מוזמנים להניח כאן מסרים ותובנות שהתקבלו - רק הקפידו בבקשה שלא לפתוח הודעות חדשות>>>>>>המשך

היות והדף מתחלף כל 15 הודעות, נשתדל כולנו להכניס את החמרים והמסרים כתגובה להודעה זו. אני ממש מבין את כל מי שלא יכול להשתדל אבל אמחק לו! כפי שאמרנו, אפשר להגיב בהחלט, רק שאין פה ויכוחים בכלל! תגובה למסרים תתקבל בברכה ובאהבה התנצחות לא תהיה פה! בברכה דוד

וזה ממש בסדר........

בדבר ספינות ספינה גדולה ורחבת ממדים יוצאת היא מנמל ביתה שטה על פני מים גדולים יש והמים סוערים הם עולה היא על גל וייורדת מצידו השני יש ונמצאת היא על זרם המשיטה בכיוונה שנקבע לה ולעיתים זרם נגדי מאיטה ממהלכה אך ליעדה היא תגיע אם נמל הוא זה או מצולות ים איש לא ידע יש וקרחון יושב במארב לה מציץ בקצה עינו על פני מים רדומים מלחיה, עייפים מעמל יומם לא יועיל ועזרה אין סביב כי כך נקבע בערכאה יותר גבוהה סירה קטנה הן קל יותר להטותה מדרכה זויות נסיעתה חדות הן זריזות וקלות בידה לעומת ההיא הגדולה יש וגל קל יהפכנה על פיה אך את מלאכתה, אין אניה גדולה יכולה לבצעה לזו הגדולה ולהקטנה זו כל אחת מהן, יש לה ייעוד עבורו נבנתה שיתוף ושילוב בין השתיים הן רק ברכה בו אין לה להגדולה להוכיח את הקטנה והקטנה הן גדולה היא בדרכה שלה על כן ספינה שהיא גדולה, אינה נכנסת לגיגית של מים ועם גיגית לא חוצים אוקיינוס וזה ממש בסדר!

והוא יהיה תמיד איתך.......

בודאי שהוא יחזור אולי הוא יראה קצת אחרת. אולי התנהגותו תהיה קצת שונה. אבל את תזהי אותו מיד. כי יהיו בו את כל הדברים שכה אהבת. החברות האהבה השיתוף החום. אלו אינם דברים שנהרגים בתאונת דרכים. הם כאן, הם סביבך, הם ניצחיים. הם רק מחליפים צורה לפעמים. אבל אפשר להכיר אותם, לפי הרגשות שהם מעוררים. תני ללב להוביל אותך, בביטחה, ללא פחד, והוא יהיה תמיד איתך. בידידות יעקב.

ואני הוא חוט השני

בגדי לבן לבשתי את עיני עצמתי ולדרכי יצאתי הייתה זו דרך קסומה ידידיי עוד היא נמצאת בי ומזכרוני הריני מספרה לכם שאין הסיפור דומה אפילו במקצת למקור אך גם השמץ ניחוח לו וחזק הרושם שהרי עובר החוט וממשיך גם אם שונה צבעו מרובד וממד לאחר, הן נמצא הוא גם אם ללא הכר ברובד ראשון גרעין הוא הלאה ממנו יש בו ניצ של ניצן עוד יורד הוא בסולם ועלה ממש גם גבעול עוד מטה ימצא לנו גזע לתפארת וגודל את מבטנו אם נניח הלאה במורד הגזע באדמה נושק חייתו היער לרגליו תנוח תחתיהם שוקקים שורשיו דרכם אל מים מוצאים הם במחשך הרים יסדקו, עפר וסלע מדרכם יסורו ללא מצפן, מפה אין בידם, ומוצאים הם את יעדם ממד של קושי ואיטיות חווים הוא ממד תחתון ואני הוא חוט השני

----- נמוג...............

למסע חדש יצאתי שהופיעו בעולמי כוח אפל מתרוצץ ככתם בין פינות חדרי והיה רחשו מקפיצני ומדריכני ממנוחתי שהיו חיי בעת זו שלווים ורגועים יופי והדר סובבוני אהבה רבה מנת חלקי להנותני בגופי ונפשי רגעתי אך הנה מה קרה לההוא הזה היאך נכנס במה קראתי לו מה מחשבה שילחתי לבורא עולם יען כי נשלח זה לטרדני פתחתי עליו דלת וחלון שאולי ימצא את מפלטו בהם והיה זה הכתם מגיע עד אלי דרור מביט בי בערגה ונשאר, אין בו רצון לעבור מצאתי לו מזור בתוך קופסה תפסתיו לנשמתו קראתי דרור שמחה ושאננות מנת חלקי שהייתה אך הנה שוב צרה מתרוצץ לי עכשיו כתם שחור משחור רעשים הוא עושה כמו הוריו היו פילים הקופסה עליו אינה פועלת בחלון הנו יוצא ובא במחוזי מצא את משכנו אינו מדבר אך מראהו כה קשה עלי והידיעה בכלל באו חכמים וטכסו לי עצה תרופות משונות ועשבי מרפא ולא נתן את לבו עליהן כי היה חזק באהבתו אותי ואני איני אוהב את אהבתו לי מנסה לשכנעו בדרך ארץ מראה לו את כלי נשקי כמה חדה היא סכיני ואינו פוחד לא עברה יום אלא שעה וכמו לא היה נמוג לעת הגיעה הארה

אין צעדים שנעשים ואין האדם לבדו וה"חיפוש" היחיד הקיים הוא אחר האוצר הטמון בכל אחד מאיתנו....

אין צעדים שנעשים ואין האדם לבדו וה"חיפוש" היחיד הקיים הוא אחר האוצר הטמון בכל אחד מאיתנו.... והנה הנסיון הבא שלי היום שאלתי ישות מוארת "כיצד זה אני אחרי שנה של למידה,שיעורים, התפתחות רוחנית, חיבור לעצמי ופיתוח מודעות, כיצד זה אני באותו עיסוק ממש של לפניכן. הרי כל הדרך שעשיתי עליי להגיע לעסוק בייעודי לא? האם חזרתי לאותו המקום?" התמונה הראשונה שבאה לי לראש הייתה הספר של האלכימאי. פעם הבנתי אותו שאומנם האדם חזר לאותו המקום אך הוא היה במקום אחר מבחינת התעלות, במקביל להשבחת החומר לזהב כך הוא השתבח ו"חזר", למרות שכמו השני, הוא יכל לא לצאת למסע ,להשאר, אך לא היה "משתבח" ולא היה מוצא את האוצר כי הרי האוצר הוא אתה עצמך כזהב. זהו המסר אליי בספר הזה. אחרי מסר הספר קיבלתי את המסר הבא: אין לאדם דרך, אין לאדם מקום. האדם לעולם לא יוצא מה"מקום" בו הוא נמצא אלא צומח/מתעלה. בייקום אין מרחב ואין זמן לכן כל מה שנקרא בלשונינו כנקודת התחלה של דרך היא רק נקודת ציון וכל הגעה למה שאנו קוראים מקום אחר וההליכה בדרך בלשונינו אינם אלא צמיחה וראיה אחרת דרך האשליה שהיא בעצם מה שאנו קוראים לה מציאות. ראיתי עץ, האם עץ זז ממקומו? לא. כמה שהעץ צומח כן הוא מתבצר במקום וזה מאפשר צמיחה. כן האדם, תמיד ב"מקום" הנכון ב"זמן" הנכון והוא לא "זז" משם הווה אומר אלה רק נקודות פרספקטיבה. האדם אינו הולך אל שום מקום אלא אל מרחביו האינסופיים פנימה. הוא "משתבח" ומתעלה ובצמיחה זאת הוא רואה דברים אחרת, וכך יוצר לעצמו אשליה שונה(מציאות חדשה) למרות היותו באותו ה"מקום" כי ה"מקום" היחיד הקיים הינו הפנימיות של האדם. האשליה היא ה"דרך" היא האמצעי באמצעותה אנו נוסעים בתוך עצמינו. למרות שנראה לך שאת "חזרת" לאותו המקום רק עכשיו תוכלי לגלות את האוצר הטמון שם מאז ומתמיד אבל רק עכשיו יהיה לו מקום ב"אשליה" שלך... וכך הבנתי עמוק פנימה את המשפט:"החיים הם מה שהאדם רואה ומשליך מעצמו החוצה כל השאר הם רק מראות לאדם במסע ההכרה העצמית". היה לי קשה להעביר את התמונות והתחושות למילים ומקווה שהצלחתי כי הורבליזציה הזאת לפעמים ממש הורגת אותי!!! יום מקסים לכולכם מאיזה איזבל

--------- חוק הזרעים של הטבע ------------

--------- חוק הזרעים של הטבע ------------ התבונן למשל בעץ תפוח..על עץ בפריחה יכולים להיות כחמש מאות תפוחים, ובכל אחד מהם כעשרה זרעים. מדובר בכמות ענקית של זרעים. אפשר לשאול: מדוע צריך כל כך הרבה זרעים, בכדי להצמיח רק עוד כמה עצי תפוח בודדים? נראה שהטבע רוצה ללמד אותנו כאן משהו. הטבע אומר לנו, שלא כל הזרעים גדלים והופכים לעצים, ובכלל בחיים, רוב הזרעים לא מגיעים לידי הגשמה. אם רוצים באמת שמשהו יקרה, צריך לנסות הרבה יותר מפעם אחת. פירושו של דבר: אתה צריך להשתתף בכעשרים ראיונות עבודה, כדי להתקבל למשרה אחת. אתה צריך לראיין כארבעים מועמדים, כדי למצוא עובד מתאים אחד. אתה צריך להראות את ביתך לחמישים אנשים, כדי למכור אותו לאחד מהם. ואתה צריך להפגש עם מספר אפילו גדול יותר של אנשים כדי למכור את מכוניתך, או פוליסה של ביטוח חיים, או רעיון עסקי שהגית. ואתה פוגש בערך מאה אנשים שונים, עד שאתה מוצא בתוכם חבר אמיתי אחד.. כשאנו מבינים את חוק הזרעים הזה של הטבע, אנחנו לא מתאכזבים בכל פעם מחדש. אנחנו מפסיקים להרגיש כקרבן אם דברים לא מסתדרים ישר על ההתחלה. אנחנו לומדים איך להתמודד עם דברים שקורים לנו במהלך החיים. חוקי הטבע אינם משהו שאנחנו צריכים לקחת באופן אישי. אנחנו רק צריכים ללמוד אותם, ולחיות על פיהם. ******** הקטע מופיע באתר הסיפורים המקסים של חמדה גלעד. התוודעתי לאתר לפני שנתיים ומאז אני שוקדת לפקוד את "הסלון" של חמדה מידי יום, מומלץ בחום - מובטחת לכם הנאה תרבותית כשבצידה חומר מעניין למחשבה. חונה לרגע

האם אתם יכולים לשמוח ולחגוג כל העת?

סיגל טל :מאת 21:07 :שעה 16/10/2003 :תאריך מעט ממה שטעמתי וערב לחיכי ....וואלה שמחה וחגיגה "...אתם הכרתם את המילים במשך שנים רבות. המאסטרים אמרו לכם אותן בדרך זו או אחרת. אבל הן עדיין לא הוטמעו בלב. הן לא חלפו מבעד לכל הרבדים והמסננים שלכם. הייתה זו תפיסה, אבל אתם לא יישמתם אותה בחיי היום-יום שלכם. אתם החזקתם בה כמו באחת מאותן תפיסות אינטלקטואליות קטנות באמצעותן שיחקתם בתחרות רוחנית – מי יכול להמציא את מילת המפתח הטובה ביותר? וזה היה בסדר גמור, מכיוון שזה סייע להביא זאת אל תוך המציאות שלכם. אבל אז התחלתם לאמץ אותה. התחלתם באמת להרגיש בה. התחלתם לדעת שגם אתם אלוהים, בלבוש מוזר זה המכונה המצב האנושי. אבל, גם אתם אלוהים, בדרך שונה מהאלוהים של הבית. אתם מבינים, האלוהים, המלך והמלכה, האלוהים/האם/האב, הדימוי שהיה לכם באנרגיה הישנה אינו כמוכם, אינו זהה. אלוהים זה לא התנסה ביציאה אל מחוץ למעגל הראשון... בעזיבת הבית... בפיתוח תחושת זהות חדשה... בהיותו בורא בזכותו שלו." "האם אתם יכולים לשמוח ולחגוג כל העת? האם אתם יכולים להפסיק לשפוט מה נכון ולא-נכון, טוב ורע? האם אתם יכולים לחגוג את מותו של אדם קרוב? האם אתם יכולים לחגוג את מותכם הממשמש ובא? האם אתם יכולים לשמוח ולחגוג כאשר אתם קוראים על כמה מהדברים הנוראים המתרחשים בעולמכם? אם אינכם יכולים, ידידים יקרים, אזי אינכם מאפשרים לעצמכם להיות אלוהים גם כן" באהבה סיגל

על הילדים/ ג'ובראן חליל ג'ובראן " הנביא"

מאיה בתחן :מאת 13:40 :שעה 25/08/2003 :תאריך איך ידעתי להשאיר את הספר פתוח? על הילדים/ ג'ובראן חליל ג'ובראן " הנביא" ילדיכם אינם ילדיכם כי פרי געגועי החיים אל עצמם. באים המה דרככם, אך לא מכם. חיים עמכם, אך אינם שייכים לכם. תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם. כי לא לכם הגיגיהם. גופם ישכון בבתיכם, אך לא נשמתם. כי נשמתם מסתופפת בבית המחר, שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם. אפשר לכם לחפוץ להיות כמוהם, אך אל לכם לחפוץ להיות כמוכם. כי החיים פניהם קדימה, לא אחור. אין הם מתרפקים על האתמול. אתם הקשת, ממנה, כחיצי חיים, ילדיכם שלוחים. הקשת מבחין בשובל על פני נתיב הנצח. הוא, ברצותו, כופף קשתכם, למען חיציו, הנורים למרחקים. הִתְרַצו לידיו המותחות קשתכם, כי אוהב הוא את החצים במעופם, גם את הקשתות הניצבות דרוכות. (והוא היה שם עבורנו כל כך מזמן.) תודה. אהבה גדולה מאיה

ההווייה הצפה,

יעקב אלון :מאת 12:52 :שעה 17/10/2003 :תאריך ההוויה הצפה. (תודה לסיגל) ההווייה הצפה, היא הוויית כל האפשרויות. אתה מתחבר אליה לעיתים באמצאות החווייה. ואז עתה קושר אותה לעולמך, על ידי מילים, והרגלים ומצוות. וקורא לזה מודעות. ומוסיף וכובל אותה, בעוד ועוד כבלים של התניות, ופרשנויות ואגו. ושוב היא אינה צפה. שהיא בתנועה, כל רגע, נשקפת אפשרות אחרת, שאתה נוטל ממנה את התנועה. האפשרות היחידה שאתה רואה, היא זו שמעל לראשך. ההווייה הצפה. אולי היא אלוהים. אולי היא הקוסם. יעקב.

אל תדאג בקשר לחיפוש האל......

דוד גילאור :מאת 10:00 :שעה 14/10/2003 :תאריך אל תדאג בקשר לחיפוש האל אתה מחפש אותו מיום שנולדת, אלא שתחילה האל שחיפשת היה צעצועים אחר כך אישורים ואחר כך מין,כסף,או כוח את כל הדברים האלה הערצת ורצית בשקיקה רבה שמח בהם כשלבך מתאווה אליהם אבל דע שבקרוב יסור חנם. הבעיה הגדולה שתתמודד אתה תהיה לא השאיפה אלא ההצמדות אליה והאחיזה בה כשאנרגית החיים תרצה שתשחרר. "מרלין"

והעירום הנקי, הפשוט ,והעמוק הזה , הוא זה שאפשר לי זאת.

. בילבי :מאת 12:58 :שעה 19/10/2003 :תאריך טרמפ// אני חווה את הרגעים הקשים של חיי כמחוללי התמורות המעמיקות שידעתי מעולם. דווקא כשהכל החל להתפורר. דווקא כשלא נותר סביבי דבר שלם. דווקא כשחומות ההגנה שבניתי, התרסקו לאדמה ברעדה גדולה. דווקא כשהייתי ערומה. ערומה מהגנה. פגיעה וחסרת יכולת הדיפה. דווקא אז, כשהייתי בטוחה שאני והחומות נתמוטט יחדיו. דווקא אז התחברתי לחירות. החירות הפנימית והמדהימה ביותר שידעתי בחיי. והעירום הנקי, הפשוט ,והעמוק הזה , הוא זה שאפשר לי זאת. בילבי.

במאמץ מזערי......

בדולינה בדו :מאת 23:01 :שעה 20/10/2003 :תאריך טליה יקרה אינך חסומה כלל. אלא במחשבתך בלבד. מעבר לבילבול מעבר למחסומים דימיונים. נעה נשמתך בטבעיות בהרמוניה עם היקום. השקיטי מחשבות ותוכניות. הדברים הנכונים לנו באמת קורים ללא מאמץ בכלל. נשמתנו ממגנטת אלינו בקלות בלתי נתפסת. את טובתנו הגבוהה ביותר. תוכנית שגורמת לך לצעוק הצילו בוראת מציאות של "הצילו". חייכי...טליה. חייכי והקשיבי לתוכנית היקום שיועדה למענך במאמץ מזערי באהבה. תוכנית שמותאמת לפי מידותיך לא פחות ולא יותר. בברכה נורית.

רק הקשב/י..............

הקסם קורה לנו מבלי שנדע כי קורה הוא עבודת מודעות היא לנו להכיר ולהוקיר את היותו בשלהי תקופה ארצית ארוכה עומדות רגלינו יקירים המדע וחבר מרעיו הפך לאלוהינו אכן מרתק הוא וגילוי רב בו בחקר היקום החוצה אך התשובות היו ותמיד יהיו בפנים לנו זה מקום מושבו של הקוסם גם אם זוהר רב מכסה את ראייתנו ומעוור את הבנתנו הוא ממשיך והולך עמנו בכל אשר תבוא רגלנו שם הוא הולך ונע באושיות היותנו הנו נמצא הייה מצוי בשקט ושלווה כי הוא איתך התחבר אליו ומרכז את עצמך מולו כי הוא אתה, הלוחש לעצמך הקשב ללחישה רק הקשב/י

תבין שפשוט אין מה להבין......

סיגל טל :מאת 19:55 :שעה 21/10/2003 :תאריך משהו נחמד שמצאתי שאל גיא : "איך אני אדע שאני מואר? איך אני אדע שאני ללא אגו? " ענה הר ציון : "להיות באגו זה לצחוק עם כל בדיחה... זה לעבוד עבור משכורת... זה לחפש מפני שאתה יודע שתמצא... זה ללכת כדי להגיע... זה לחכות לה, ולחכות לו... זה לאהוב כי הוא נחמד... זה לחיות בגלל אלף ואחת סיבות. אך כשהארה תופיע, הרבה מאוד דברים יתרחשו. דברים שאי-אפשר להגדיר... תרגיש שאתה צוחק, ללא בדיחה... תצחק בלי סיבה... תעבוד, אך ללא שום "בשביל"... תחיה בחיפוש, מבלי למצוא... תלך, אבל כטיול, בלי מקום כלשהו להגיע אליו... תחכה ותמתין לאף-אחד... תחפש, מבלי למצוא משהו, או מישהו... תשמח, ללא "בגלל"... תאהב בלי שום סיבה. תחיה, ותחיה בלבד. תבין סוף סוף שפשוט אין מה להבין... כי הכול ברור. כי הכול שקוף. וזוהי ההבנה הגדולה

[הסיומת html נחסמה ואינה ניתנת יותר לתצוגה.]

עבור לעמוד
, , , , ...
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
בדרך לחיבור עשרת המימדים
בחר
בחר