האם כישוף הוא דת?

אני קורא אלנטריס, ויש שם עסק לא קטן בדתות. רובן דומות למה שקיים היום.

חשבתי לעצמי (אולי גם בסוג מסוים של נסיון לזרוע פה שוב חיים), האם כישוף הוא דת?

כהרגלי אתן דוגמאות ככל שאוכל ואתחיל עם טיעונים בעד (וכמובן שהדוגמאות הראשונות שלי הן תמיד מרומח הדרקון)

מכשפים לרוב מקבלים את כוחם מאלים כלשהם שבהם הם צריכים להאמין. לדוגמא, ברומח הדרקון הקסם המסורתי מגיע מן שלושת אלי הקסם. רוב הקוסמים בוחרים לכן צד ומן הסתם הם אפילו מאמינים יותר מאנשים רגילים. בבלגריאד הקסם גם הוא נובע בצורה מסוימת מן האלים עצמם והקוסמים הם סוג של שליחים. כך גם בערפילי אבלון ושאר סיפורי מרלין.

בנוסף לרוב קוסמים חוברים לכהנים (אך אינם כפופים להם) בממלכות נשכחות הקסם נובע מן האלים. האלפים האפלים מקבלים את קסמם מליוט ובני הרפר מאלה אחרת. קוסמי מנזוברנזן (או איך שכותבים את זה) עובדים תחת הכוהנות ובצמוד אליהן. גם ברומח ניתן לראות קשר בין הדת לכישוף.

בהרבה מקרים סוג הקסם מקשר כהן לדת מסוימת. זה כך ברומח ובממלכות ובבלגריאד ובעוד. לרוב ההבדלים הם בין טוב לרע אבל ישנם מקרים שההבדל הוא בין קסמי רוחות וטבע לבין קסמי אלים כמו בחוק הקוסמים.

ישנם כמה יוצאי דופן. באראגון, הקסם נובע מהעולם עצמו למיטב הבנתי. אין כלל אלים שיאכפו אותו או רוחות שמקושרות אליו. הוא נכבל עם השפה העתיקה אך לא לגמרי. באראגון העובדה שאתה קוסם לא מקשרת אותך לדת. גם ברואים למרחק אין קשר בין יכולת הקסם לאל מסוים. ניתן לומר שחלקה נובעת מן הדרקונים ומן הטבע של העולם אבל למיטב זכרוני אין משחקי אלים שם.

בהרבה סיפורים הכישוף הוא דת בפני עצמה. ברומח למרות כל האלים, הקוסמים הם עצמאיים בזכות פרישתם של אלי הקסם ועוסקים בלעדית בכישוף. זה מחייב אותם באמונות, הקרבה ודרך חיים. בחלק יש עבודה של מכשף ושלטון שלו. בטיגאנה שולטים למשל בעולם של מכשפים ולמרות שכישוף הוא לא נחלתם הבלעדית הם מוצגים כמעט כאלים. ברומח רייסטלין כמעט הופך לאל וכולם מפחדים מפיסטנדליוס. בהארי פוטר ישנם שאלות כמעט דתיות בנוגע לוולדמורט.

לכן מעבר לכל הדוגמאות אני חושב שכישוף יכול לנוע מדת עצמאית אל תוצאה של דת ואפילו כאמנות עצמאית בלבד.

מה אתם חושבים? למה כישוף נוטה יותר? ואיזה דוגמא שכחתי?

לדעתי לרוב כישוף מוצג כסוג של מדע.באותה שיש מלחמה בין דת למדע-כמו שדן בראון מרבה ליכתוב-יש מלחמה בין דת לקסם.גם כשהקם נובע מהאלים עדין יש בו חוקים ודרכי התנהגות,אתה עושה משהו מסוים לפי חוקים מסוימים תקבל תוצאה כזאת וכזאת.לדוגמא:ברומח ובממלכות יש מרכיבים ומילים שצריך להגיד,בבלגריאד אתה לא יכול לעשות מה שבא לך עם הקסם (וזה לא שהאלים מענישים אותך אלא חוקי הקסם/הטבע),גם בסדרת הרוצח יש מוגבלויות ותופעות לוואי.כל הדוגמאות הנ'ל מראות שהקסם הוא סוג של מדע יש בו מין חוקי פיזיקה מסוימים ,וזה לא איך שהאלים נותנים לך את הקסם.במשחקי הכס הכהנים האדומים מקבלים את כוחם מהאל ומשתמשים בו בצורה שר'הלור נותן להםולכן הם כהנים אותו הדבר בכהני רומח וממלכות,תמיד כהנים ביקשו כח מהאלים והאלים נענו לפי ראות עיניהם אבל קוסמים היו צריכים לחקור את הקסם והיו מוגבלים לחוקיו.לכן לדעתי קסם הוא יותר מדע(דבר שלא סותר את היותו דת,במובן מסוים)מאשר דת.

אני מסכים באופן כללי עם סרגרס- אם הקסם תלוי בחוקים קבועים וניתן להפעלה על ידי סדרת פעולות ידועה מראש אז הוא מדע, ואם הוא תלוי באמונה ותפילות והתוצאות ישתנו בהתאם לכמה האל אוהב את האדם אז זה דת.

אתה צודק בכך שלפעמים אלמנטים דתיים יכולים להסתפח אל הקסם אבל זה הם שתלויים בקסם, ולא הקסם שתלוי בהם. על אותה הדרך- רעידות אדמה/ברקים/שמש/ירח הם מדע למרות שהתפתחו סביבם דתות כאלו ואחרות.

בדרך כלל גם יש חלוקה קוסמים שמקבילים למדענים, ובין כהנים שכפופים לדת ולרצון הטוב של האל.

מעניין יהיה לחשוב על מקרי קצה. ברור שבמכ"ה הכוח האחד הוא 'מדע', אבל מה עם הכוח האמיתי? מצד אחד אפשרות השימוש בו תלויה ברצון של שאיט'ן ובקשר בינו ובין הארור. מצד שני השימוש בו מאוד מדעי ולא תלוי בתפילות או ברצון הטוב של שאיט'ן ברגע האריגה.

בכל אופן, ממש לא הייתי אומר שהקסם באראגון או הרואים למרחק הוא יוצא דופן. גם בשם הרוח, אלנטריס, הערפילאים (תיכמות. ומה עם אלומנטיקה? יש כאן ספוילר לערפילאים. אולי שווה דיון נפרד) ומחזור כישור הזמן (הכוח האחד) הקסם לא קשור לדת, ובהרבה סדרות אחרות הדת נספחת אליו אך הוא לא תלוי בה (כמו שסרגונס הזכיר- הקסם ברומח וקסם הרצון בבלגריאד)

לסיכום- בדרך כלל הקסם הוא מדע. לפעמים נספחים אליו אלמנטים דתיים אבל אלו הם שתלויים בו ולא הוא בהם, ולכן הוא נשאר בגדר מדע (רעידות אדמה/ברקים/שמש וירח לא הם לא 'דת' למרות שקמו סביבם במרוצת הזמן דתות כאלו ואחרות)

 

דוקא קסם שהוא באמת דת- כלומר נובע ישירות מהאל ותלוי בו ובקשר בינו ובין המאמין/כוהן (בדרך כלל נקרא כוחות כהונה ולא קסם) הוא נדיר יותר ונפוץ בעיקר בעולמות שקשורים למו"ד. (רומח, ממלכות, אני מניח שאבלון (?))

 

"פחד חותך עמוק מחרבות"


"עד שלא יהיה עוד צל, עד שלא יהיו עוד מים, אל תוך האופל בשיניים חשופות,


צורחים בהתרסה עם הנשימה האחרונה, לירוק בעיניו של מסמא-עין ביום האחרון"

אני לא בטוח שאתם צודקים. אכן יש צורה של מדע בקסם, אבל לדעתי יש בו מעבר לזה.

 

נתחיל בקבלה היהודית דווקא כדוגמא למרות שאני מתכחש לזה שזה קסם. אבל אם קסם בפנטזיה דומה בצורה מסוימת לקבלה הרי שחלק ממנו הוא באמת ההבנה של איך העולם הרוחני עובד אבל בבסיס הוא נמצא כחלק מדת מבוססת שלה מצוות ערכים והיסטוריה.

 

קחו כדוגמא את מבחן האישיות בצריח הכישוף הנעלה בווירת' ואת העובדה שלרוב קוסמים נדרשים לבחור אמונה ודרך. קוסם כמעט אף פעם לא יכול לעסוק פשוט בקסם בלי לבחור צד. לרוב סוג הקסם שהוא מבצע מחייב אותו לבחור אמונה ודת. לדעתי אפשר לומר שכישוף הוא חלק אינטגרלי מדת שלמה.

 

באראגון וברואים רואים דוגמאות שבהן קוסם לאו דווקא צריך לבחור דרך בהקשר של הקסם. באלאנטריס מראים שהאלנטרים נחשבו כאלים בעצמם ובכלל רואים שאלנטרים הפסיקו להאמין בשו-דרת או בשו-קוראת כשהם הבינו את הקסם האלנטרי. ברומח הקסם דבוק לדת בצורה בלתי אמצעית, הוא נובע מהאלים וכל קוסם בוחר לבסוף גם דרך וכיוון (שזה סגנון הדתות ברומח למיטב הבנתי). גם בבלגריאד זה ככה, הקוסמים הם במידה מסוימת גם כוהנים, לאל הטוב יש קוסמים שלו ולאל הרע קוסמים שלו (אני כבר לא זוכר את השמות).

 

ערפילי אבלון לא קשור למו"ד. הוא מדבר על המלך ארתור ועל הנצרות מול הדרואידים.

 

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה
בחר
בחר