08.07.05 | 11:38
פינה חדשה לסופשבוע - משחק המושבעים
הכללים: בכל יום ששי בצהריים אני אעלה כאן לדיון דיסק, או שיר, או אמן, או להקה, או משהו, והמושבעים (שזה אתם) יכריזו מה דעתם על הנידון. על השולחן בסוף השבוע הזה, מוצג מספר 1 - הדיסק החדש של אינפקציה, 'בכיף'. מה דעתכם עליו?
08.07.05 | 17:32

רעיון נחמד

אני חושב שזה אלבום מצוין. אמנם לא שמעתי אותו הרבה פעמים, אז עוד אין לי דעה לגבי אורך חיי המדף שלו (בהאזנה צפופה, כלומר), אבל בינתיים הוא נשמע ממש טוב. הרבה אנשים אומרים שיש בו כל מיני שירים מיותרים, ומשווים אותו לקודם שלהם ואני חייב לסרב, ולשמחתי שמעתי אותו לפני הקודם שלהם. לדעתי (לפחות מהאזנה ראשונית) הם הצליחו להתעלות על הקודם שלהם, וליצור משהו יותר עדכני ובוגר, הפונה לקהל יותר רחב, וגם יותר מגוון מוזיקלית. אין כאן כמעט שום רגע מיותר, אולי הייתי משנה קצת את סדר השירים, אבל לא יותר מזה. השירה של טרטר מאוד סימפטית, במובן המילולי הישיר של המילה - היא גוררת סימפטיה, למרות ואולי בגלל האינפנטיליות הקצת-מוגזמת-לגילו שלו. אבל טרטר, על אף חלקו הבלתי ניתן להפרדה באלבום הוא לא העיקר כאן. הנגינה ההדוקה הזו של הלהקה, שבאמת אפשר לקרוא להם "להקה" בכל מובן המילה (וזה גם מחלחל מהראיון שהי ב-NRG)ולא "אלה שמנגנים עם טרטר", היא מרקם הדליקטס של הגלידה הזו שטרטר צובע ומטעים. יש כאן רוק מלודי, עבור במטאל וכלה בטראנס - מכל טוב הארץ, ממש הדגמה מוזיקלית ל"ארץ זבת חלת ודבש". היה אפשר להתבלבל ולחשוב שהעמסת היתר הזו קצת מבדרת את המיקוד באלבום, אבל האווירה סה"כ שומרת על איזו אחידות, בעיקר בזכות טרטר. וזו בעצם הגדולה של האלבום - התפרשות מוכשרת על מגוון סגנונות, שאותה שוזר - כמו חוט התיל שבעטיפה - ההומור והלך הרוח האופטימי-אינפנטילי של טרטר (מחוזק בגיא שמי, גיא בן-שטרית ויעל קראוס). ואם זה מה שיגרום לי לאהוב מטאל, אני הראשון לברך.
08.07.05 | 18:01

חכה חכה שגפני יבוא

08.07.05 | 20:11

אינפקציה

שמעתי 2 שירים מההחדש "זה עושה לי שמח" ו"התגעגעתי" ונראה שהסאונד שלהם השתפר מאוד אבל כשראיתי אותם מחממים את אביב גפן במועדון התאטרון לא הרגשתי ככה וחבל
09.07.05 | 13:57

חכה חכה שגפני יבוא


הנה גפני הגיע

ואני, מן הסתם, מוציא את הדיסק זכאי ומחייב את טופי לשלם לאינפקציה את שכר הטרחה של עורך דינם קוב. בקיצור, אחד הדברים הכי טובים שקרו לי ב-2005. עדיין לא פענחתי את סוד הקסם של אינפקציה. זה לא דומה לשום דבר אחר שאני שומע, או לשום דבר אחר בעולם. מטאל שמשולב עם עוד המון סגנונות. טקסטים שטותיים או שלא, עם המון קריצות, מחוות, תחכומים. ההומור כן שטותי וילדותי, אבל אני מתחבר אליו כל-כך בקלות. שיש להם חשיבה שונה על מה זה מוזיקה ומה אפשר לעשות איתה. ועוד לא הגעתי להופעות, שם החוויה כמובן מתעצמת. אבל בואו נתחיל מהדיסק, טראק ביי טראק, לפי הסדר. הפתיחה הקורעת מצחוק. "בכיף" הנושאי-מגבעתי שמוציא את האגרסיות, שהופך בטראק הבא להיות טראנס. "אם הדרך" שפותח את רצף המיינסטרים בדיסק, ושבסופו ניר טרטר מפרט מה בדיוק הוא חושב על כל אחד מחבריו ללהקה. זה "היום שלנו" שזה שיר כל-כך קיטשי וטפשי, עד שאי אפשר לא לחייך ולאהוב איתו. "סרט של סקס". שיר שפשוט מדבר עליי. אתם מכירים אותו. שיר השנה. בפעם הראשונה ששמעתי אותו לא ידעתי אם לצחוק ולבכות, והוא לא נמאס גם אחרי מיליון האזנות. זה "עושה לי שמח", שעושה לי שמח, ולקפוץ, ולצרוח, והוא קצת שיר הנושא. "זה עושה לי שמח לא להתפתח, זה עושה לי נעים רק בכפכפים". שק"ם שמחזיר למטאל, ועושה מטאל שהוא פשוט בלתי אפשרי. זה היה ביתי. למרות שהם עושים את הקאבר הזה כבר שנים, זה טוב שזה יצא לאחר הקאבר של הילה הררי וכלא 6, איך הם לקחו את שיר מלא הפאתוס ("יורד על הבירכיים, לוקח חופן אדמה, זו המדינה שלי זו הנשמה" משהו כזה) לשיר על זיתים. וגבינה. מה לאכול. עם מילים אחרות זה היה יכול להיות בלדת רוק איצטדיונים של הסקורפיונס (איך היה?) ולהצליח בגדול. עין הנמר. כן, לא הייתי כועס אם היו מוותרים על הקאבר הזה ועל הקודם ומשאירים אותם בתור להיטי הופעות, אבל זה לא מכביד לי על ההאזנה בכלל. פולנים. כסאח מתוחכם וחכם ומגניב ומעולה, קטע מזרחי באמצע, ראפ אשכנזי של גיא שמי בסוף, מעולה! הוא אגב טוען שזה בעצם שיר על הפערים הבלתי ניתנים לגישור בחברה הישראלית. ולמרות הכל. בשמיעות הראשונות זה השיר הכי דבילי בעולם - "יש לי שנורקל וצידנית, עכשיו אני יכול לכבוש את העולם", ובהמשך הבנתי שזה השיר הכי עצוב בעולם. באמת. אולי בגלל זה גיא בן שיטרית שר אותו. וכמובן שהמוזיקה שלו הכי שמחה בעולם, כי זה אינפקציה. שלי. שיר האהבה ותשוקה עזה לשלי יחימוביץ' ולתקשורת בכלל. מה שיפה זה ששוב יש שם קטעים שעם מילים אחרות היו יכולים להיות שירי אהבה מצליחים. אבל המילים הן "שומע תקליטים, באך ושוסטקוביץ, ומקווה לז*** את שלי יחימוביץ'." וכרגיל בלחן גאוני, הפקה אדירה, שירה משהו.. שתיל. ככה הופכים שיר של היהודים לשיר על שתיל, שבעצם מסמל משהו אחר. איך עושים שיר של היהודים יותר טוב מהיהודים. אין לי. השירה של ניר טרטר בשורות כמו "אין לי פטרוזיליה בסלט" כל-כך אמיתית וכואבת, שזה נשמע עצוב. ועם הלחן הגאוני, המילים המקסימות ("אין לי הצלחה עם נשים, אין לי בעיה עם כלבים, אין לי ספק שאני סוטה מין") והגיטרות... טוב, הבנתם. יפן. עוד שיר שכתב גיא שמי, the most likely member to go solo, עם שיר רציני, מתוחכם, מעניין, לא כל-כך אינפקציה, אבל אחד השירים הכי שונים ששמעתי. קיפוד קרח. כמו התמנון האיטר של כוורת, אבל לא. התגעגעתי. שוב גיא שמי שר, שוב שיר פופ מיינסטרים, שוב מילים קצת טיפשיות אבל לא ממש, ושוב הם עושים את זה בצורה כל-כך מקסימה שזה אמיתי. זה דיסק מלא בבדיחות שלא נגמר בבדיחה. יפה עד דמעות. טוב, לא באמת קראתם עד כאן, נכון? אז אני רק אסיים ואגיד שזה לא חובה לקנות, לא כל אחד יכול להתחבר לזה, אבל אני התמכרתי לחלוטין. יהלי סובול.
09.07.05 | 16:52

פינה חדשה לסופשבוע - משחק המושבעים

הכללים: בכל יום ששי בצהריים אני אעלה כאן לדיון דיסק, או שיר, או אמן, או להקה, או משהו, והמושבעים (שזה אתם) יכריזו מה דעתם על הנידון. על השולחן בסוף השבוע הזה, מוצג מספר 1 - הדיסק החדש של אינפקציה, 'בכיף'. מה דעתכם עליו?

ומה אני חושב על 'בכיף'

למה כן: כי יש בדיסק הזה של אינפקציה תחושה של שבירת מוסכמות, או אפילו התעלמות מהן, מעין הכרזה של "אנחנו נעשה בדיסק שלנו מה שאנחנו רוצים, ומי שלא ירצה - שלא ישמע". שזה מצוין. ויש שירים טובים, אפילו בסגנון עדות המיינסטרים (אם הדרך, היום שלנו, סרט של סקס - זה במקרה ששמו אותם אחד אחורי השני?). ויש הומור. חשוב מאד כשמדובר בז'אנר המטאל, שהוא ז'אנר בלתי נסבל עבורי בד"כ, אלא אם ממתיקים לי אותו בשיגועים ובדיחות. מי שייזכר במאור כהן כשהוא שומע את 'בכיף', לא יעשה את זה במקרה, הרבה מרוחו של הילד המופרע של הכתה נמצאת פה, גם בהשפעות של אוירה וגם בהשפעות מוזיקליות טהורות, כמו גם מגוון להקות אמריקאיות החל מ-UGLY KID JOE וכלה ב-MOTLEY CREW. ופה נכנס הלמה לא: יש פה *קצת* יותר מדי מהכל - יותר מדי שיגועים, יותר מדי חוסר רצינות, יותר מדי בדיחות במקום שירים, והתוצאה היא שמרוב עצים לא רואים את הטרטר. אז כשיורים בצרורות לכל הכיוונים, באמת פוגעים לפעמים, אבל גם מפספסים הרבה. הדיסק מאד לא ממוקד, ומי שאחרי השיר החמישי לא יבין מה רוצים ממנו, לקראת השיר ה-15 יאבד אזימוט לגמרי. אני גם הייתי מוותר על בדיחות כמו עין הנמר או זה היה ביתי, הן נשמעות כמו דאחקות פנימיות שמעיקות על האורך של הדיסק ולא מצדיקות הדפסה. פסק הדין: זכאים, אבל אני שם עליכם עין! אז תיזהרו
10.07.05 | 12:44

קצת התאכזבתי

אחרי האלבום הראשון ששמר על רמה גבוהה ואינפנטיליות מקסימה לכל אורכו, הנוכחי עמוס מדי, ולהרבה שירים אני לא מתחבר. חלקם משעממים אותי, כמו היום שלנו או התגעגעתי. אינפקציה פונים לקהלים רחבים יותר, אבל מאבדים אותי בדרך. הטראנס לא נותן שום דבר, התוספות בעין הנמר מיותרות. ויש שירים טובים, כמו אם הדרך, סרט של סקס, זה עושה לי שמח, זה היה ביתי, ומה לאכול.
10.07.05 | 12:53

אני אהבתי מאוד

יותר בוגר, דיסק כייפי אמיתי, אמנם פחות שטותניקי מהראשון, אבל עדיין אני מאוד אהבתי, יש שם כמה שירים שלא ממש קשורים לאינפקציה, אבל עדיין אחלה... רעיון מבורך אהבתי..
13.07.05 | 02:44

הנה גפני הגיע

ואני, מן הסתם, מוציא את הדיסק זכאי ומחייב את טופי לשלם לאינפקציה את שכר הטרחה של עורך דינם קוב. בקיצור, אחד הדברים הכי טובים שקרו לי ב-2005. עדיין לא פענחתי את סוד הקסם של אינפקציה. זה לא דומה לשום דבר אחר שאני שומע, או לשום דבר אחר בעולם. מטאל שמשולב עם עוד המון סגנונות. טקסטים שטותיים או שלא, עם המון קריצות, מחוות, תחכומים. ההומור כן שטותי וילדותי, אבל אני מתחבר אליו כל-כך בקלות. שיש להם חשיבה שונה על מה זה מוזיקה ומה אפשר לעשות איתה. ועוד לא הגעתי להופעות, שם החוויה כמובן מתעצמת. אבל בואו נתחיל מהדיסק, טראק ביי טראק, לפי הסדר. הפתיחה הקורעת מצחוק. "בכיף" הנושאי-מגבעתי שמוציא את האגרסיות, שהופך בטראק הבא להיות טראנס. "אם הדרך" שפותח את רצף המיינסטרים בדיסק, ושבסופו ניר טרטר מפרט מה בדיוק הוא חושב על כל אחד מחבריו ללהקה. זה "היום שלנו" שזה שיר כל-כך קיטשי וטפשי, עד שאי אפשר לא לחייך ולאהוב איתו. "סרט של סקס". שיר שפשוט מדבר עליי. אתם מכירים אותו. שיר השנה. בפעם הראשונה ששמעתי אותו לא ידעתי אם לצחוק ולבכות, והוא לא נמאס גם אחרי מיליון האזנות. זה "עושה לי שמח", שעושה לי שמח, ולקפוץ, ולצרוח, והוא קצת שיר הנושא. "זה עושה לי שמח לא להתפתח, זה עושה לי נעים רק בכפכפים". שק"ם שמחזיר למטאל, ועושה מטאל שהוא פשוט בלתי אפשרי. זה היה ביתי. למרות שהם עושים את הקאבר הזה כבר שנים, זה טוב שזה יצא לאחר הקאבר של הילה הררי וכלא 6, איך הם לקחו את שיר מלא הפאתוס ("יורד על הבירכיים, לוקח חופן אדמה, זו המדינה שלי זו הנשמה" משהו כזה) לשיר על זיתים. וגבינה. מה לאכול. עם מילים אחרות זה היה יכול להיות בלדת רוק איצטדיונים של הסקורפיונס (איך היה?) ולהצליח בגדול. עין הנמר. כן, לא הייתי כועס אם היו מוותרים על הקאבר הזה ועל הקודם ומשאירים אותם בתור להיטי הופעות, אבל זה לא מכביד לי על ההאזנה בכלל. פולנים. כסאח מתוחכם וחכם ומגניב ומעולה, קטע מזרחי באמצע, ראפ אשכנזי של גיא שמי בסוף, מעולה! הוא אגב טוען שזה בעצם שיר על הפערים הבלתי ניתנים לגישור בחברה הישראלית. ולמרות הכל. בשמיעות הראשונות זה השיר הכי דבילי בעולם - "יש לי שנורקל וצידנית, עכשיו אני יכול לכבוש את העולם", ובהמשך הבנתי שזה השיר הכי עצוב בעולם. באמת. אולי בגלל זה גיא בן שיטרית שר אותו. וכמובן שהמוזיקה שלו הכי שמחה בעולם, כי זה אינפקציה. שלי. שיר האהבה ותשוקה עזה לשלי יחימוביץ' ולתקשורת בכלל. מה שיפה זה ששוב יש שם קטעים שעם מילים אחרות היו יכולים להיות שירי אהבה מצליחים. אבל המילים הן "שומע תקליטים, באך ושוסטקוביץ, ומקווה לז*** את שלי יחימוביץ'." וכרגיל בלחן גאוני, הפקה אדירה, שירה משהו.. שתיל. ככה הופכים שיר של היהודים לשיר על שתיל, שבעצם מסמל משהו אחר. איך עושים שיר של היהודים יותר טוב מהיהודים. אין לי. השירה של ניר טרטר בשורות כמו "אין לי פטרוזיליה בסלט" כל-כך אמיתית וכואבת, שזה נשמע עצוב. ועם הלחן הגאוני, המילים המקסימות ("אין לי הצלחה עם נשים, אין לי בעיה עם כלבים, אין לי ספק שאני סוטה מין") והגיטרות... טוב, הבנתם. יפן. עוד שיר שכתב גיא שמי, the most likely member to go solo, עם שיר רציני, מתוחכם, מעניין, לא כל-כך אינפקציה, אבל אחד השירים הכי שונים ששמעתי. קיפוד קרח. כמו התמנון האיטר של כוורת, אבל לא. התגעגעתי. שוב גיא שמי שר, שוב שיר פופ מיינסטרים, שוב מילים קצת טיפשיות אבל לא ממש, ושוב הם עושים את זה בצורה כל-כך מקסימה שזה אמיתי. זה דיסק מלא בבדיחות שלא נגמר בבדיחה. יפה עד דמעות. טוב, לא באמת קראתם עד כאן, נכון? אז אני רק אסיים ואגיד שזה לא חובה לקנות, לא כל אחד יכול להתחבר לזה, אבל אני התמכרתי לחלוטין. יהלי סובול.

13.07.05 | 04:54

אני קראתי עד הסוף!

וגם אני התמכרתי.
15.07.05 | 08:37

פינה חדשה לסופשבוע - משחק המושבעים

הכללים: בכל יום ששי בצהריים אני אעלה כאן לדיון דיסק, או שיר, או אמן, או להקה, או משהו, והמושבעים (שזה אתם) יכריזו מה דעתם על הנידון. על השולחן בסוף השבוע הזה, מוצג מספר 1 - הדיסק החדש של אינפקציה, 'בכיף'. מה דעתכם עליו?

הדיסק לא רע אבל לא אחיד ברמתו

אם לשפוט לפי הסינגלים שיצאו ממנו מדובר בדיסק מצוי, אבל במציאות הדיסק השלם מאוד בינוני. הם חייבים להוריד קצת את מינון המטאל בשירים ולהתמקד בקטעים כמו "סרט של סקס". זו דעתי
16.07.05 | 08:44

גם אני קצת התאכזבתי

אחרי הדיסק הראשון המעולה .. שהציג סטנדרטים גבוהים מאוד ... יצא הדיסק הזה .. שחוץ משניים שלושה דברים נחמדים אין הרבה השיר של מיקי חימוביץ חמוד וכן גם שיר של סקס אהל זה לא ברבת שעשוע של אלטזעכן או בקבוק עלי (גם מבחינת הרוק בראש) חבל ... כל כל ציפיתי
17.07.05 | 04:51

רעיון נחמד

אני חושב שזה אלבום מצוין. אמנם לא שמעתי אותו הרבה פעמים, אז עוד אין לי דעה לגבי אורך חיי המדף שלו (בהאזנה צפופה, כלומר), אבל בינתיים הוא נשמע ממש טוב. הרבה אנשים אומרים שיש בו כל מיני שירים מיותרים, ומשווים אותו לקודם שלהם ואני חייב לסרב, ולשמחתי שמעתי אותו לפני הקודם שלהם. לדעתי (לפחות מהאזנה ראשונית) הם הצליחו להתעלות על הקודם שלהם, וליצור משהו יותר עדכני ובוגר, הפונה לקהל יותר רחב, וגם יותר מגוון מוזיקלית. אין כאן כמעט שום רגע מיותר, אולי הייתי משנה קצת את סדר השירים, אבל לא יותר מזה. השירה של טרטר מאוד סימפטית, במובן המילולי הישיר של המילה - היא גוררת סימפטיה, למרות ואולי בגלל האינפנטיליות הקצת-מוגזמת-לגילו שלו. אבל טרטר, על אף חלקו הבלתי ניתן להפרדה באלבום הוא לא העיקר כאן. הנגינה ההדוקה הזו של הלהקה, שבאמת אפשר לקרוא להם "להקה" בכל מובן המילה (וזה גם מחלחל מהראיון שהי ב-NRG)ולא "אלה שמנגנים עם טרטר", היא מרקם הדליקטס של הגלידה הזו שטרטר צובע ומטעים. יש כאן רוק מלודי, עבור במטאל וכלה בטראנס - מכל טוב הארץ, ממש הדגמה מוזיקלית ל"ארץ זבת חלת ודבש". היה אפשר להתבלבל ולחשוב שהעמסת היתר הזו קצת מבדרת את המיקוד באלבום, אבל האווירה סה"כ שומרת על איזו אחידות, בעיקר בזכות טרטר. וזו בעצם הגדולה של האלבום - התפרשות מוכשרת על מגוון סגנונות, שאותה שוזר - כמו חוט התיל שבעטיפה - ההומור והלך הרוח האופטימי-אינפנטילי של טרטר (מחוזק בגיא שמי, גיא בן-שטרית ויעל קראוס). ואם זה מה שיגרום לי לאהוב מטאל, אני הראשון לברך.

משהו שיגרום לך לאהוב מטאל...

תנסה Opeth או Tristania או משהו כי אינפקציה זה לא ממש... ~סותם~.
17.07.05 | 08:30

אני יודע שזה לא *לגמרי* מטאל, לכן אמרתי "יגרום". בכל מקרה, יש לי דברים יותר מעניינים על הכוונת כרגע. אבל תודה.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מוזיקה ישראלית
בחר
בחר