מה הזכויות שלי בביטוח לאומי? אני אישה גרושה.

אני אישה גרושה, אם חד הורית ויש לי מספר שאלות לגבי הזכויות שלי: 1.האם יש לי הנחה בתשלום באגרת הטלויזיה ובעוד תשלומים שונים?האם אני מוכרת באם חד הורית ברשויות נוספות.? 2.מה הזכויות שלי בביטוח לאומי בקשר לתשלום של קופת חולים? המשכורת שלי לא גבוה כלל היא נמוכה נורא 2000 שקלים ואני הורגלתי לרמת חיים מבעלי וכעת רמת החיים שלי תופחת עקב הגירושים. האם בשל כך אני זכאית לתוספת במזונות?מבעלי או מביטוח לאומיץ אני רוצ הלוודא שאני אהיה אישה גרושהללא חשש למצבי הכללי. תודה מראש,אתי.

הנה תשובתי אליך מנסיוני

האם יש לך פסק דין מזונות מבית משפט / רבנות ? האם את מקבלת את המזונות מאב ילדתך ? האם יש לך דירה - לא שכירות - ולא משנה אם יש לך משכנתא האם יש לך רכב ? ==================== במידה ואינך מקבלת את המזונות מעלך לשעבר את יכולה לפעול בשני מישורים : לתבוע אותו מהוצאה לפועל - כך במקרה הטוב בשנת 2025 תקבלי אותם ... לפנות לביטוח לאומי בבקשה לקבל את המזונות מהם .... לידיעתך על מנת להיות זכאית למזונות עליך להרוויח לא יותר מ 1800 ברוטו אחרי הסכום הזה במידה ותקבלי מזונות דרך ביטוח הלאומי יורידו לך בהתאם .... אני קיבלתי בעבר 3000 ש"ח מזונות אבל עקב הצימצומים של ביבי זה ירד ל1600 ש"ח במידה ויש לך דירה ו/או אוטו תהיה לך קצת בעיה - לביטוח הלאומי יש חוקים משלו - אבל תנסי ....... במידה ואת גרה בשכירות ואת תקבלי קיצבה מביטוח לאומי תהיה לך זכאות לקבל עזרה בשכר דירה מבנק משכן אם את מקבלת מזונות מבעלך אז את לא זכאית אם בעלך לשעבר פעם מביא ופעם לא תנסי בביטוח לאומי.... ================ כמו כן מגיע לך : הנחה בארנונה הנחה בגני ילדים חוגים - תלוי היכן תכנסי לאינטרנט : פע לעייירת ת"א היתה מחלקה/עמותה שנקראת משפחה תנסי שם בכל מקרה תלוי בהמון גורמים ========= אשמח לענות על שאלות נוספות

איך אדע מה מגיע לי?

נשואה 5 שנים, ילדה בת 4 ותינוק בן 11 ח', כרגע עדיין בחופשת לידה, כשאחזור בספט' משכורתי בערך 3900-4200 נטו. בעלי מרוויח 5000 קבוע. דירה במשכנתא ל-27 השנים הבאות, 3000 ש"ח בחודש. רכב קטן וישן בשווי 3000 ש"ח בקושי. לאחרונה התחילו קשיים עם בעלי, הוא מאיים ומנפנף באגרופים מולי ומויל הילדים, שזה מאוד לא אופיני לו- הוא אשכנזי שקט ומשכיל.אתמול בהתקף כעס הוא תפס אותי בגרון, והילדה נבהלה ובכתה.לא משהו רציני, לא מכות , ובטח שלא על בסיס קבוע, אבל בכל אופן אני חוששת שזה עלול להיות התחלה של משהו גרוע בהרבה, בתור ספרדייה שגדלה בבית אלים מאוד מילולית, ובקטנותי אף פיזית במקצת, איני רוצה לראות את עצמי חווה את מה שאימי חווה למעשה עד היום. שאלתי היא: להפרד זה אולי אופציה, אבל איך וממה בדיוק נחיה? מה מזונות שחייב לתת לי? האם אצטרך לעבור לשכירות עם הילדים? איפה אפשר להתייעץ בצורה אנונימית ודיסקרטית?

אכן מצב לא נעים

ראשית עליך לבחון את הסביות לגירושין ..... האם כך היה המצב תמיד ? האם אתם עוברים משבר -לא מבחינת הזוגיות - את יודעת מצב כללי קשה או קצת לחץ יכול להביא להמון חיכוכים ...... האם ניסיתם יעוץ זוגי ? האם את אוהבת אותו? האם אתם מוכנים לעבוד אבל ממש לעבוד על היחסים .... האם שיתפת אותו ברגשות שלך ..... =============================== בכל מקרה ..... בד"כ על כל ילד מקבלים מזונות בסך 2,000 ש"ח יש זוגות שמגיעים להסכמה שהבעל לא ישלם מזונות אבל את המשכנתא כן , והדירה תישאר אצל האישה אבל תירשם הערת אזהרה בטאבו שאסור למכור את הדירה עד שלילדים ימלאו כך או כך שנים (21,18 זה תלוי ) לא תהיה לך זכאות למזונות מביטוח לאומי במידה ואת מרויחה משכורת שציינת אפילו אם הוא לא ישלם לך מזונות ....במידה והוא לא ישלם תצטרכי להגיש תביעה בהוצאה לפועל ....... פחות או יותר כתבתי תשובה תסתכלי יש שם פירוט מקיף ....... ================================ תוכלי להתייעץ עם עו"ד תפני לנעמת אם יולו לייעץ לך בסכום סימלי ואפילו ייעוץ זוגי יש שם . לא תיראי דבש אלא אם ת מרויחה 10,000 ש,ח בחודש אז יהיה לך קל מבחינה כלכלית ... כל חודש זה מאבק בפני עצמו ..... האם הוריך יוכלו לעזור לך מבחינה כספית או בטיפול בילדים כי גנים ומטפלות זה עסק יקר.... האם ניסת את כל האפשרויות העומדות בפניך כי להציל את הנישואים האם את בכלל מעוניינת ? שאלה קשה מאוד .... תחשבי טוב טוב ...גם על הילדים ================================ ראיתי פעם בטלוזיה תוכנית ובתוכנית ילד התעמת עם אמו בענין הגירושים שלה מאביו הוא טען שהיא יכלה להתמודד עם המצב ולא להתגרש (כמו שעושים מרבית האנשים) אז היא ענתה לו תשובה מאוד חכמה ........אם אנשים היו יודעים שאם הם היו מתגרשים אז כל התנאים הכלכלים היו נשארים אותו הדבר (דירה , רכב , הכנסה כספית )אז שיעור הגירושים היה מגיע ל99% .....

תודה שענית, אל תשאלי, מסתבר שאני בהריון,אני עדין המומה מזה. עכשיו בכלל לא יהיה לי מה לעשות.

אני כל כך מודה לך על שאת טורחת לענות, ועוד באריכות ובסבלנות להסביר. ראיתי שאת עונה ומייעצת להרבה בפורום, האם את ממשתתפי הפורום, או שאת עובדת בייעוץ באתר? בכל מקרה, תודה על המידע, העלית לי נקודה למחשבה. העניין הכלכלי, לצערי, הינו גורם מאוד משמעותי ומכריע בהחלטה הזו. לא, המצב לא תמיד היה ככה. אני יודעת שממה שסיפרתי המצב מצטייר לא ממש טוב, אבל לפעמים דברים אחרת. יש משפט שהוא אומר הרבה בתקופה האחרונה שאנו מתווכחים, וזה שהוא מתאפק ומחזיק את עצמו ושאני אפסיק להתווכח איתו לפני שהואיאבד את הסבלנות-הקצרה שלו,ואולי הוא היה צריך פעם אחת לא להתאפק ולפרק לי את הצורה, אז אולי הייתי לומדת.אם הייתי מתחתנת עם בעל מזרחי ולא אשכנזי כמוהו, מזמן היו מפרקים לי את הפנים. אני יודעת שזה נשמע איום ונורא, וממש לקוח מתסריטים של משפחה שאוטוטו מוכה, וזה מדהים גם אותי המשפט הזה, כי בשאר הזמן הוא הפוך לגמרי ממה שעשוי להצטייר מזה. בנוסף לכל הדברים התברר לי לפני כמה דקות שאני בהריון.אני המומה, כי זה לא תוכנן, בדיוק עכשיו אני רק מנסה לגמול מהנקה את בני בן 11.5 ח' ויש לי ילדה בת 4, ועכשיו זה, אני מרגישה גם תקועה, גם בחוסר אונים, גם טפשית- בגלל שמסתבר שלא שמרנו מספיק טוב, וגם בעיתוי לא נכון ומתאים בכלל. רציתי לחזור לעבודה, לחזור לעצמי בגוף במחשבה בלימודים, הכל מחכה לי, ועכשיו מה? אני אחזור לעבודה בספטמבר עם בטן של חודש חמישי, לא קידום לא דרגה ולא נעליים, ותוך 4 ח' אני שוב "אבריז" להם לחופשת לידה, ואני לוקחת שנה שלמה, כדי להניק ולהיות רגועה ולגדל בצורה הכי טובה לדעתי את התינוק, כמו שעשיתי עם ה-2 שיש לי, ועכשיו אני חושבת על זה שבכלל אני לא יודעת אם יהיה מגיע לי דמי לידה בפעם הזאת. טוב, כתבתי המון, אני מקווה שלא ייגעתי אותך יותר מידי. אין לי פשוט כל כך עם מי לדבר, ובטח לא על נושאים אלו. אני ממש אשמח אם תחזרי אלי. המייל שלך העלה לי לפחות ניצוץ שמחה, כי ענית לי ככה. מחכה ביי.

למרות הכל מזל טוב

ראשית מגיע לך מזל טוב למרות שאת הילד הזה לא תיכננת והוא מגיע במצב כלכלי לא מי יודע מה וגם הזוגיות שלכם במשבר ... בכל מערכת יחסים יש משברים ...והנה המשבר שלך והוא כלכלי תתנחמי - אני יודעת שאין בזה נחמה - אומרים שאין כסף האהבה בורחת דרך החלון ....זה הרע במיעוטו ...יש לכם בריאות בית מעל הראש הוא נאמן לך ואת לו..... ============== אני מניחה שהיו לכם תקופות יותר רגועות היו 2 משכורות בבית והמצב הכלכלי נתן מרווח מחיה ... אז עכשיו די לחוץ ...וזה מלחיץ אותך כי כאישה אני יודעת שאנחנו הן אלו שמעורות יותר באחזקת הבית ....בעלך מצידו גם לחוץ גם בשבילו שקשה לו מבחינה כלכלית כי שם לרוב נמצא האגו של הגבר והוא לחוץ גם כי את לחוצה . אשכנזי /מזרחי/צרפתי וכו' אלימות מילולית לא משנה מאיזו עדה היא לא התנהגות רצויה באף מקום ובמיוחד במערכת נישואים .... תשבי איתו תסבירי לו מה את מרגישה כשהוא אומר לך זאת . ============================== לגבי ההריון ....החלטת מה את רוצה לעשות להשאיר אותו? להפיל - אני אישית לא בעד במצב אידיאלי אני לא הייתי רוצה לעבוד תתני לי ללמוד באוניברסיטה לבוא הביתה בצהריים לקבל את ילדיי שהם באים מבית הספר והגן להכין להם צהריים לנוח קצת לצאת לטייל ובערב לבוא נינוחה ומלאת מרץ לבן זוג שלי ..... ובחזרה למציאות ... כשהתחתנתי הייתי בת 18 כשהתגרשתי הייתי בקושי 22 עם 2 ילדים קטנטנים עם הילד הראשון ביליתי בנעמות כ 18 חודשים ואז הכנסתי אותו למעון עם היד השני לאחר חצי שנה כי הייתי צריכה לעבוד ..כאב לי הלב ... בכיתי שהמטפלת אמרה לי שהיום הוא עשה כך וכן ..כאב לי שהיא ולא אני זכתה לראות זאת ..... שום דבר לא קרה לילד הקטן שלי מאז הוא מתפקד מבחינה ריגשית ללא כל בעיה ... ========================= גם אם תחליטי להביא את הילד תוכלי עדיין לחזור לעבוד אחרי 3 חודשים או חצי שנה זה יטיב איתך כי אני יודעת כמה זה חשוב לצאת קצת ולהתאוורר לראות פנים אחרים ולדבר בשפה של מבוגרים ...... במצב אידיאלי היינו כולנו (טוב מרביתנו) נשארות עם ילדנו הרבה זמן ומקבלות את פניהם בצהרים ... אבל למציאות יש רצון משלה ואסור לנו לחיות בחלומות / רצונות שיהיה קשה לנו להחזיק אותם . ================= למעשה הכל תלוי בידיים שלך את עדיין יכולה להביא את הילד ולצאת לעבוד וחזור לגיזרה שלך... אפשר גם לשמור על המשקל גם בהיון התעמלות מיוחדת ותזונה ..כמובן לא תרזי מזה אבל לאחר סיום ההריון זה יקל עליך ... ============================ לא אני לא יועצת לא באופן פרטי ולא באתר הניסיון חיים שלי הביא אותי לבגרות מוקדמת ================== תתעודדי לכל אישה נמאס לפעמים מהבעל שלה .... אשמח "לדבר " איתך בשנית ... =============== אם מותר לי לשאול בת כמה את ?

דיברנו, סיפרתי לו . . . .

ושוב ראיתי את ההודעה שלך שענית לי, וזה עשה לי כזה שמח, חבל שאת לא יכולה לראות את החיוך הטפשי שמרוח לי . . .אני בת 29.5, אוטוטו מחליפה קידומת. כתבת שהיית בת 22 כשהתגרשת-בת כמה את עכשיו? ההריון נשאר, וזה בכלל לא אופציה מבחינתי, גם אני דיי נגד הפלות מלאכותיות ברוב המקרים, יש לי בעייה מוסרית עם הזכות של אדם לקחת חיים של יצור קטן- וכן, הוא כן חי וכן יש לו דופק כבר משבוע 7-8, כלומר כשמאחר המחזור ואת חושדת שאולי והולכת להבדק- כבר אז זה כבר משהו, ובטח שלא "גוש בשר" כפי שיש כאלו שטוענים על מנת להצדיק את עצמם או ליצור לעצמם פחות רגשי מצפון. לא שופטת אף אחד ואחת חלילה, זו פשוט דעתי האישית. באותו היום בערב יצאנו למסעדה קטנה על החוף כדי לדבר. אמרתי לו שאני מרגישה שדברים השתנו ללא אפשרות חזרה לאחר מה שקרה- שתפס אותי בגרון ולחץ, למרות שזה לא היה במתכוון, ולמרות ש"הוא לא כזה". הוא אמר שהוא מרגיש שיש המון לחץ ביננו בזמן האחרון, שאני לא מגלה אמפתיה כלפיו, ולא מתיחסת אליו יפה כשהוא חוזר מהעבודה. הוא שוב העלה לי כדוגמא את אשתו של הבוס שלו ש"איך היא מסתדרת עם 3 ילדים, ועוד היא לוקחת מהגן לטפל בעוד 3, ותמיד הבית אצלה נקי ומסודר ברמה שאפשר לאכול מהרצפה".אצלנו הבית הפוך ומבולגן ברוב הזמן, אני ממש לא מספיקה לעשות דברים, אני יודעת שזה נשמע לא טוב, אבל הרבה פעמים בשישי למשל אני רק שואבת ומטאטא את הבית ולא מספיקה לעשות ספונג'ה. הוא עוזר קצת לפעמים, למרות שפעם היה עוזר הרבה יותר. אמרתי לו את זה שכמות העזרה שלו ירדה עם העלייה בצורך שלי לעזרה ממנו, הפוך כזה. אז הוא מזכיר את חבריו מהעבודה, שבדוק שלא נוקפים אצבע בבית בפרנציפ, ועדיין אוכלים מהרצפה. באמת שלא יודעת איך אחרות מספיקות. כנראה שאני איטית יותר מידי ומתעייפת יותר מידי מהר. בקיצור, אמרתי לו שגם הוא לא בדיוק נעים ונחמד, חוזר היתה וישר לעיתון/מחשב/טלויזיה, לא יושב איתי לדבר, עוזב אותי לבד בארוחת שבת- אוכל מהר וקם לעיתון, למרות שמבקשת שיחזור, הוא מעדיף לנוח, וזה מעליב. הסברתי לו שהוא בעבודה שמכבדים אותו שם מאוד, ויש לו הרבה סיפוק, ואני שמחה על כך מאוד, אבל אני בבית, אין לי כל כך עם מי לדבר, עוד מעט צריכה לחזור לעבודה מגעילה עם אנשים צרי מוח ורכלניים- ממש קן צרעות, אז לפחות ממנו קצת תשומת לב. שכשאומר אוהב אותך, שזה גם ירגיש ככה. אח"כ סיפרתי לו על ההריון, הוא היה בהלם, וירדו לו דמעות של התרגשות, והוא שמח נורא, ומאז כמה שאני מודאגת שהכל יהיה בסדר, הוא כל הזמן מרגיע אותי שזה משמח מאוד, למרות שלא בזמן הנכון, ושהכל יהיה טוב. מקווה. אמן אמן ואמן. טוב, זהו להפעם. מקווה לשמוע ממך. ביי ויום נעים.

אני שמחה בשבילך

אני שמחה שהחלטתם להניח הכל על השולחן ומקווה שהגיעתם להבנה ..... עכשיו המצב בוודאי יהיה יותר קל כל צד יודע בדיוק מה מפריע לצד השני..... =========================== ברכות מכופלות על ההחלטה להשאיר את הילד לדעתי זאת החלטה נבונה .... =========================== אני הכי הכי שונאת לנקות את הבית אבל אין ברירה .....זה לא קשור לאיטית דבר ראשון שעושים על הבוקר ביום שישי זה להרים את הבית שעה מחייך ואת מסיימת זה יעשה לך טוב וגם לא .....זה דבר פעוט ... לא כל הנשים אותו הדבר אי אפשר לצפות מאחת שתעשה כמו השניה .... וחוצמזה אמא שלי אישה נקיה ומסודרת תמיד אמרה לי שבית שיש בו ילדים והוא מסודר משהו לא בסדר בו ......... בשביל השקט הנפשי שלך תעשי מאמץ - ואלוהים יודע שאני יודעת שלפעמים זאת אומרת תמיד אנחנו עייפות מותשות וחץ מלשים את הראש על הכרית אין לנו כח לעשות כלום ======================== אני בת 26 ובסוף יולי אהיה בת 27 מתקדמת כמוך בצעדי ענק לגיל 30 (אמאאאאאאאאאאאא) מתנחמת בעובדה שאני אהיה בת 32 שהבן שלי יעשה בר מצווה ...... ================================== אומרים שחייב להיות איזון בעולם אני מאוד שמחה שהעניינים שלך הסתדרו ================================== מאתמול מ 17.15 ליתר דיוק אצלי לא מי יודע מה ================================== לפעמים אני חושבת שיש לי 3 ילדים בני 8 , 6 ו- 35 ================================ אני שונאת שזה קורה ..... הענין הוא שהוא מאוד ילדותי ומריבות אצלו נמשכות 4 ימים נו טוף יום שישי זה ייגמר ...... נועה .

מה קורה? מחר יום שישי, עוד סופשבוע בדרך . . . .

יום שישי מחר.נראה איך יעבור לו סוף השבוע הזה. מחר "יפוג התוקף" של כעס ארבעת הימים של זוגך, מקווה שתשלימו, בטח זו הייתה עוד אחת מהמריבות הטפשיות הללו של חוסר הבנה או חוסר הקשבה, מקווה שזה לא היה משהו גדול ורציני. אפשר לשאול אותך משהו אישי שעלה לי כבר מתגובתך הראשונה אלי? נורא מסקרן אותי הענין שכתבת שהתחתנת כבר בגיל 18 ובגיל 22 כבר התגרשת. אם זו לא חטטנות מצידי לשאול מה היה החיפזון? אהבת בוסר נעורים? הכרחה מההורים? התחמקות מהצבא? סתם, את לא חייבת לענות, מן הסתם, פשוט סיקרן אותי לדעת. -------- ניקיון שישי הלוואי והיה מסתיים בשעת עבודה אחת על הבוקר, אך זה ממש לא כך. קודם יש את הגדולה לגן, אח"כ יש את הקטן- להאכיל. אני עכשיו נאלצת להפסיק להניק אותו, החלב מתמעט מאוד, כנראה באופן טבעי בגלל תחילת ההריון. אבל שהנקתי זה היה פשוט: מחברים לציצי ונחים איתו על הידיים עוד איזה חצי שעה, ואז יש שקט ממנו לקצת. עכשיו גם הגבר הזה צריך ורוצה ארוחת בוקר, ארוחה ארוחה, אז ההאכלה שלו לוקחת דיי הרבה זמן, כי הוא בסה"כ עדיין לומד את זה. ואחרי האוכל, אז אני עם כלים וארגון במטבח, כביסות- להוציא, לשים, לתלות.הגברבר הזה לא יודע להעסיק את עצמו יותר מידי זמן, כך שאני מופסקת באמצע כל דבר. ברבע לאחת הגדולה חוזרת עם הדרישות שלה, מאוד קשה לה בשנה האחרונה, וזה גורם לה להתנהגויות מאוד בעיתיות, אז יש התעסקות ארוכה איתה. בקיצור, מאוד מהר מגיע זמן כניסת שבת, אני לא דתייה, אבל מדליקה נרות כי זה מסורת יפה לילדים ולמשפחה, ותמיד תמיד אני שמה לי בבוקר מטרות לטפל בהן, ואחרי הדלקת הנרות מבואסת מזה שלא הספקתי אפילו להגיע לזה. אני רוצה לערוך "סקר" קטן בנושא "כמה בעלך/זוגך עוזר בעבודות הבית ובאיזה" מעניין מה יהיו התוצאות. זוגך שלך עוזר לך? מקווה שכן. טוב, הגדולה שלי תיכף חוזרת, אז זהו לפעם זו. נשתמע בקרוב.

אז זהו נראה לי ששברנו את המסורת זה הסתדר אתמול

כל השבוע אני כמו פנתרה הולכת לישוןבין 24.00 02.00 בלילה קמה כמו שעון ב06.30 מכינה ארוחת בוקר לקטנים - גדולים שלי.. שולחת את הגדול לבית הספר את הקטן מלווה לגן וקדימה בריצה קלה לעבודה (למזלי העבודה שלי במרחק 10 דקות הליכה) רק ביום שישי אני קמה בעצלתיים 07.00 או 07.30 (מגוחך לא ? שאני קוראת לזה מאוחר ) ואין לי כחמפנתרהאני הופכת להיות מקסימום חתולה מפונקת ...... עושה הליכה שעה באה הביתה לפני הכל לפני כביסה לפני אוכל לפני הכל שוטפת את הבית ואחר כך שהכל נקי מתחילה ..... אני יודעת אולי כבר שכחתי מזה תינוק קטן שצריך לדאוג לו ....... =================================== התחתנתי כל כך צעירה בגלל2 סיבות : 1. התחלתי בתהליך של חזרה בתשובה .... 2. היחסים שלי בתוך המשפחה לא היו משהוותמיד תמיד רציתי משפחה משלי אולי לפצות על החסך שהרגשתי ... ====================================== אז היה לי חבר מגיל 15 התחלנו ביחד בערך שאני הייתי בת 17 תהליך של חזרה בתשובה התחתנתי שהייתי בת 18 היה נחמד בתחילה .... ישר נכנסתי להריון אבל ישר ....אחרי חודש זהו נתפסתי ....... הוא לא עזר לי בכלל בקושי היה בבית - תפילות, שיעורים , חברים ואת יודעת איך זה אצל דתיים אחרי שהפסקתי להניק בערך חצי שנה נכנסתי להריון וגילו משהו לא תקין בהתפתחות העובר היה חשש לפיגור ותסמונת דאון -ברוך השם (חחחחח) הכל הסתדר בכל מקרה הוא לא תמך בי לאורך כל הדך והייתי לבד עם כל החששות ובנוסף הוא לא עזר לי בכלל בקושי היה בבית - תפילות, שיעורים , חברים בכל מקרה התבגרתי עם הגיל ועם האימהות והחלטתי שמגיע לי משהו יותר טוב ... וצדקתי .... בכל מקרה כל זה מאחוריי יש לי חבר עוד מעט 5 שנים יחד גרים כבר 3 שנים יחד הוא רואה את ילדיי כשלו......... ================================== בכל מקרה כן המריבה היתה טיפשית- אשמתי אני מודה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! דיברנו זה הסתדר !!!!!!!!!!!!!!!! ============================= בכל מקרה יום שבת אנחנו הולכים לים עם הילדים חוף מציצים בת"א קצת שמש קצת גלים למה לא ? ============================== מהניסיון שלי אני יכולה להגיד לך שבאופן מודע לא מודע יש תפקידים שאני עושה והוא לא יעשה לעולם ולהיפך .... אני בחיים לא זרקתי זבל והוא בחיים לא קיפל כביסה ! אנחנו די מתחלקים שווה בשווה ..... כיוון ששעות העבודה שלו קצת שונות אז הוא זה שלוקח את הילדים מבית הספר והגן מכין להם צהרים מוריד כביסה תולה כביסה ....שוטף את הכלים של הצהריים ואני שוטפת את הכלים של ארוחת הערב .... אני שוטפת את הבית מסדרת אותו קצת (האמת קצת הרבה 3 גברים !!!!!!) בכל מקרה אין לי טענות למרות שיש כמה גברים בעבודה שלי (2 למען האמת ) ששוטפים את הבית בתורנות עם האישה ......... ===================================== לא הכל ורוד משום מה יש לו נטיה לזרוק את הבגדים על הריצפה - לבלגן את הארון שלו באופן קבוע להגיד "לא עכשיו אח"כ " - אני כבר לא מעירה ...נו טוף קצת .. ======================================== תתחילי עם הגברר שלך בקטן שיוריד כביסה - תבטיחי לו שאם הוא יעשה את זה אז גם את תרידי קצת ------------:) ========================================= בכל מקרה אני מאחלת לך אחלה סוף שבוע סורי על התשובה הארוכה :) שבת שלום

סורי שלקח לי כל כך הרבה זמן לענות . . . . . . . .

היי, מה הענינים? סורי שלקח לי כל כך הרבה זמן לענות, הזמן נגמר לי יותר מידי מהר בזמן האחרון . . . עכשיו אני שוב עם תופעות של תחילת הריון, את יודעת: קצת בחילות, קצת בלגנים עם אוכל- פתאום לא מתחשק לי להכניס כלום לפה, ואני גמורה מרעב, מוזר לא?, קצת בלגנים עם ויסות הטמפרטורה שלי- באמצע הקייץ אני פתאום עם צמרמורות קור, מתכסה עד למעלה עם פיקה או 2 אפילו, יושבים לראות קצת TV בערב, הוא מול המאוורר מזיע כמו שור, אני עם ארוך מתחת לשמיכות ומכורבלת, נראה מצחיק מאוד . . ., קצת-הרבה עייפות ותשישות, וכל מיני. נפל עלי גם הרבה סידורים למינהם פתאום, בלגנים של בדיקות רפואיות לשני הילדים, ולי להריון, ומבחן סוף סמסטר שאני צריכה לעשות שבוע הבא- ולא פתחתי אפילו ספר, וצריכה ללכת לדבר עם המנהל בעבודה שלי, לא יודעת אם לספר לו או לא שאני חוזרת לו אחרי יותר משנה עוד פעם בהריון, בטח כולם שם יסתכלו עלי עוד יותר מגבוה- אמרתי לך, אני עובדת בקן צרעות . . . לא ייאמן, אבל אני עם כל המוטיבציה שלי והראש הגדול והרצון לעשות, נתקעתי בעבודה פקידותית מגעילה עם אנשים מגעילים, אבל ממש, ואין לי מי יודע מה ברירות, כי לעזוב זה לא יהיה ממש אחראי, עם המצב הכלכלי, ובכלל עם המצב בארץ, ומלא מובטלים, ועוד בהריון עכשיו . . . . נכנסתי לשם חיילת משוחררת ב-1995, במטרה לעבוד שם רק שנה, שנה וקצת, כדי לחסוך קצת כסף ללימודים, כי לא היתה לי אגורה על התחת, (סליח על ...) ולהורים שלי אין כלום בכלל, ואבא שלי עם גישת ימי הביניים של הראש בקיר, ובסוף מפחד שממה אני אחייה ואתפרנס, יחסיי עם אבי מעולם לא היו טובים, אני פינצ'ור לא מתוכנן שהפריע עוד יותר בקושי הכלכלי לפרנס המשפחה, ותמיד היו לנו תקרים, אז בסוף נשארתי שם עוד שנה ועוד שנה, לחסוך עוד קצת, כי לממן לימודים צריך ימבה כסף, וחבל הרי לעזוב מקום כזה מסודר, ובתור אמא יש שם תנאים של לצאת מוקדם- עוד שהייתי רווקה בכלל ההסבר הזה תפס אצלי משום מה, כי כמו שאת סיפרת, כנראה שתמיד מה שרציתי היה להקים משפחה משלי, לברוח כבר מהטירוף שבבית, במקום משלי. אז זהו, הנה אני פה, עובדת שם כבר כמעט עשר (!) שנים, מנסה פה ושם לקחת קורסים באוניברסיטה הפתוחה בערב, אבל זה קשה מאוד מאוד מאוד. צריך 28 קורסים לתואר, ואני לא יכולה, בטח שלא עכשיו, לקחת יותר מקורס אחד בסמסטר, ואני יעשה גם הפסקה ללידה, כמו שעשיתי עם הקטן, ככה שבקצב של 1 או 2 קורסים בשנה, זה יקח לי לפחות עוד איזה 7 או 8 שנים לתואר !!!!!!!!!! בינתיים נראה לי שאני אצטרך להאט את הקצב בכלל, מאיפה אני אוציא עכשיו כסף לעוד קורס, זה 2000 ש"ח, וגם מאיפה זמן-את זה אי אפשר ליצור לצערנו. בעלי אומר לי שאני יותר מידי שלילית הפעם.שאני צריכה לראות את הצדדים החיוביים. אני מנסה. באמת. טוב, מקווה שלא הגזמתי באורך . . . מחכה לתגובתך. ביי לבינתיים.

עוד משהו שרציתי ושכחתי לשאול

רציתי לשאול כדי להבהיר לי משהו, ושכחתי: כשכתבת שאני אנסה לשכנע את הגבר שלי בקטן שיוריד כביסה, ואז גם אני אוריד/ארד - זה נכתב לך ככה בשיבוש או בכוונה? סתם סקרנות למה התכוונת . . . .להורדת כביסה, או . . . . למתן שוחד בעליל ? . . . .

סורי שלקח לי כל כך הרבה זמן לענות . . . . . . . .

היי, מה הענינים? סורי שלקח לי כל כך הרבה זמן לענות, הזמן נגמר לי יותר מידי מהר בזמן האחרון . . . עכשיו אני שוב עם תופעות של תחילת הריון, את יודעת: קצת בחילות, קצת בלגנים עם אוכל- פתאום לא מתחשק לי להכניס כלום לפה, ואני גמורה מרעב, מוזר לא?, קצת בלגנים עם ויסות הטמפרטורה שלי- באמצע הקייץ אני פתאום עם צמרמורות קור, מתכסה עד למעלה עם פיקה או 2 אפילו, יושבים לראות קצת TV בערב, הוא מול המאוורר מזיע כמו שור, אני עם ארוך מתחת לשמיכות ומכורבלת, נראה מצחיק מאוד . . ., קצת-הרבה עייפות ותשישות, וכל מיני. נפל עלי גם הרבה סידורים למינהם פתאום, בלגנים של בדיקות רפואיות לשני הילדים, ולי להריון, ומבחן סוף סמסטר שאני צריכה לעשות שבוע הבא- ולא פתחתי אפילו ספר, וצריכה ללכת לדבר עם המנהל בעבודה שלי, לא יודעת אם לספר לו או לא שאני חוזרת לו אחרי יותר משנה עוד פעם בהריון, בטח כולם שם יסתכלו עלי עוד יותר מגבוה- אמרתי לך, אני עובדת בקן צרעות . . . לא ייאמן, אבל אני עם כל המוטיבציה שלי והראש הגדול והרצון לעשות, נתקעתי בעבודה פקידותית מגעילה עם אנשים מגעילים, אבל ממש, ואין לי מי יודע מה ברירות, כי לעזוב זה לא יהיה ממש אחראי, עם המצב הכלכלי, ובכלל עם המצב בארץ, ומלא מובטלים, ועוד בהריון עכשיו . . . . נכנסתי לשם חיילת משוחררת ב-1995, במטרה לעבוד שם רק שנה, שנה וקצת, כדי לחסוך קצת כסף ללימודים, כי לא היתה לי אגורה על התחת, (סליח על ...) ולהורים שלי אין כלום בכלל, ואבא שלי עם גישת ימי הביניים של הראש בקיר, ובסוף מפחד שממה אני אחייה ואתפרנס, יחסיי עם אבי מעולם לא היו טובים, אני פינצ'ור לא מתוכנן שהפריע עוד יותר בקושי הכלכלי לפרנס המשפחה, ותמיד היו לנו תקרים, אז בסוף נשארתי שם עוד שנה ועוד שנה, לחסוך עוד קצת, כי לממן לימודים צריך ימבה כסף, וחבל הרי לעזוב מקום כזה מסודר, ובתור אמא יש שם תנאים של לצאת מוקדם- עוד שהייתי רווקה בכלל ההסבר הזה תפס אצלי משום מה, כי כמו שאת סיפרת, כנראה שתמיד מה שרציתי היה להקים משפחה משלי, לברוח כבר מהטירוף שבבית, במקום משלי. אז זהו, הנה אני פה, עובדת שם כבר כמעט עשר (!) שנים, מנסה פה ושם לקחת קורסים באוניברסיטה הפתוחה בערב, אבל זה קשה מאוד מאוד מאוד. צריך 28 קורסים לתואר, ואני לא יכולה, בטח שלא עכשיו, לקחת יותר מקורס אחד בסמסטר, ואני יעשה גם הפסקה ללידה, כמו שעשיתי עם הקטן, ככה שבקצב של 1 או 2 קורסים בשנה, זה יקח לי לפחות עוד איזה 7 או 8 שנים לתואר !!!!!!!!!! בינתיים נראה לי שאני אצטרך להאט את הקצב בכלל, מאיפה אני אוציא עכשיו כסף לעוד קורס, זה 2000 ש"ח, וגם מאיפה זמן-את זה אי אפשר ליצור לצערנו. בעלי אומר לי שאני יותר מידי שלילית הפעם.שאני צריכה לראות את הצדדים החיוביים. אני מנסה. באמת. טוב, מקווה שלא הגזמתי באורך . . . מחכה לתגובתך. ביי לבינתיים.

אישה עסוקה עד מאוד שלחתי לך מייל האם קיבלת ?

היה לי וירוס במחשב לכן לא הגבת המון זמן בכל אופן על מנת שלא אצטרך לחפש אותך תכנסי לדואר שלך בוואלה שלחתי לך מייל . שלחי לי גם למייל ואם לא קיבלת אז תרשמי פה הודעה . להת'

היי חבר'ה, מה דעתכם שנעשה אולי איזו פגישה ונדבר על כל הדברים האלה פנים אל פנים? מציצים זה נשמע כמו מקום מעולה להפגש בו. 

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיני משפחה וגירושין
בחר
בחר