פרופסור מאירה וייס על המקרה 5 ־ ״יגאל המקורצף״

במקרה הבא, נראה כיצד תופס ההורה את ילדו כחולה, בשל פגם אסתטי, גם כאשר הרפואה כבר קובעת שהוא בריא.

יגאל בן ה־7, מאושפז בבית־חולים (מרכז) בשל אבסס במוח. הוריו, בני 50, ילידי עיראק, גרים בעיר במרכז הארץ ומצבם הכלכלי איתן. אימו של יגאל, דינה, נחשבת על־ידי צוות המחלקה 'אם לדוגמא', המעניקה לבנה טיפול מעולה. כרי להבין את התנהגות האם נשמע מפיה על הרקע לאשפוזו של הילד:

״יגאל הרגיש לא טוב… הסתובב לו הראש… הוא היה עייף כל הזמן… הלכתי מרופא לרופא וכולם אמרו: שום דבר. גברת, את מדמיינת. הילד שלך מאה אחוז. כל פעם הוא עשה הפסקת נשימה בבית, אבל הרופאים אומרים לי – גברת, למדת רפואה? לא. אז אל תחליטי שזה הפסקת נשימה. יום אחד ראיתי שעושה הפסקת נשימה קצרה. ואז החלטתי לאשפז אותו… צלצלתי למגן דוד אדום ואמרתי להם, תשלחו אמבולנס של חולי לב… מיד הגיע

אמבולנס וחיברו אותו למכשיר (למוניטור)״. בחדר מיון אמרו לי: גברת, כל הכבוד לך! הצלת את הבן שלך… חיפשו ומצאו שיש לו אבסס במוח וצריך לעבור ניתוח לפתוח את האבסס.״




פרופסור מאירה וייס, אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה, כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית הישראלית.




 

"….על כן חתלו את בנכן במדים, תנו לו נר צבאות נגד חום, נגד תום, נגד תשוקת היומיום…. הא קורבן חמוד, מה תהיה, אם תהיה גדול? צנחן וגבר. ומה אחר כך? קבר"

יצחק לאור, מתוך "ירו, ירו, ירושלים", פורסם במוסף הספרותי של "הארץ", 19.5.99

 מאת פרופסור מאירה וייס

המהפכה הציונית, ששמה לה למטרה ליצור עם חדש בארץ ישנה-חדשה, היתה בעלת גוון גופני מובהק. הציונות היתה לא רק תנועת שחרור לאומית, פוליטית ותרבותית, היא היתה גם "מהפכה של הגוף". הוגים ציונים מרכזיים שפעלו בתחילת המאה (כמו א.ד. אהרון דוד  גורדון ומכס נורדאו), סברו שהשיבה לארץ ולעבודת האדמה היתה אמורה להשיב גם את בריאותו של הגוף היהודי שהתנוון בגלות. המהפכה הציונית ייצגה חזרה אל הטבע, לאדמה, ולגוף.




פרופסור מאירה וייס, אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה, כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית הישראלית.




 

תפיסת הגוף שלנו, וכיצד הוא צריך להיות ולהראות, מושפעת מפיקוח חברתי. פיקוח חברתי על הגוף קיים בכל החברות האנושיות. בחברות פשוטות, מדובר בפיקוח ישיר וגלוי, שחוסר-ציות לו מביא לענישה מצד הקהילה. גם בחברה המודרנית קיים פיקוח על הגוף , אך בצורה עקיפה ומוסווה יותר, כך שהיחיד מצוי רוב הזמן באשליה כאילו הוא או היא מפקחים בעצמם ומרצונם על גופם וקובעים את הופעתם החיצונית. אך למעשה, גם בחברה המודרנית קיימים ופועלים מנגנוני פיקוח שונים ומגוונים על הגוף, בהתאם לצו החברה והתרבות, המעמד והאופנה.

מאת פרופסור מאירה וייס




פרופסור מאירה וייס, אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה, כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית הישראלית.




 

לקריאה מלאה לחצו על - פרופסור מאירה וייס

בספרו על גבריות באמריקה, מהלל מארק גרזון (GERZON) – יהודי אמריקני – את ישראל כאומה במדים שיודעת כיצד להתייחס ללוחמיה. במהלך נסיעה שגרתית באוטובוס שהוביל אותו לתל-אביב מבית חולים ירושלמי בו טופל ונחבש לאחר תאונת אוטובוס, הוא מתאר כיצד "כל הנשים באוטובוס לטשו בי עיניים. סבתות ובנות טיפש-עשרה. הן חייכו בחמימות. לא החיוך הנוקשה של תושבי העיר אלא קרן אור ידידותית, מזמינה ומחזקת של ידידים ותיקים. 'למה הן מסתכלות בי כך?" שאלתי ידידה שישבה אתי באוטובוס.

 




פרופסור מאירה וייס, אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה, כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית הישראלית.




 

"מחזיק המפתחות" – ביקורת תערוכתה של יהודית מרקל מאת מאירה וייס




פרופסור מאירה וייס, אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה, כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית הישראלית.




 


נכתב ע"י מאירה וייס
קיימים כמה סוגי סטיגמה,המושפעים מליקויים גופניים (מום,מחלה),ליקויים באישיות, ו" סוגי הסטיגמה השבטיים של גזע,לאום ודת, שאותם ניתן להעביר באמצעות קשרי משפחה ולהדביק במידה שווה את כל חברי המשפחה"
בכל סוגי הסטיגמה מדובר בתכונה המפחיתה מערך בעליה (גופמן 8:1983) ובמצבים בהם החברה תופסת שהיחיד אינו ראוי להתקבל על ידה.
זה תהליך שבו אנשים מתויגים כ- outsiders ומועברים לסטאטוס של 'חריג' ע"י טקסי מעבר




פרופסור מאירה וייס, אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה, כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית הישראלית.




 

לחצו מאירה וייס להמשך קריאה

גישת ההסמלה מסבירה את העמדות כלפי תינוקות הנולדים חריגים. כל חברה מגדירה לעצמה מהו נורמלי וכיצד להתנהג בו..

מאת: מאירה וייס

גישת ההסמלה כהסבר לעמדות כלפי חריגות מודגם אצל אדגרטון המציין שכל חברה מגדירה מיהו הנורמלי ומה הקריטריונים שיש לענות עליהם, כדי להיות מוגדר כ'אדם'. בד"כ לא מערערים על הנחות יסוד אלו ורואים אותן כ'מובנות מאליהן'. אך יש תופעות המעמידות אותן במבחן קשה ואז עולה בעיה בתחום ההסמלה.




פרופסור מאירה וייס, אמריטוס באוניברסיטה העברית/ כיהנה כראש הקתדרה לסוציולוגיה של הרפואה, כיושבת ראש לימודי המגדר באונ' תל אביב וכיושבת ראש האגודה האנתרופולוגית הישראלית.




 

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
20 פלוס - סלון שיחות
בחר
בחר