מחשבות על דרך המלכים של ברנדון סנדרסון

אתמול סיימתי את שני הספרים של דרך המלכים וישנתי עליהם לילה. אזהיר כי בקיצור בטוח אין ספויילרים אבל בהמשך אני לא בטוח. אני לא יודע מה יכול להיות בשביל אנשים ספויילרים ומה לא. לי זה ממש לא משנה בין כך ובין כך.

 

בקיצור אומר שממש נהנתי. הספר מרגיש כאילו תוכנן מההתחלה עד הסוף (של הסדרה ולא של הספר הספציפי הזה). אין ספק כי כל הזרימה של הספר מתוכננת בקפידה. ההתקדמות מורגשת והפרטים נחשפים לאיטם ועם הזמן. הדיונים והשאלות המוסריות מושקעים ולא מוגבלים לטוב ורע כמו בספרים אחרים. הדמויות הראשיות מלאות מאוד לטעמי. הלבטים שלהם, החיים האישיים שלהם והפעילות שלהם לא מרגישה מזויפת יחסית. נראה כי הילדות שלהם וההיסטוריה שלהם באמת משפיעה על הפעולות שהם מבצעים. העולם בנוי באופן שלם למדי. כרגע גם הסופר לא טרח ליצור יותר מיבשת אחת או שהוא עוד לא הציג לנו אותה. התפאורה הפנטסטית מוצגת באופן אמין יחסית ומשפיעה על העלילה ולא משמשת רק כתירוץ לז'אנר. עדיין חסרים דברים בעולם שלא ניתן להם הסבר, כמו מעופפים וחרקים למיניהם. השינוי באקולוגיה גרע מהספר את המגוון של העולם החי הסטנדרטי בעולם אבל זה לא מפריע במיוחד. לסיכום, זה ספר מעורר השראה ואני מקווה שהסדרה תמשיך כך.

 

ואפרט:

 

עלילה

כמו שאמרתי, העלילה שלמה מאוד. רואים את זה בהתקדמות ובפרטים. לאורך כל הספר יש תמונות שעוזרות להפוך את הספר לחי ביותר וממחישות דברים שקשים לתיאור בעזרת מילים (כמו את העיר קראבאנאת'). תמונה לא מופיעה כמעט אף פעם לפני שהדבר המוצג בה מתואר בספר כך שזה לא פוגע בדמיון אלא רק משלים אותו. לדתיים אוסיף שהספר נקי מאוד, לא מצאתי בו כלום. הזכיר לי את הגרסה לילדים של "עלובי החיים".

בראש כל פרק מוצגים רמזים בצורת קטעים קצרים עם תיאור למקורם. רוב הקטעים לא עוזרים לקורא במיוחד עד שהם נחשפים לקראת הסוף.

פגם במבנה הספר מצאתי בחלופת הפרקים בין הדמויות. לרוב מעבר פרקים מתקיים כדי למקבל את העלילה ועל מנת ליצור תחושת מתח. מרכיב מרכזי במהלך הזה נמצא בשתילת פרטים בפרקים מקבילים שבלעדיהם קווים עלילתיים אחרים מובנים פחות. בספר הזה מצאתי את עצמי בוגד בסופר ופשוט ממשיך לקרוא קו עלילתי של דמות שנקטע לחינם באמצע על מנת ליצור מתח מיותר. לדעתי היה צריך לסמוך על הרמה של העלילה ולא לייצר מתח מיותר על ידי גורמים מלאכותיים. זה היה תורם במיוחד להרבה מן ההפוגות שלא תמיד השתמשתי בהן אלא קפצתי הלאה ולדעתי עשיתי בשכל כי ההשפעה של ההפוגות על העלילה הורגשה רק בפרקים הרבה יותר מאוחרים מהופעתם.

 

דמויות
כאן אשווה קצת לאלנטריס. כי לדעתי מבנה הדמויות קרוב מאוד. זוהי לא השוואה פוגמת לדעתי כי רואים שהסופר התקדם מאוד בכתיבה והדמויות הפעם הרבה יותר עגולות והרבה פחות מעצבנות!

קאלאדין הוא ראודן, דמות שמנסה ליצור חברת מופת מאוסף של שבורים. דברים נורא דומים בהתקדמות העלילה שלהם אבל הפעם לקאלאדין יש רקע מהותי והוא פחות מוחלט.

שאלאן היא סריני, אשה חכמה ושנונה שלא חושבת הרבה לפני שהיא מדברת. הפעם שאלאן היא דמות הרבה יותר צנועה ונחמדה וקל להתחבר אליה.

ניתן להמשיך בהשוואה אבל זה מיותר. אפשר לומר שהדמויות האהובות עלי בספר הן דווקא דאלינאר וג'סנה שאליהם התחברתי מאוד.

 

הדיונים


בספר הדיונים מתחלקים למוסר ולתיאולוגיה. ענייני המוסר מדברים על נושאים כמו משמעת וצבא ומצד שני הגות ולמדנות. הדברים מדברים על החיים וחשיבותם, על שאלת התוצאה או הדרך ועוד. ענייני התיאולוגיה מדברים על מהות האל, אתאיזם, משהו שדומה לתורת האיזון של מרגרט וטרייסי ועוד. הדיונים לא חוטאים ברדידות. יש בהם עומק מסוים והקווים שלהם לא חצויים.

בנוסף יש בספר נסיון לשלב מדעים מתקדמים מאוד ואם מבינים מה הסופר רוצה רואים שהוא הצליח ליצור מזה דבר נפלא.

 

התרגום

כמה מילים על התרגום, כיון שנראה שהיתה השקעה גדולה בכך. הספר לא מקל על מתרגמים בכלל. הסופר מתעסק עם פלינדרומים של מילים בודדות ושל שירים שלמים ומקשר בין מילים בשפה לשמות ומושגים. המתרגמים התמודדו עם כל זה באומץ ובהצלחה לדעתי.

לטעמי דברים שהיו לי קשים עם התרגום היו התרגומים של "אור-סער" שלא מובן אם היה ניסיון להבדיל בינו לבין ברקים או שזה פשוט שונה במקור. בנוסף לא ברור בהתחלה מכתיבה של "ספרן רוח" האם מדובר ברוח פיזית או רוח רפאים.

בנוסף נראה כי בטבלה בסוף החלק השני מושגים קצת השתנו מהספר עצמו. אני לא יודע אם זו היתה מטרתו של סנדרסון או שזה בעיה בתרגום.

 

לסיכום, התרשמתי עמוקות מהתכנון הגדול שקדם לספר. זוהי רמת תכנון שכבר לא רואים הרבה בספרות הפנטזיה שבה רוב הספרים נכתבים באופן ספונטני. אני כבר מצפה להמשך

מתרגמים? היה רק מתרגם אחד שעמד בנטל. בנוגע ל"אור-סער", זהו הכוח שנותר בכדורים לאחר סערת אימים. כלומר, אלו לא הברקים עצמם. ספרן רוח הוא ספרן של... ובכן, רוח. אין שם עדיין רוחות רפאים. עדיין.

לגבי התרגום: חייב לומר שצפריר עשה עבודה מעולה בתרגום השמות - כל הפולינדרומים... רק נקודה אחת שלא הבנתי- מה זה ספרן ? במשך שלושתרבעי ספר חשבתי שזאת המילה העברית לאדם שעובד עם ספרים (מה שהיה נראה לי קצת מוזר) עד שחבר שלי הבהיר לי שזאת בכלל מילה באנגלית.

 

לגבי הדמויות: לדעתי יש הבדל גדול בין סאריני לשאלאן כמו גם בין ראודן לקאלאדין... הדמויות בדרך המלכים פועלות ממניעים שונים לחלוטין מהדמויות באלנטריס, המצב שלהם (שאלאן רודפת אחרי ג'סנה בעוד שסאריני מוצאת את עצמה תקועה בגלל מות ראודן), המטרות שלהם (בין אם זה לשרוד או סתם לשפר את המצב רוח). הדמויות שונות. אני גם מרשה לעצמי לומר ששאלאן וקאלאדין הן דמויות עמוקות יותר מסאריני וראודן (ואלנטריס זה ספר אהוב עליי במיוחד).

האמת שגם אני די אהבתי את דאלינאר, אבל אדולין נראה לי הרבה יותר מגניב (ושמעתי שהוא מקבל יותר תשומת לב ב"מילים של עוצמה")

"אין לנו ברירה, זה עניין של כבוד"


"אז מותו כאנשי כבוד"


 


מנהל פורום משחקי תפקידים

ספרן... אתה לא הראשון שאומר לי את זה. חבר שלי שגם קורא את הספר התלונן על זה. בפעם הראשונה שהמילה מופיעה ניקדתי אותה, אבל כנראה התעלמו מזה. כמו כן, נראה הגיוני שאיזה ספרן מסתובב כל הזמן? למרות שיש הרבה ספרנים שם...

אני אהבתי את דרך המלכים הרבה יותר מאלנטריס, מכיוון שהוא ממש רחב יריעה. אם זוכרים, אלנטריס מתרחש רק באלנטריס ובעיר הצמודה לה, וגם רק לקראת סוף הספר משנים את המיקום. פה אתה מרגיש שהעולם הוא ענק, שיש בו הרבה תרבויות, שיש בו עוד המון פוטנציאל.

עד כמה שזכרתי גם אייל היה חתום על התרגום בתחילת הספר אז ניסיתי להיות דיפלומטי.

למרות ההבדלים שהצגת נצר אני חושב שיש בין הדמויות הרבה מן השווה.

צפריר, בקצב הקריאה שלי אני לא קורא כל מילה, בטח שלא נעצר על ניקוד עם זאת מילה שאני מכיר... חוץמזה הייתי בטוח שלמילה "ספרן" יש משמעות מעבר שקשורה בספרים או מספרים... לכן לא טרחתי לחקור אודותיה... האמת שלאורף רוב הספר חשבתי שספרן כאב סופר כאב, ספרן פחד סופר פחד, המשמעות הזאת הייתה מספיק טובה בשבילי

 

יכול להיות שיש בין הדמויות "הרבה מן השווה", אבל לדעתי הן מאוד רחוקות מלהיות ממוחזרות

"אין לנו ברירה, זה עניין של כבוד"


"אז מותו כאנשי כבוד"


 


מנהל פורום משחקי תפקידים

אני חושב שאנשים שקוראים מהר ומדלגים, מפסידים קצת מהספר. אני דווקא שמתי לב לניקוד. אני תמיד מנסה לזכור את הניקוד בפעם הראשונה שהוא מופיע.

אני לא אומר שהן ממוחזרות אבל אני כן אומר שיש תבנית. לא בטוח שזה מוריד. להרבה מהסופרים יש תבנית של מסרים שחוזרת על עצמה בספרים שלהם. ראה מרגרט וייס וטרייסי היקמן.

יש את הדברים בתרגום שאתה עובר עליהם ואתה יודע שיעשו לך בעיות בשלב כלשהו... זה היה זה עבורי.

תבינו, גם אני טורח לקרוא במיוחד את הניקוד (באיטיות) כדי להבין בבירור איך אומרים מילים לא מוכרות לעומת זאת מילה שאני כבר מכיר כגון ספרן - מילה שאני מכיר בשני מובנים שונים אין לי צורך לעצור בה.

 

צפריר, מה באמת המשמעות ? חבר שלי אמר לי שיש למילה הזאת משמעות אמיתית... אבל הוא לא ממש הצליח להסביר לי מה הכוונה במילה

"אין לנו ברירה, זה עניין של כבוד"


"אז מותו כאנשי כבוד"


 


מנהל פורום משחקי תפקידים

מסכים עם רוב הביקורת (לא אומר כולה כי בטח יש איזושהי נקודה שאני לא מסכים עליה שפספסתי...)

ספרן- שמתי לב לניקוד, לא הייתה לי שום בעיה איתם.

העניין של מעבר בין דמויות בזמנים מסויימים באמת מעצבן. לא פעם ולא פעמיים נקטע רצף מרתק של קאלאדין בשביל קו עלילה מעניין גם כן, אבל הרבה פחות אינטנסיבי של שאלאן...

אחרי אלנטריס והערפילאים אמרתי שנראה שסנדרסון אוהב להתמקד על תחומים מאוד מצומצמים מהעולם. הפעם העולם הרבה יותר מפותח, וכנראה שעם התקדמות הסדרה העלילה באמת תקיף, סוף סוף, עולם נרחב ולא רק עיר ועוד קצת.

"פחד חותך עמוק מחרבות"


"עד שלא יהיה עוד צל, עד שלא יהיו עוד מים, אל תוך האופל בשיניים חשופות,


צורחים בהתרסה עם הנשימה האחרונה, לירוק בעיניו של מסמא-עין ביום האחרון"

ברנדון סנדרסון מתחיל להזכיר לי את אדינגס. אמנם הוא יותר טוב ממנו בהרבה אבל הדמיון בין הספרים שלו קרוב לדמיון בין הבאלגריאד להטאמולי.

הבלגריאד והטאמולי? אלו שתי סדרות שונות לגמרי. הטאמולי פשטנית יותר מדי לטעמי.

 

מנהל הפורום
250+

כן, אבל שים לב לדמיון. קבוצה של אנשים, כמעט אלים עם כוחות על וכוחות קסם עצומים, נחשבים אנשים טובים אבל לפעמים עושים דברים על גבול הפשע. משיגים שלטון על מרחבים גדולים. מזלזלים לפעמים באנשים אחרים שלא קשורים אליהם.

אני יכול להמשיך לתאר את זה אבל נראה לי שהעברתי את הרעיון ואני גם כבר לא כל כך זוכר.

אני לא יודע אם מישהו נמצא פה כדי לקרוא את התגובה, אבל בכל זאת...

אז סוף סוף, חודשים אחריכם גם אני סיימתי את הספר (שלשום), אני חייב לציין שבהתחלה לא ממש נהניתי וכמעט עזבתי את הספר, אבל ההמשך נפלא וממש שווה את זה, מצפה בקוצר רוח לספר הבא (ידוע אם יתורגם?).

די פרטתם כבר את כל מה שיש לדבר עליו (גם אני הסתבכתי קצת עם הקטען של הספרן, אני די משוכנע שדווקא לא היה ניקוד). אני רק אגיד שגם אני הבחנתי בדמיון לאדינגס, אבל לא בצורה שצ'ייד אמר, אלא בקטע שיש שני אלים גדולים שמתחרים ביניהם, יש להם חוקים משלהם וכל מיני כאלה (הבורא ו"שנאה").

 

צ'ייד, תודה על העצה בנוגע לדילוגים בין עלילות, מהרגע שהעלילה של שאלאן נהייתה מעניינת (כשהיא מבצעת הטלת נשמה) קראתי את החלקים שלה עד סוף הספר ^^

 Hear Me Roar


 

חח, אני ממשיך לקרוא תגובות.

 

שמח שזה עזר לך. אני דווקא לא זוכר שהתחלת הספר היתה קשה לקריאה, אבל זה בהחלט שווה את זה.

עבור לעמוד
, , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה
בחר
בחר