ממש לא
אותי שואלים בדרך כלל דברים שפשוט אין להם תשובה, לדוגמא:
"למה \ לא חבל על הצוואר?" ככה! לא!
"מה זה?" פסטרמה!
"לא חבל עלייך?" לא חבל ע ל י ך ?
"אין לך משו יותר טוב לעשות" אין לך משו יותר טוב לעשות מלבד לבוא לאנשים זרים ולשאול על מה שהם עושים?
"תגיד לי השתגעת?" אוי! אוי! אוי!
אני לא מתחרט
ואני בספק שאני אתחרט בעתיד.
אני לוקח את הקעקוע היותר בולט שלי כעובדה, כמצב קיים, ולא ממש כמשהו שבחרתי לעשות, כבעל משמעות.
כרגע הוא לא מפריע לי כלל. בעתיד...נו...אני לא מצליח אף פעם לחשוב רחוק כל כך...
בקשר לפירסינג אז ככה:
גם אחרי שעשיתי מגוון עגילים במשך הרבה זמן חשבתי שספטום פשוט לא יפה. לעומת זאת עכשיו דעתי שונה לחלוטין: אתמול התכוונתי ללכת ולעשות אבל הגעתי למסקנה שלא יתאים לי(=תמיכה במי שאמר שיש שמתאים להם עגיל כזה ויש שלא מתאים להם אחר, כמו איפור, כמו בגדים).
אני גם נזכר בתקופה בה הייתי חושב שאני אראה ממש מפחיד (=יתרון ולא חיסרון) עם העגיל בגבה שלי.
אחותי הקטנה ביקשה ממני אתמול ניטים (שטוחים ולא חדים כמובן) אחרי שלפני שנה היא אמרה שזה ממש מגעיל. היא גם רוצה עגיל בלשון, אחרי שבתקופת הספייס גירלז היא התייחסה למל-בי ככבשה השחורה והשנואה, בגלל העגיל לשון שלה.
נורמות משתנות...אני ממש מצפה שפרחות יתחילו ללכת עם פנטאגראמות וורודות שמחות, וספטומים עם יהלומים כחולים זוהרים באולטרה. בעעעעעע
עע
איי מין נו דיסריספקט
חלילה אנשים. רק רציתי להוסיף, שבאמת כל הכבוד לכאלה שהצליחו למצוא משהו שמשמעותי מספיק בשבילך, עד כדי כך שישאר משמעותי לכל חייהם בתור אותו הציור. העניין הוא בכך שאני אף פעם לא הצלחתי למצוא דבר כזה. אין דבר שמאפיין אותי, אין שומדבר שנשאר רציני, משמעותי או שווה בשבילי יותר מנגיד...שנתיים. הפסיכולוגית שלי (פולינה המאגניבה - פאנקיסטית לשעבר) טוענת שזה נובע מיצירתיות יתר, משמע זה לא עניין של שינוי, אלא הוספה, יצירה, בנייה (גם אם זה אומר "הריסה", כמו קריעת ג'ינס לדוגמא). אין לי גבולות, ומכאן אין לי דבר אחד אחיד ומשמעותי, גם לא כמה, שישארו לכל החיים (לכל החיים: עוד בעייה פסיכולוגית - לא אכפת לי מהעתיד ואני לא מצליח להביא את עצמי לאכפתיות, ואני אפסיק עם ההשתפכות הפסיכולוגית ואפנה עם זה לפורום אחר).
בעצם יש אחד, שבתאכלס מאפיין את כל מה שאמרתי עכשיו: אנרכייה, וזה למה אני עושה קעקוע של אנרכייה בקרוב.
שוב, זה אני. אני אני אני. כל הכבוד למי שמצליחים למצוא משהו משמעותי ואכפת להם מהציורים שהם עושים על הגוף שלהם. הלוואי וגם לי היה אכפת, אבל אני לא יכול לכפות אכפתיות על עצמי(חח לכפות אכפתיות).