה ומשכתי בקבוק שוקו מהמדף האחורי כדי להוציא את הכי טרי והכי קר.

משם המשכתי ואספתי מעדן שוקו בטעם תפוז, ושתי לחמניות שומשום גדולות.
הבטתי באדישות בידיים השחורות שלי אוחזות בפריטים ... מכונאי מטוסים!
את העדינות והיגיינה השארתי ב ש"ג.

בתור לקופה לפני היא עמדה, נמוכה ממני, גוף של ילדה בת שש עשרה, חזה קטן וזקור ופטמות חצופות שצועקות הנה אנחנו מבעד לחולצה הצמודה, לא היו גברים אחרים בסביבה
והשקם המנומנם הכיל מספר מועט של נשים, שברתי את ההגמוניה.

היא הסבה את מבטה אלי תוך קידום המוצרים על הסרט הנע
יש לך הרבה אומץ להגיע הנה פלטה, אתה יודע שמחכה לך שיפוט מול מפקד הבסיס וכלא בטוח ... חייכתי חיוך רך אליה, כשאתה מכונאי מטוסים במוסך ... ועובד 14 שעות ביום .. כלא נשמע כמו חלופה די טובה.

היא צחקה בקול ... ואני חשבתי שאתה טייס .... עכשיו היה תורי לצחוק .... כן טייס
נפלתי לחבית שמן כשירדתי מהקוקפיט (תא הטייס)

אספתי את המצרכים שלי לשקית הנילון רגע לפני שהיא סימה לארוז ... מבטי רפרף על המוצרים שקנתה .... במבה, שוקולד פרה, פסטה, שמנת מתוקה, פטריות, יין לבן, פרמזן מגורר, ושתי חבילות של מים מינרלים. מבטי עבר אליה ... חשבתי  אין סיכוי ....
אני יכול לעזור לך שמעתי את עצמי הופך את המחשבה לדיבור ... זה נראה לי כבד,
ועם החום בחוץ זו משימה לא פשוטה להיסחב עם המשקל הזה.

 המבט שלה היה בוחן, מעט עוין, כמו מישהו שכבר נכווה בעברו, מבט של מישהו למוד סבל.

בניגוד גמור לגוף ולמראה הצעיר שהקרינה ... היה משהו מאוד מבוגר ומייסר במבטה... נרתעתי...         

כשבוששה התשובה אמרתי סליחה ... והסתובבתי לצאת, קולה המהוסס השיג אותי, אני אשמח אם תעזור לי אמרה בגימגום .... דיבורה הלא בטוח היה ניגוד גמור לדמותה הזקופה והשמורה. 


לקחתי את השקית שלי ואחזתי במנשאי המים אחד בכל יד.
אתה בסדר שאלה בדאגה ... חייכתי אליה, כן האמת שאני יכול גם לשאת אותך עם המוצרים הכול בסדר, היא חיכה חיוך ממזרי כשיצאנו מהחנות.

במעלה המסילה לחנות זקור ומצוחצח עלה לו רס"ר הבסיס ... לקח לו בדיוק שנייה להבין שהדמות שלי נמצאת במקום הלא נכון ... ושהתחת שלי נמצא בכלא שלו.

חייל! הוא הרעים בקולו ... מה אתה עושה כאן, שקם משפחות מחוץ לתחום לחיילים!
 
הבטתי בו משועשע... הם תמיד הצחיקו אותי נגדי המשמעת, היה בהם משהו אפלולי חולני  והרי תפקיד של הנודניק השכונתי מתאים רק למי שיש את האופי הזה, המנקץ.

בסדיר כל כך לא סבלתי אותם שתמיד הייתי כל כך מתוקתק שהם היו מסתכלים עלי במבט של איזה באסה אי אפשר לתפוש אותו על כלום.
 

המבט הזחוח שלי הרתיח אותו יותר ... עניתי לו

אני לא חייל אני אזרח ... איש מילואים, ולא תכניס לכלא מישהו שכל עוונו שעוזר לאישה עם 12 בקבוקי מים כבדים .. הלא כן?

היא חייכה והנידה ראש לאישור ... חלפנו על פניו הנדהמות במהירות, כדי לא לתת לו את ההזדמנות להמשיך ולחקור

שהתרחקנו היא אמרה, אתה ממזר לא קטן כן אמרתי נטול נשימה .. אני כמו חתול עם שבע נשמות .... עלי זה לא יעבוד פלטה שהיא מסתובבת מלוא גופה ומצחקקת צחוק משוחרר שכל כך התאים לה ...


זה ממש עוד 30 מטר אמרה .. ותודה על העזרה ... לא הייתי סוחבת את כל זה לבד ...
כן אמרתי ... יכולת לקבל עזרה מרס"ר הבסיס וגיחכתי.
תודה על ההצלה שם אמרתי,

אין בעיה אני שונאת אותו ... יש לו מבט מפשיט ... חוצמזה אתה עובד בשבילי עכשיו הצלתי את התחת שלך.

היא הצביעה על הבית הסמוך ... הנה שם... עוד קצת ... 

עליתי את שלש המדרגות .. מסלעה עם הקקטוסים ... שיחים פראיים של רוזמרין
קידמו את פניי עם ריח חריף אופייני. הצרצרים צירצרו להם סרנדה בעוצמה מחרישת אוזניים בניגוד גמור לשקט המעיק של הצהרים.
הממטרה סבבה כמו מטורפת מרטיבה כל דבר הנקרה בדרכה, ואני על אף המאמץ לא חמקתי ממנה, כל החלק העליון חטף צרור של מים מרענן.

בכניסה עמד תלת אופן ורוד של ילדה, זרוק לו מיותם.   

נעצרתי בפתח הבית נוטף חושש להיכנס .... היא כבר הייתה במטבח... כנס כנס ... אמרה
בטון  חצי מפויס חצי פוקד. תניח הכול ליד המקרר אני כבר אסדר מאוחר יותר
 
נכנסתי .. קרירות נעימה קידמה אותי,
היא פרשה לחדרים הפנימיים ואני הנחתי את המצרכים ליד דלת המקרר
כמו חייל טוב (במילואים)


סרקתי את הבית במבטי על הקיר תמונת של ילדה קטנה עם שני הורים צעירים ויפים,
כולם מחיכיים חיוך מלא אושר,
תמונות הוא הופיע תמיר בסרבל טיסה, ליד אפ'צי, בלקהוק ו F15.
חשבתי לעצמי, זה לא רגיל לראות טייס המטיס מסוקים ומטוסים בטח טייס ניסוי ...

על הקיר שמנגד מיני שמונצ'ס מכל מיני מדינות, עבודות עץ מגולפות ביד, בומרג צבעוני, בובות קש ותמונות רקועות בנחושת, בקצה הרחוק של הקיר הייתה גומחה בתוכה ריצדה מנורה, התקרבתי הייתה שם תמונה במסגרת שחורה של אותו בחור מחויך שראיתי בתמונות האחרות.

נאנחתי ....

היא נכנסה לחדר, שמעתי את טיפוף רגליה על הרצפה החשופה, אני רואה שפגשת את דן, המלאך שלי אמרה.
השפלתי את מבטי. היא נשמעה מרירה, לא היה לי מה להגיד במצב כזה,
כל כך צעירה עם ילדה ואלמנה.... שתקתי, הבטתי בה בעגמומיות.
היא זרקה לעברי מגבת פנים, עבדת קשה אתה מזיע, תתנגב.

לא היה לי נעים, גמגמתי שאני צריך לחזור למוסך אחרת באמת התחת שלי יהיה שייך לרס"ר הבסיס ... ולא בא לי על האירוח שלו, אפילו אם זה כולל מיטה בחדר וארוחת בוקר קונטיננטלית .
היא אמרה תירגע אני אסדר לך שחרור היום ... מחיתי ... עזוב היא אמרה.
איזה מוסך זה ... אמרתי ... היא ניגשה לטלפון חייגה ארבע ספרות אמרה דבר מה בטלפון ... היא הסתובבה אלי ושאלה רגע אני לא יודעת את שמך ... הבטתי בה במבט קפוא
איך אומר .. וגם אני דן ... חשבתי מהר .. פלטתי דני ... היא הסתובבה ופלטה את שמי לאפרכסת, בצד השני נשמעו קולות שיחה ושלום שהצלחתי להבחין.

 אתה יודע ... לאלמנה יש כוח מאגי ... אני יכולה לקבל כל דבר בבסיס... הזה כל מה שאני רוצה חיכה במרירות

 התנגבתי, שב אמרה והעבירה לי חולצה לבנה עם סמל טיסת, תחליף אתה כולך רטוב

היא ראתה שאני חושש, זה בסדר הוא לא ינשוך אותך, חוץ מזה הוא מעולם לא לבש את החולצה הזאת. רחרחתי את החולצה היה לה ריח של חדש.
       

היכן אפשר להחליף שאלתי, היכן שאתה רוצה ענתה, פרשתי למסדרון ושם החלפתי את החולצה.

 מה אתה שותה היא קרא אלי, עשיתי לימונדה מצוינת עם סוכר קנה. קר, קר ... נשמע מעולה עניתי. תודה.

אתה יכול גם לרחוץ את הידיים באמבטיה, יש שם סבון מסיר שומן ... זה בטח יעזור.

 חזרתי לסלון עם חולצה לבנה וידיים נקיות, אי אפשר לזהות אותך  אמרה

התיישבנו זה מול זו, השתיקה הארוכה העיקה, כמה זמן אתה כאן במילואים ניסתה לפתוח שיחה.. חודש אמרתי... סוף השבוע  אני מסיים את הסיוט הזה.
שוב שתיקה...
איך זה קרה ומתי שאלתי בהיסוס,
לפני שמונה חודשים באימון בטורקיה היא ענתה ... אפילו לא באיזו טיסה הרואית ועל אדמת נכר.
זה ממש לא משנה האובדן לא מבחין אמרתי, זה נורא נחמד לחשוב שהייתה משמעות למוות.אבל מה שחשוב זה האנשים שנשארו, האם הם יכולים לאסוף את עצמם ולהמשיך
הוספתי.

אתה יודע היא אמרה, אחרי חצי שנה, כל הטייסת ניסתה לנחם אותי, הם הגיעו אחד אחד בסרבלים, מדי א מצוחצחים ואפילו באזרחי והציעו את השרות שלהם.
לא רציתי, לא רציתי עוד אחד כזה בתוכי.
לא רציתי להיקשר לעוד אחד כזה שאחרי שאפתח את לבבי ונפשי אליו הוא יישרף יתפוצץ או ייהרג.

       
היא התייפחה לא פיללתי שכך יראו חיי בגיל 26.

אני אפילו לא יודע את שמך אמרתי בקול נמוך, התקרבתי אליה והתיישבתי לידה
היא קרסה לזרועותיי בוכה היא הרימה את ראשה אלי, אני נועה אמרה בחיוך מריר נעים מאוד אמרתי בגיחוך כל.

יש לך עיניים טובות אני מרגישה נעים ובטוח איתך, חיבקתי אותה, השפתיים שלה גיששו לשלי, התנשקנו בעדינות היא פנתה לאוזני ולחשה קח אותי מהאבל הזה, נמאס לי לכאוב

לא עשיתי רע בחיי .. מגיע לי לפרוח.

נשקתי אותה שוב, לא היה מה להגיד יותר, רק לעשות, האריג המכופתר נפרם וחשף חזה קטן מוצק ועם פטמות זקורות, לא הסרתי את חולצתה ודשי הבגד הסתירו את דדיה.
ירדתי על ברכי בין רגליה, פתחתי את כפתורי המכנסון שלה ומשכתי אותו אלי, היא הרימה את ישבנה כדי להחליק מגופה את המכנס.

היא נותרה סתורת שער, שכיסה חלק מפניה, שפתיה היו אדומות ונפוחות מתשוקה,

שדיה היו זקורים תחת האריג. זה כבר לא היה מעשה של שמרוני טוב, רציתי אותה
רציתי לגעת בלבבה, לנחם אותה ולו רק לרגע קט.

הבטתי בתחתוניה, פרחוניים עם פפיון קטן לבן, כל פשוט, לא מתוחכם, נערה אישה
נגעתי בה מעל האריג היא הייתה תפוחה ורטובה, הסטתי את התחתון תוך כדי מבט
אליה מלמטה למעלה היא הייתה מגורה שפתה התחתונה נשוכה בין שינה.
ואני כשתמונתה זו צרובה לי צללתי למעמקי נשיותה, עשיתי הכול כדי להשכיח מליבה, מתוכה את העצב, את המרירות את האימה של אמא בגיל 26 לבדה בעולם.

ירדתי לה כמו שלא ירדתי לאישה מעולם, מיציה היו מרוחים על פני כמו בושם משכר.

היא נאנקה שוב ושוב תוך תנועת אגן מעגלית, אחזתי אותה בעכוזיה ולא נתתי לה להימלט
מהעינוג שנתתי לה בכל ליבי.

 לבסוף היה התפרקה עלי בזרם של זירמה נשית מהבילה.

הזדקפתי מולה בחיבוק, נוטף כמו שנכנסתי בצהריים לביתה.
קרני השמש האחרונות ובליחו מהתריסים בסלון רחשי לילה נשמעו בבתים מסביב.

אבל אני והיא מחובקים, מתריסים כנגד העולם שבחוץ.
ניגבתי את פני, קמתי והשתחלתי בינה לבין הספה, הרמתי אותה על יריכיי וחיבקתי אותה מאחור, היא הניחה את ראשה על כתפי השפתים שלה זהרו בחשכה המתגנבת, היא הטתה
את ראשה לאזני, מה איתך ? שאלה.
אני אמרתי ...כבר קיבלתי את שלי, תודה שנתת לי לגעת בך.

 בחוץ פנסי מכונית האירו את שלבי התריסים, המכונית נעצרה לפני הבית. 

נועה הציצה בבהלה בשעון ממול ... קום אמרה בלחץ הבת שלי חזרה מסבא וסבתא,
אתה חייב להתלבש ולצאת, בלי שהיא תראה אותך, קמתי בחטף מלקט את בגדי ונעלי בסלון ... קולות הטיפוף של ביתה כבר נשמעו במדרגות.
אני התלבשתי בחדר השינה של נועה בזריזות, ביתה הקטנה נכנסה ...
אבא .... היא אמרה בחשש, אבא בבית ? אמרה... לא חמודה שלי אמרה נועה תוך כדי שהיא מתכופפת אליה ואוספת אותה לחיבוק, אבא בגן עדן, סיפרתי לך, אבל אני מרגישה שהוא כאן אמרה בלהט ... נועה הסתובבה אל המסדרון החשוך ... עמדתי בסופו בחושך
מביט באמא האמיצה ובבת היתומה ובוכה בשקט, גם נועה בכתה .. היא נתנה בי מבט אחרון כנפרדת וסימנה לי בתנועת יד עצבנית להתחפף ....

אספתי את עצמי ויצאתי מבעד לחלון בחוץ על המסלעה שרכתי את נעלי הצבאיות על החולצה של הטייסת לבשתי את חולצת העבודה הכחולה וריח השמן חרך את אפי.

גררתי את עצמי לחדר האוכל ... שוקו, מעדן ולחמניה כבר לא אכלתי ביום זה
בארוחת הערב ישבתי בחדר האוכל לבדי בדממה חופר בכף בדיסת סולת מנחמת.
חושב על האישה האמיצה במגורי הקבע בבסיס.

את המילואים סימתי באותו שבוע, לנועה לא חזרתי ... ידעתי שתפקידי נגמר.

לעיתים מזומנות נזכרתי בה חושב .. מה עלה בגורלה, האם המשיכה בחייה.

 

 

בפורים האחרון עמדתי בצידי הדרך עם ילדיי מביט בתהלוכת העדלאידע בחולון הרעש 

היה בלתי נסבל, התנתקתי מהסובב אותי וצפיתי באנשים מולי, ואז ראיתי אותה יפה
כמו אז ובטן תפוחה לה לתפארת.
לידה עמד גבר יפה תואר, ביתה הקטנה ישובה לו על כתפיו צורחת מלוא גרון לדמוית החולפות.

בהיתי בה עד שמבטנו נפגשו, החסרתי פעימה, לקח לה רגע להיזכר, ואז היא חיכה את אותו חיוך ממזרי בדרך לביתה במגורי הקבע, חיוך משוחרר של אדם ששיקם את חייו.

היא נישקה את ידה כשהיא מניפה אותה לכיווני כשולחת נשיקה ואז הצמידה את ידה ללב ... כאומרת תודה. לא יכלתי להגיב, היתי נטוע שם כעץ חסר יכולת לנוע ודמעות שטפו את עיני מאושר.        

                  

 
 

אני ממש בוכה עכשיו.....

הכתיבה שלך פשוט יוצאת דופן, כישרון ענק

כמה נוגע ללב...כמה נגעת בי עכשיו...עמוק בפנים....

גרמת לי לחוש שאני שם..שמדובר בי...

וזו הכמיהה של כל כותב הרי..להגיע לנפש הקורא..לגרום לו לחוש שמדובר בו עצמו..

הכתיבה שלך, לא רק שאינה נופלת משל סופר כי אם מתעלה !!!

אני אומרת לך את זה מכל ה emo_43.png ואתה יודע את זה

פשוט מדהים...אין מילים לתאר...

בבקשה בבקשה...תמשיך לכתוב..ואל תפסיק לעולם !!!

ולמקרה שאתה תוהה...אני עדיין בוכה...

emo_91.png חייך לעולם והחיים יחייכו לך בחזרה emo_91.png

אני ממש בוכה עכשיו.....

הכתיבה שלך פשוט יוצאת דופן, כישרון ענק

כמה נוגע ללב...כמה נגעת בי עכשיו...עמוק בפנים....

גרמת לי לחוש שאני שם..שמדובר בי...

וזו הכמיהה של כל כותב הרי..להגיע לנפש הקורא..לגרום לו לחוש שמדובר בו עצמו..

הכתיבה שלך, לא רק שאינה נופלת משל סופר כי אם מתעלה !!!

אני אומרת לך את זה מכל ה emo_43.png ואתה יודע את זה

פשוט מדהים...אין מילים לתאר...

בבקשה בבקשה...תמשיך לכתוב..ואל תפסיק לעולם !!!

ולמקרה שאתה תוהה...אני עדיין בוכה...

גלי,

אני המום מתגובתך ... תודה!... אין כייף יותר גדול מלקבל תגובה כזאת, 
אל תספרי לחברי הפורום ...אבל כשקראתי את הטיוטה שוב ושוב גם אני בכיתי. 

שמע......................

וואוו אחד גדול!!!  חוץ מכמה טעויות הקלדה sorry בפעם הבאה תהיה חייב לעשות יותר הגהה, 

אבל חוץ מזה, אתה כישרון גדול, ואני אומרת את זה כקוראת מתמידה, ממליצה לך להתחיל לאסוף את החומרים שלך ובעתיד לעשות עם זה משהו.

כו, וגם אני כמו גלי, הדמעות עדיין בעיניים, ואני בחורה קשוחה בדרך כלל. אז קבל את זה כמחמאה.

 

שמע......................

וואוו אחד גדול!!!  חוץ מכמה טעויות הקלדה sorry בפעם הבאה תהיה חייב לעשות יותר הגהה, 

אבל חוץ מזה, אתה כישרון גדול, ואני אומרת את זה כקוראת מתמידה, ממליצה לך להתחיל לאסוף את החומרים שלך ובעתיד לעשות עם זה משהו.

כו, וגם אני כמו גלי, הדמעות עדיין בעיניים, ואני בחורה קשוחה בדרך כלל. אז קבל את זה כמחמאה.

 

אני מקבל בתודה את המחמאות, ונבוך ומתביש מהטעוית... את יודעת הגהה תמיד צריך לעשות מישהו אחר ...

ואני היתי עסוק בבניה הספרותית ...

בכל מקרה אשמח להמשיך להנעים לפורום בסיפורים ... שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים 

דן

שמע......................

וואוו אחד גדול!!!  חוץ מכמה טעויות הקלדה sorry בפעם הבאה תהיה חייב לעשות יותר הגהה, 

אבל חוץ מזה, אתה כישרון גדול, ואני אומרת את זה כקוראת מתמידה, ממליצה לך להתחיל לאסוף את החומרים שלך ובעתיד לעשות עם זה משהו.

כו, וגם אני כמו גלי, הדמעות עדיין בעיניים, ואני בחורה קשוחה בדרך כלל. אז קבל את זה כמחמאה.

 

אני מקבל בתודה את המחמאות, ונבוך ומתביש מהטעוית... את יודעת הגהה תמיד צריך לעשות מישהו אחר ...

ואני היתי עסוק בבניה הספרותית ...

בכל מקרה אשמח להמשיך להנעים לפורום בסיפורים ... שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים 

דן

מדהים מדהים מדהים !!!! עם הגהה או בלי הגהה WTF ? יש לך כישרון עצום על מה אתה נבוך או מתבייש ? תשאיר את ההגהה לאחרים ותמשיך להעלות סיפורים עם השגיאות בהקלדה או בלי- אתה כישרוני emo_124.png

" אנשים הפסיקו לשחק לא מכיוון שהזדקנו, אלא הזדקנו מכיוון שהפסיקו לשחק "

שמע......................

וואוו אחד גדול!!!  חוץ מכמה טעויות הקלדה sorry בפעם הבאה תהיה חייב לעשות יותר הגהה, 

אבל חוץ מזה, אתה כישרון גדול, ואני אומרת את זה כקוראת מתמידה, ממליצה לך להתחיל לאסוף את החומרים שלך ובעתיד לעשות עם זה משהו.

כו, וגם אני כמו גלי, הדמעות עדיין בעיניים, ואני בחורה קשוחה בדרך כלל. אז קבל את זה כמחמאה.

 

אני מקבל בתודה את המחמאות, ונבוך ומתביש מהטעוית... את יודעת הגהה תמיד צריך לעשות מישהו אחר ...

ואני היתי עסוק בבניה הספרותית ...

בכל מקרה אשמח להמשיך להנעים לפורום בסיפורים ... שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים 

דן

אין לך במה להתבייש או להיות נבוך, זה קורה לרבים וטובים מהסופרים emo_01.png

שמע......................

וואוו אחד גדול!!!  חוץ מכמה טעויות הקלדה sorry בפעם הבאה תהיה חייב לעשות יותר הגהה, 

אבל חוץ מזה, אתה כישרון גדול, ואני אומרת את זה כקוראת מתמידה, ממליצה לך להתחיל לאסוף את החומרים שלך ובעתיד לעשות עם זה משהו.

כו, וגם אני כמו גלי, הדמעות עדיין בעיניים, ואני בחורה קשוחה בדרך כלל. אז קבל את זה כמחמאה.

 

אני מקבל בתודה את המחמאות, ונבוך ומתביש מהטעוית... את יודעת הגהה תמיד צריך לעשות מישהו אחר ...

ואני היתי עסוק בבניה הספרותית ...

בכל מקרה אשמח להמשיך להנעים לפורום בסיפורים ... שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים 

דן

אין לך במה להתבייש או להיות נבוך, זה קורה לרבים וטובים מהסופרים emo_01.png

זה קורה גם לכולנו כאן בפורום הנה גמ לי יס תעויות .....

" אנשים הפסיקו לשחק לא מכיוון שהזדקנו, אלא הזדקנו מכיוון שהפסיקו לשחק "

שמע......................

וואוו אחד גדול!!!  חוץ מכמה טעויות הקלדה sorry בפעם הבאה תהיה חייב לעשות יותר הגהה, 

אבל חוץ מזה, אתה כישרון גדול, ואני אומרת את זה כקוראת מתמידה, ממליצה לך להתחיל לאסוף את החומרים שלך ובעתיד לעשות עם זה משהו.

כו, וגם אני כמו גלי, הדמעות עדיין בעיניים, ואני בחורה קשוחה בדרך כלל. אז קבל את זה כמחמאה.

 

אני מקבל בתודה את המחמאות, ונבוך ומתביש מהטעוית... את יודעת הגהה תמיד צריך לעשות מישהו אחר ...

ואני היתי עסוק בבניה הספרותית ...

בכל מקרה אשמח להמשיך להנעים לפורום בסיפורים ... שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים 

דן

אין לך במה להתבייש או להיות נבוך, זה קורה לרבים וטובים מהסופרים emo_01.png

סופר ... מילה גדולה עלי ... אני סתם בן אדם ... כולכם חמודים תודה על החיבוקים שלכם 

שמע......................

וואוו אחד גדול!!!  חוץ מכמה טעויות הקלדה sorry בפעם הבאה תהיה חייב לעשות יותר הגהה, 

אבל חוץ מזה, אתה כישרון גדול, ואני אומרת את זה כקוראת מתמידה, ממליצה לך להתחיל לאסוף את החומרים שלך ובעתיד לעשות עם זה משהו.

כו, וגם אני כמו גלי, הדמעות עדיין בעיניים, ואני בחורה קשוחה בדרך כלל. אז קבל את זה כמחמאה.

 

אני מקבל בתודה את המחמאות, ונבוך ומתביש מהטעוית... את יודעת הגהה תמיד צריך לעשות מישהו אחר ...

ואני היתי עסוק בבניה הספרותית ...

בכל מקרה אשמח להמשיך להנעים לפורום בסיפורים ... שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים 

דן

אין לך במה להתבייש או להיות נבוך, זה קורה לרבים וטובים מהסופרים emo_01.png

זה רק מעיד על כמה היותך אומן במלוא מובן המילה נ-ק-ו-ד-ה !!!

כשקוראים יצירה שכזו מי חושב על הגהה בכלל..

מי שקורא נמצא במצב כל כך אמוציומאלי..שזה הדבר הכי שולי על פני האדמה באותו הרגע...

תמשיך לכתוב לנו..ככה..איך שאתה כותב בול !!! הכי אותנטי שיש !!!

emo_91.png חייך לעולם והחיים יחייכו לך בחזרה emo_91.png

שמע......................

וואוו אחד גדול!!!  חוץ מכמה טעויות הקלדה sorry בפעם הבאה תהיה חייב לעשות יותר הגהה, 

אבל חוץ מזה, אתה כישרון גדול, ואני אומרת את זה כקוראת מתמידה, ממליצה לך להתחיל לאסוף את החומרים שלך ובעתיד לעשות עם זה משהו.

כו, וגם אני כמו גלי, הדמעות עדיין בעיניים, ואני בחורה קשוחה בדרך כלל. אז קבל את זה כמחמאה.

 

אני מקבל בתודה את המחמאות, ונבוך ומתביש מהטעוית... את יודעת הגהה תמיד צריך לעשות מישהו אחר ...

ואני היתי עסוק בבניה הספרותית ...

בכל מקרה אשמח להמשיך להנעים לפורום בסיפורים ... שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים 

דן

מדהים מדהים מדהים !!!! עם הגהה או בלי הגהה WTF ? יש לך כישרון עצום על מה אתה נבוך או מתבייש ? תשאיר את ההגהה לאחרים ותמשיך להעלות סיפורים עם השגיאות בהקלדה או בלי- אתה כישרוני emo_124.png

תודה OK... אתם הרוח מתחת לכנפי 

http://www.youtube.com/watch?v=i-T1h7J0R-Q

שמע......................

וואוו אחד גדול!!!  חוץ מכמה טעויות הקלדה sorry בפעם הבאה תהיה חייב לעשות יותר הגהה, 

אבל חוץ מזה, אתה כישרון גדול, ואני אומרת את זה כקוראת מתמידה, ממליצה לך להתחיל לאסוף את החומרים שלך ובעתיד לעשות עם זה משהו.

כו, וגם אני כמו גלי, הדמעות עדיין בעיניים, ואני בחורה קשוחה בדרך כלל. אז קבל את זה כמחמאה.

 

אני מקבל בתודה את המחמאות, ונבוך ומתביש מהטעוית... את יודעת הגהה תמיד צריך לעשות מישהו אחר ...

ואני היתי עסוק בבניה הספרותית ...

בכל מקרה אשמח להמשיך להנעים לפורום בסיפורים ... שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים 

דן

אין לך במה להתבייש או להיות נבוך, זה קורה לרבים וטובים מהסופרים emo_01.png

זה רק מעיד על כמה היותך אומן במלוא מובן המילה נ-ק-ו-ד-ה !!!

כשקוראים יצירה שכזו מי חושב על הגהה בכלל..

מי שקורא נמצא במצב כל כך אמוציומאלי..שזה הדבר הכי שולי על פני האדמה באותו הרגע...

תמשיך לכתוב לנו..ככה..איך שאתה כותב בול !!! הכי אותנטי שיש !!!

דיי...  אני בא ... לאן ?

wow הפתעתי אותי :) אני מת בט מידלר ובכלל על השיר הזה  הזה חחחחחחח גדול emo_38.png

תודה :) 

" אנשים הפסיקו לשחק לא מכיוון שהזדקנו, אלא הזדקנו מכיוון שהפסיקו לשחק "

wow הפתעתי אותי :) אני מת בט מידלר ובכלל על השיר הזה  הזה חחחחחחח גדול emo_38.png

תודה :) 

 בכייף emo_45.png

שמע......................

וואוו אחד גדול!!!  חוץ מכמה טעויות הקלדה sorry בפעם הבאה תהיה חייב לעשות יותר הגהה, 

אבל חוץ מזה, אתה כישרון גדול, ואני אומרת את זה כקוראת מתמידה, ממליצה לך להתחיל לאסוף את החומרים שלך ובעתיד לעשות עם זה משהו.

כו, וגם אני כמו גלי, הדמעות עדיין בעיניים, ואני בחורה קשוחה בדרך כלל. אז קבל את זה כמחמאה.

 

אני מקבל בתודה את המחמאות, ונבוך ומתביש מהטעוית... את יודעת הגהה תמיד צריך לעשות מישהו אחר ...

ואני היתי עסוק בבניה הספרותית ...

בכל מקרה אשמח להמשיך להנעים לפורום בסיפורים ... שיהיה לכולנו סוף שבוע נעים 

דן

אין לך במה להתבייש או להיות נבוך, זה קורה לרבים וטובים מהסופרים emo_01.png

זה רק מעיד על כמה היותך אומן במלוא מובן המילה נ-ק-ו-ד-ה !!!

כשקוראים יצירה שכזו מי חושב על הגהה בכלל..

מי שקורא נמצא במצב כל כך אמוציומאלי..שזה הדבר הכי שולי על פני האדמה באותו הרגע...

תמשיך לכתוב לנו..ככה..איך שאתה כותב בול !!! הכי אותנטי שיש !!!

דיי...  אני בא ... לאן ?

שניה...הנה הכתובת...001100100011100111111000111

עכשיו תפענח...emo_02.png

emo_91.png חייך לעולם והחיים יחייכו לך בחזרה emo_91.png

עבור לעמוד
, , , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אהבה אסורה
בחר
בחר