איך אתם מרגישים עם הקעקועים שלכם?

האם אתם חושבים לפעמים איך להסתיר בארועים מסוימים כמו ראיון עבודה או יום הולדת של סבתא או להשוויץ שיוצאים למועדון? תמיד נוח אם זה שרואים אותם? או שכבר הם חלק ממכם ואתם בכלל לרגעים לא זוכרים שהם שם? יש אנשים שלא מבינים שקעקוע עושים בשביל עצמך ובטוחים שזה מוצג לראווה,מה דעתכם?

אני מרגישה יופי

האמת, שיש מקומות שאני אשתדל להסתיר. אומנם במקרה שלי זה לא קשה, כל חולצה עם שרוולים שמגיעים למרפק בשילוב עם מכנס או חצאית ארוכים יסדרו את ה"בעיה" אבל אני עדיין מרגישה רע בקשר לעניין ההסתרה. אני לא אגיע למשל לראיון עבודה עם הקעקועים מוחצנים באופן מופגן, וגם לא לארועים בהם נמצאים אנשים שאכפת לי מהם וזה מפריע להם (ארוחת ערב אצל משפחה של חברים דתיים), לא מכיוון שאני לא מוצאת בהם ייצוגיים אלא פשוט כדי שלא ישפטו אותי לפיהם או על מנת לתת כבוד. לצערי רוב האנשים רואים בזה אינדיקטור לבעיות אבל אני לא באה לחנך אף אחד אני פשוט שמחה שאני יכולה להנות מהם בעצמי. ישנם הרבה מאוד אנשים שנאלצים לחיות עם קעקועים שהם עשו כדי להרשים אנשים אחרים או כדי להציג דמות שהיא לא הם, הרבה מהאנשים האלה מתחרטים, אבל מגלים דרך הקעקוע שהם עשו מהסיבות הלא נכונות לעולם גדול יותר ונהנים ממנו בהמשך. בסופו של דבר אני יותר מרחמת על האנשים שמהם אני מסתירה את הקעקועים כי הם אלה שבסופו של דבר צריכים לחיות עם הצרות אופקים שלהם ובלי קעקועים יפים :-) איש חכם אמר: יש אנשים שקעקועים הם פשוט טובים מידי בשבילם. venux

הסתרת קעקועים

אני מבין את הצורך לא לרצות להישפט. מצד שני אומנם השיפוט מתבצע במבט ראשוני, אבל בסוף כשלומדים להכיר מסתכלים על ההסתרה בהתחלה. תני לי לפשט, ברגע שלומדים להכיר ואז מגלים את הקעקועים (כמובן לא יגידו), אבל יהיה מין מחשבה של "האדם הזה עד כדי כך לא בטוח בעצמו ובבחירה שלו?". אני לא אומר שאצל כולם, אבל למה לנסות...:) אני אישית, אפילו אם סכנה של מבט שונה מאנשים (או מעסיקים לעתיד), מראה מה יש. לא בקטע של הקנטה, ההיפך, מה תעשו כשכן יקבלו אותך לעבודה? או, שהאדם שהכרת פתאום מגלה מה מסתתר? ככל שיותר אנשים לא יפחדו להראות (במיוחד במקומות עבודה וכו'), כך הקבלה (או לפחות ההבנה שזה קיים), תתקבל ביותר מקומות! ודרך אגב, אני חדש פה, אז ברוך הבא אני!!!

סתם, דרך אגב, את עדיין בעיירה הדרומית, "לומדת"?

הסתרת קעקועים

אני מבין את הצורך לא לרצות להישפט. מצד שני אומנם השיפוט מתבצע במבט ראשוני, אבל בסוף כשלומדים להכיר מסתכלים על ההסתרה בהתחלה. תני לי לפשט, ברגע שלומדים להכיר ואז מגלים את הקעקועים (כמובן לא יגידו), אבל יהיה מין מחשבה של "האדם הזה עד כדי כך לא בטוח בעצמו ובבחירה שלו?". אני לא אומר שאצל כולם, אבל למה לנסות...:) אני אישית, אפילו אם סכנה של מבט שונה מאנשים (או מעסיקים לעתיד), מראה מה יש. לא בקטע של הקנטה, ההיפך, מה תעשו כשכן יקבלו אותך לעבודה? או, שהאדם שהכרת פתאום מגלה מה מסתתר? ככל שיותר אנשים לא יפחדו להראות (במיוחד במקומות עבודה וכו'), כך הקבלה (או לפחות ההבנה שזה קיים), תתקבל ביותר מקומות! ודרך אגב, אני חדש פה, אז ברוך הבא אני!!!

ברוך הבא "אני" :-)

כעיקרון היית צודק, אבל נניח שאתה צריך עבודה כי אין לך בררה. אתה צריך כסף קצת יותר משאתה צריך עקרונות (משפחה לפרנס וכדומה), מה תעשה בסיטואציה כזאת? אני אישית בראיונות עבודה תמיד הלכתי עם חולצות שמסתירות, אבל לא לקח לי הרבה זמן ללכת עם גופיות בעבודה וזה לא גרם שום נזק. השיפוט הראשוני שונה מהשיפוט השניוני בזה שהוא כולל יותר פקטורים. נסה לחשוב כמו "אזרח תמים". נכנס אליך למשרד אדם שבראיון עבודה, הפעם הראשונה שהוא רואה אותך, הוא מגיע עם קעקועים ופירסינג. אתה לא ממש יודע מה לחשוב אבל אין ספק שהוא נראה בחור יוצא דופן ואתה לא יודע איך לאכול את המראה שלו. אח"כ יש לאותו אזרח תמים סיכוי יותר טוב לשלב את המראה עם ההתנהגות היומיומית שלך וכל עניין העבודה אבל בראיון עבודה שני הצדדים יודעים שזה פשוט עניין של רושם ראשוני ותמיד יודעים גם שיש יותר בבן אדם ממה שהוא מציג בהתחלה. ועכשיו שאלה, נניח שאתה הולך לבנק לקבל הלוואה - חיי הנוחות של משפחתך תלויים בה, אתה תנסה להצניע את הBM שלך או שתבוא בגישת ה"זה אני"? Venux

סתם, דרך אגב, את עדיין בעיירה הדרומית, "לומדת"?


תודה לאל לא.... אפשר לשאול מי השואל?

ברוך הבא "אני" :-)

כעיקרון היית צודק, אבל נניח שאתה צריך עבודה כי אין לך בררה. אתה צריך כסף קצת יותר משאתה צריך עקרונות (משפחה לפרנס וכדומה), מה תעשה בסיטואציה כזאת? אני אישית בראיונות עבודה תמיד הלכתי עם חולצות שמסתירות, אבל לא לקח לי הרבה זמן ללכת עם גופיות בעבודה וזה לא גרם שום נזק. השיפוט הראשוני שונה מהשיפוט השניוני בזה שהוא כולל יותר פקטורים. נסה לחשוב כמו "אזרח תמים". נכנס אליך למשרד אדם שבראיון עבודה, הפעם הראשונה שהוא רואה אותך, הוא מגיע עם קעקועים ופירסינג. אתה לא ממש יודע מה לחשוב אבל אין ספק שהוא נראה בחור יוצא דופן ואתה לא יודע איך לאכול את המראה שלו. אח"כ יש לאותו אזרח תמים סיכוי יותר טוב לשלב את המראה עם ההתנהגות היומיומית שלך וכל עניין העבודה אבל בראיון עבודה שני הצדדים יודעים שזה פשוט עניין של רושם ראשוני ותמיד יודעים גם שיש יותר בבן אדם ממה שהוא מציג בהתחלה. ועכשיו שאלה, נניח שאתה הולך לבנק לקבל הלוואה - חיי הנוחות של משפחתך תלויים בה, אתה תנסה להצניע את הBM שלך או שתבוא בגישת ה"זה אני"? Venux

בכונתי...

כונתי היתה לכך שהמבט החריג + הקבלה, שזה נכון להסתכל שונה על אנשים שונים, באה מהגישה, שצריך להסתיר. אני סתם חי בעולם דמיוני, שבגדול אני רוצה שנגיע למצב שבו לא תהיה לגיטימציה להסתכל שונה...:) (כן, אני יודע שאני צריך להתעורר)

תודה לאל לא.... אפשר לשאול מי השואל?


סתם, חבר...

היית אצלנו בסטודיו לפני שטסת כדי שאיזה צרפתי יטפל בירך שלך... אני כבר לא עובד שם, בעצם לא עובד בשום מקום, סתם, זיהיתי את השם + הגישה;)

ברוך הבא "אני" :-)

כעיקרון היית צודק, אבל נניח שאתה צריך עבודה כי אין לך בררה. אתה צריך כסף קצת יותר משאתה צריך עקרונות (משפחה לפרנס וכדומה), מה תעשה בסיטואציה כזאת? אני אישית בראיונות עבודה תמיד הלכתי עם חולצות שמסתירות, אבל לא לקח לי הרבה זמן ללכת עם גופיות בעבודה וזה לא גרם שום נזק. השיפוט הראשוני שונה מהשיפוט השניוני בזה שהוא כולל יותר פקטורים. נסה לחשוב כמו "אזרח תמים". נכנס אליך למשרד אדם שבראיון עבודה, הפעם הראשונה שהוא רואה אותך, הוא מגיע עם קעקועים ופירסינג. אתה לא ממש יודע מה לחשוב אבל אין ספק שהוא נראה בחור יוצא דופן ואתה לא יודע איך לאכול את המראה שלו. אח"כ יש לאותו אזרח תמים סיכוי יותר טוב לשלב את המראה עם ההתנהגות היומיומית שלך וכל עניין העבודה אבל בראיון עבודה שני הצדדים יודעים שזה פשוט עניין של רושם ראשוני ותמיד יודעים גם שיש יותר בבן אדם ממה שהוא מציג בהתחלה. ועכשיו שאלה, נניח שאתה הולך לבנק לקבל הלוואה - חיי הנוחות של משפחתך תלויים בה, אתה תנסה להצניע את הBM שלך או שתבוא בגישת ה"זה אני"? Venux

שלום לכולם

קוראים לי מירי ואני גם חדשה פה. אישית לי יש רק קעקועים במקומות שלא רואים והם גם קטנים יחסית, אבל אם היו לי קעקועים בולטים ברור שהייתי מנסה להסתיר אותם כשהייתי הולכת לבנק לבקש הלוואה כי זה לא לחשוב רק על עצמי, זה לחשוב על שאר המשפחה שלי. ורוב האנשים חושבים שקעקועים זה משהו שיש רק לאנשים "רעים". בראיון עבודה בינתיים הם יכולים לקפוץ לי. זאת אני וככה אני נראית. אולי כשאני יהיה מבוגרת יותר זה ישתנה אבל חוץ מזה, גם במה שאני עובדת זה לא ממש משנה.

בכונתי...

כונתי היתה לכך שהמבט החריג + הקבלה, שזה נכון להסתכל שונה על אנשים שונים, באה מהגישה, שצריך להסתיר. אני סתם חי בעולם דמיוני, שבגדול אני רוצה שנגיע למצב שבו לא תהיה לגיטימציה להסתכל שונה...:) (כן, אני יודע שאני צריך להתעורר)

מה שגם...

אני עשיתי את מה שרב האנשים על הפלנטה הזו טוענים שזו טעות, עברתי כבר את קו כף היד... אני ממש לא מצטער, וגם אם אני רוצה להסתיר זה כבר יהיה מגוחך, אז אני חי אם זה, ותאמינו לי, אני מסתדר מצויין (מישהו מחפש עובדים...?;})

סתם, חבר...

היית אצלנו בסטודיו לפני שטסת כדי שאיזה צרפתי יטפל בירך שלך... אני כבר לא עובד שם, בעצם לא עובד בשום מקום, סתם, זיהיתי את השם + הגישה;)

שוק, ירך... אותו דבר

האמת שאפילו קפצתי לצרפתי המשוגע לפני משהו כמו חודש ובשיא חוצפתו הוא שאל אותי אם אני מעונינת בטאץ' אפים.... לקעקוע המושלם שלי.... (האמת שאם הייתי נשארת עוד יום בפריז סביר להניח שהייתי עושה את זה.) סתם לרקע לכל מי שזה מעניין אותו בכלל, לפני שנה וחצי עשיתי קעקוע בפריז אצל מקעקע בשם טין טין (Tin-Tin), שהוא מקעקע נפלא ומוכר בתחום. הוא עשה לי קעקוע מקסים שאני מאוד מרוצה ממנו על השוק. זהו, אפרת

גם אני...

...מרוצה ממה שעשית:) יצא פצצה!!!

אני עדיין לא יודעת 

היי גם אני חדשה, אני חושבת שעם הקידמה וזה שיותר אנשים עושים קעקועים - בעתיד הלא רחוק כל אלו יקבלו לגיטימציה ואנשים כבר לא יסתכלו על זה כמשהו "רע" או "פחות מכובד" למשל אם תראו עכשיו סבתא זקנה עם קעקוע בזרוע - זה יראה קצת לא קשור כי זה לא היה מקובל לפני אי אלו שנים ועכשיו חישבו עלינו כסבתות/סבים בעוד אי אלו שנים קדימה, כולם יהיו עם קעקועים וזה כבר לא יראה מוזר....מקווה שהניסיון להסביר את עצמי לא יצא מבולבל...

"יש יום חדש בקצה הלילה..."


http://www.rosoling-shop.co.il/

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
קעקועים
בחר
בחר