ממשיכים עם החוק הראשון (הלהב עצמו)

שלום,

דיברתי עם המתרגם של הספר השני בסדרת החוק הראשון, בועז וייס. והוא הסכים לתת לנו פה עדכונים שוטפים על התקדמות התרגום.

 

נאחל לו המון בהצלחה!!!

מנהל הפורום
250+

שלום לקוראי "החוק הראשון,"

שמי בועז וייס, ובימים אלה אני מתחיל בתרגום הכרך השני של הסדרה. אנסה להיצמד ככל האפשר למונחים שטבע חגי אברבוך, שתרגם את הספר הראשון בסדרה (תרגום שמאוד נהניתי ממנו, דרך אגב). 

כמה מילים על עצמי: קוראי אופוס הוותיקים ודאי זוכרים אותי. תרגמתי כמה וכמה ספרים בהוצאת אופוס לפני קרוב לעשרים שנים. מאז עבדתי עם הוצאות רבות נוספות, ובעשרים ושלוש השנים שאני בתחום תרגמתי קצת יותר מארבע מאות ספרים. אני מבטיח לכם לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להוציא תחת ידי תרגום טוב לספר, וכולי תקווה שתיהנו ממנו.

במהלך התרגום אעדכן אתכם בהתקדמותי, ואשתף אתכם בבעיות העלולות לצוץ. אשמח לשמוע את דעתכם. כמובן, תגובות בנוסח "בועז הוא אידיוט וצריך לתלות אותו בכיכר העיר" לא תימחקנה, אך גם לא תזכינה לתגובה רצינית. תגובות בסגנון "בועז הוא המתרגם הגדול ביותר בדורו" יזכו את כותביהן בטיול סביב העולם - אם יש להם כסף לממן את הטיול הזה, כי לי אין. emo_01.png תגובות ענייניות בנוגע לתרגום תזכינה למענה אוהד וענייני.

וכבר עכשיו, בעמוד הראשון, יש לי בעיה קטנה, ואשמח לשמוע את דעתכם. שמו של הספר באנגלית הוא Before they are hanged. השם "לפני שהם נתלים" לא מתיישב לי כל כך טוב באוזן. יכול להיות שאתרגל אליו בהמשך, אבל בינתיים אשמח לשמוע הצעות שלכם.

תודה,

בועז

הי בועז,

 

השם המקורי שחגי תכנן היה-  בטרם יעלו לגרדום - אני לא אומר שאתה צריך לבחור אותו- אבל יש אפשרות לקחת ממנו, או לשלב אותו איכשהו....

מנהל הפורום
250+

לקראת התליה / הגרדום ?

 


  • "אפשר לדבר על רציפי נמל. אפשר לדבר על שום. אפשר לדבר על צרפת. אפשר לדבר ולדבר ולדבר, אבל כל עוד לא מריחים את אנק-מורפורק ביום לוהט, לא יודעים סרחון אמיתי מהו."

 המועלים לגרדום?

שלג! אל תהיה ממזר, חיי זקנו של מרלין! אתה לא יכול להינות מכל העולמות תמיד!!! 

בטרם יעלו לגרדום זה ממש טוב. יש לזה צליל מעולה.

"פחד חותך עמוק מחרבות"


"עד שלא יהיה עוד צל, עד שלא יהיו עוד מים, אל תוך האופל בשיניים חשופות,


צורחים בהתרסה עם הנשימה האחרונה, לירוק בעיניו של מסמא-עין ביום האחרון"

יש בעיה אחת.

הכותרת, כמו הכותרת של הספר הקודם, היא למעשה חלק מציטוט.

הציטוט עצמו משהו כמו "אנחנו צריכים תמיד לסלוח לאויבים שלנו, אבל לא לפני שהם נתלים".

אני חושב שיש צורך לשמור גם על האירוניה המשעשעת הזאת.

אבל אפשר להשאיר את הציטוט-

אנחנו צריכים תמיד לסלוח לאויבים שלנו, אבל לא בטרם יעלו לגרדום

 

לא?

מנהל הפורום
250+

לפי דעתי, "בטרם יעלו לגרדום" לא נשמע הכי טוב בעולם. צריך לחשוב על זה. אולי קצת אפילו מחוץ לקופסה.

לדעתי השם "לפני שהם נתלים" נשמע הרבה יותר טוב מאשר "בטרם יעלו לגרדום" העובדה שהשם מסתדר עם הציטוט רק מוסיפה.

לדעתי הציטוט "אנחנו צריכים תמיד לסלוח לאויבים שלנו, אבל לא בטרם יעלו לגרדום" נשמע ממש רע.

"אין לנו ברירה, זה עניין של כבוד"


"אז מותו כאנשי כבוד"


 


מנהל פורום משחקי תפקידים

לי לא עולה כלום, אבל "בטרם יעלו לגרדום באמת נשמע הכי טוב עד עכשיו.

 Hear Me Roar


 

"בטרם יעלו לגרדום" נשמע גם לי די טוב. בכל מקרה, יש לנו עוד זמן להחליט.

קבלו כמה פסקאות מתחילת הספר. אשמח לשמוע הערות.

תודה.

ערפל ארור. נכנס לך לעיניים עד שאינך יכול לראות למרחק של יותר מכמה צעדים. הוא נכנס לך לאוזניים ואינך יכול לשמוע דבר, וכשאתה כבר שומע משהו אתה לא יודע מאיפה זה בא. הוא נכנס לך לאף ואתה לא יכול להריח כלום חוץ מרטיבות ולחות מעופשת. ערפל ארור. קללה לסייר.

הם חצו את וייטפלו כמה ימים קודם לכן, יצאו מארצות הצפון ועברו לאנגלנד, ואיש-כלב היה מתוח כל הדרך. סיור בארץ זרה בעיצומה של מלחמה שבאמת לא נגעה להם. כל הבחורים היו עצבנים. איש מהם לא יצא מעולם מהצפון, חוץ משלוש-עץ. ואולי זעפן. הוא אף פעם לא סיפר היכן היה.

הם עברו ליד כמה חוות שרופות, כפר ריק מאנשים. בניינים של האיחוד, גדולים ומרובעים. הם ראו עקבות של סוסים ואנשים. הרבה עקבות, אבל אף פעם לא את האנשים עצמם. אבל בת'וד לא היה רחוק וצבאו התפשט בארץ וחיפש עיירות שיוכל לשרוף, אוכל לגנוב, אנשים להרוג. כל נבזות שאפשר להעלות על הדעת. בטח היו לו צופים בכל מקום. אם הוא יתפוס את איש-כלב או מישהו מהאחרים, הם ישובו לבוץ, ולא במהירות. צלב מגואל בדם וראשים על חניתות, כל הסיפור הזה, איש-כלב היה בטוח בכך.

ואם האיחוד יתפוס אותם, סביר להניח שהם ימותו. אחרי הכול, זו היתה מלחמה ואנשים לא ממש חשבו בבהירות במלחמה. איש-כלב לא ממש ציפה שאנשי האיחוד יבזבזו זמן כדי להבדיל בין צפוני ידידותי לצפוני עוין. החיים שופעים סכנות, כן. די היה בכך כדי למרוט את עצביו של כל אדם, והוא היה טיפוס עצבני גם בזמנים הטובים ביותר.

אז אפשר להבין למה הערפל היה המלח שנזרה על פצעיו הפתוחים, כמו שאומרים.

כל ההתגנבות הזאת בבוץ עשתה אותו צמא למדי, והוא פילס את דרכו בין השיחים השמנוניים למקום שממנו שמע את פטפוט הנהר. הוא כרע על שפת המים. הקרקע היתה מרופשת, מכוסה רקב ועלים מתים, אבל איש-כלב לא חשב שקצת רפש ישנה משהו; הוא היה מטונף ככל שרק אפשר להיות. הוא אסף מים בכפות ידיו ושתה. כאן ליד הנהר היתה רוח קלה, מעבר לעצים, שרגע אחד אספה את הערפל לגוש ובמשנהו פיזרה אותו. וזה היה הרגע שבו איש-כלב ראה אותו.

הוא שכב על גחונו, רגליו במי הנהר, פלג גופו העליון על הגדה. הם בהו רגע איש ברעהו, שניהם מזועזעים ונדהמים. מקל ארוך בצבץ מגבו. חנית שבורה. רק אז הבין איש-כלב שהאיש מת.

הוא ירק את המים והתקרב בזהירות אל האיש, מקפיד לוודא שאיש אינו אורב לו כדי לנעוץ להב בגבו. הגופה היתה של דבר כבן שני תריסרי שנים. שיער צהוב, דם חום על שפתיו המאפירות. הוא לבש מעיל מרופד שהיה נפוח מרטיבות, מעיל שכמותו נהוג ללבוש מתחת לשריון. לוחם. אולי עריק, או מישהו שפיגר אחרי חבריו ואז נלכד על ידי האויב. איש של האיחוד, ללא ספק, אבל הוא לא נראה שונה כל כך מאיש-כלב או מכל אדם אחר, עכשיו כשהיה מת. כל הגופות נראות אותו דבר.

"המשווה הגדול," לחש איש-כלב לעצמו, מאחר שהיה במצב רוח מהורהר. כך כינו אותו אנשי הגבעות, את המוות. הוא משווה בין כל ההבדלים. אנשי שם ואפסים, צפוניים ודרומיים. הוא לוכד את כולם בסופו של דבר ומתייחס לכולם באותו אופן.

נראה שהטיפוס הזה לא נהרג לפני יותר מיומיים. כלומר, מי שהרג אותו עלול להימצא עדיין בקרבת מקום, וזה בהחלט הדאיג את איש-כלב. נדמה היה שהערפל שופע קולות עכשיו. אולי יש שם מאה קארלים שמחכים, סמויים מן העין. אולי זה רק הנהר המלחך את החוף. איש-כלב השאיר את הגופה במקומה והתגנב חזרה אל בין העצים, חומק שפוף מעץ לעץ, בין הגזעים שנישאו מתוך האובך האפור.

הוא כמעט מעד על גופה נוספת, שהיתה קבורה למחצה בערמה של עלים, שרועה על גבה, זרועותיה פשוטות לצדדים. הוא עבר ליד מת נוסף, על ברכיו, שני חצים בין צלעותיו, פניו קבורים בעפר, ישבנו באוויר. במוות אין הדרת כבוד, זו האמת לאמיתה. איש-כלב החל להיחפז, להוט מדי לחזור אל האחרים, לספר להם מה ראה. להוט מדי להתרחק מהגוויות האלה.

הוא ראה המון גוויות, כמובן, יותר מדי, אבל מעולם לא התרגל לכך, מעולם לא חש נוח במחיצתן. זו לא בעיה להפוך מישהו לגווייה. הוא הכיר אלף דרכים לעשות את זה. אבל אחרי שאתה עושה את זה אין דרך חזרה. רגע אחד יש שם איש, מלא בתקוות, מחשבות וחלומות. איש שיש לו חברים ומשפחה ומקום שממנו הוא בא. ורגע לאחר מכן הוא בוץ. זה גרם לאיש-כלב לחשוב על כל הקטטות שבהן היה מעורב, על כל המלחמות והקרבות שבהם נטל חלק. זה גרם לו לחשוב שיש לו מזל שהוא עדיין נושם. מזל מטופש. זה גרם לו לחשוב שהמזל שלו עלול להיגמר.

הוא כבר כמעט רץ עכשיו. חזר זהירות. מגשש בערפל כמו ילד חסר ניסיון. לא לוקח את הזמן, לא מרחרח באוויר, לא מקשיב. איש בעל שם כמוהו, צופה מנוסה שהיה בכל רחבי הצפון, צריך לנהוג בצורה נבונה יותר. אבל אי אפשר לעמוד על המשמר כל הזמן. הוא לא ראה את זה מגיע.

משהו היכה בצדו בכוח והפיל אותו ישר על פניו. הוא ניסה לקום אבל מישהו בעט בו והפילו ארצה. איש-כלב נלחם, אבל הממזר, מי שלא היה, היה חזק להחריד. איש-כלב מצא את עצמו על גבו לפני שהספיק להבין מה קורה, בעפר, ויכול היה להאשים רק את עצמו. את עצמו ואת הגופות, ואת הערפל. יד לפתה את צווארו והחלה ללחוץ על קנה הנשימה שלו.

"גררר," נאנק איש-כלב ונאבק ביד. הוא חשב שרגעיו האחרונים הגיעו. הוא חשב שכל תקוותיו יהפכו לבוץ. המשווה הגדול בא לקחת אותו לבסוף...

ואז האצבעות הפסיקו ללחוץ.

"איש-כלב?" אמר מישהו באוזנו. "זה אתה?"

"גררר."

היד הרפתה מגרונו והוא שאף אוויר. הוא הרגיש שמישהו אוחז במעילו ומקים אותו. "חרא, איש-כלב! הייתי יכול להרוג אותך!" הוא זיהה עכשיו את הקול, קול מוכר. דאו השחור הממזר. איש-כלב כעס על עצמו שהניח שכמעט יחנקו אותו למוות, ובו בזמן היה מאושר עד טמטום שהוא עדיין חי. הוא שמע את דאו צוחק. צחוק ניחר, כמו קרקור של עורב. "אתה בסדר?"

"זכיתי כבר לקבלות פנים חמות יותר," נאנק איש-כלב, שנאבק עדיין על נשימתו.

"יש לך מזל. הייתי יכול לדאוג לך לקבלת פנים צוננת יותר. הרבה יותר. חשבתי שאתה אחד הסיירים של בת'וד. חשבתי שבאת משם, במעלה העמק."

"כפי שאתה רואה," לחש איש-כלב. "לא. איפה האחרים?"

"על הגבעה, מעל הערפל המזוין הזה. מעיפים מבט על הסביבה."

איש כלב הנהן לכיוון שממנו בא. "יש שם גופות. המון גופות."

"המון גופות, אה?" שאל דאו, כאילו חשב שלאיש-כלב אין מושג איך המון גופות נראות. "הא!"

"כן, די הרבה, בכל מקרה. אנשי איחוד מתים, אני חושב. נראה שהיה כאן קרב."

דאו השחור צחק שוב. "קרב? אתה חושב?" איש-כלב לא היה בטוח למה הוא מתכוון.

בתור קורא ותיק (מאוד) של ספרי אופוס עוד מאמצע שנות ה90 זה די משמח אותי לשמוע שבועז הוא המתרגם. תמיד אהבתי את התרגום של בלגאריאד. הוא לא סבל מנאמנות מוחלטת למקור, אבל היה ממש כיף לקרוא אותו.


יש צפי ליציאת הספר? אהבתי מאוד את הקודם.

אין צפי, אבל אני מקווה שעד סוף 2014- נסיים להוציא את הטרילוגיה.

מנהל הפורום
250+

תודה רבה, שווארמה.

 

התרגום יושלם עד תחילת ינואר. אחר כך יבואו עריכה, הגהה וכל שאר העיסוקים של המערכת, כך שאין לי מושג מתי הספר יראה אור, אבל אני מניח שזה יהיה די מהיר.

עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע בדיוני ופנטזיה
בחר
בחר