שלום ד"ר גרתי :)

זוכר אותי? אני עם כל הקיטורים על את"א מזמן השביתה. בינתייים עוד לא החלטתי סופית מה אני הולכת ללמוד, יש לי שתי אופציות: משפטים באת"א (אולי בשילוב עם כלכלה) או פסיכולוגיה בי-ם (עם ביולוגיה או כלכלה) אני יודעת שמשפטים ופסיכולוגיה הם שני מקצועות מאד שונים, אבל בכ"ז קשה לי להחליט מה יותר מתאים לי מצד אחד אפשר להגיד שאני מתעניינת באנשים, מצד שני דווקא מושך אותי עולם המשפט, עסקים חוזים וכו' בזמנו הייתי יותר נעולה על פסיכולוגיה, אבל בינתיים כשחיכיתי לתשובות, התחלתי להתרגל לרעיון שאולי אלמד משפטים וזה התחיל למצוא חן בעיני. כמובן שאין לי זמן כרגע לייעוץ וכו', שאלתי היא האם אתה יכול לפרט נגיד את חמשת תכונות האופי המאפינות ביותר של פסיכולוג (קליני/ארגוני) או של עו"ד (בעיקר חברות/חוזים/מסים) אני יודעת שזו אולי בקשה משונה, ובטח על רגל אחת, אבל כל מידע שיכול לעזור לי קצת להחליט כרגע יתקבל בברכה, אני ממש קרועה בין השניים, כל בוקר קמה עם החלטה אחרת אודה מאד מאד לתשובתך ד"ש חם ושנה טובה! יעלי.

ועוד הרהור קטן בנושא-

יש כמה אנשים מסביבי (נשמות טובות :)), שטוענים שאם אני כ"כ מתלבטת בין שני מקצועות כאלה שונים, סימן שאין לי תשוקה אמיתית לאף אחד מהם, ובעצם סביר להניח שאף אחד מהם לא מתאים לי. האם על סמך נסיונך הדברים מצלצלים נכון? האם בדר"כ אנשים שיודעים בדיוק מה הם רוצים וקראת מה הם מכוונים מצליחים יותר, ומאושרים יותר עם בחירותיהם, מאשר כאלה כמוני, שמתלבטים עד הדקה התשעים, וסביא ךהניח שגם אחרי שיחליטו ימשיכו לפזול לצדדים לראות מה הפסידו? או במילים אחרות- האם העובדה שאני לא 'נעולה' על מה מעניין אותי מעידה על חוסר התאמה למקצוע או רק על תכומת אופי מסוימת ואם כן- האם זו תכונה שעו"ד למשל, יכול להרשות לעצמו שתהיה לו? שוב תודה רבה מראש! שנה טובה, יעלי

תגובה/עצה ליעלי

היי יעלי, הייתי בעבר במצב דומה לשלך, והגעתי לכמה מסקנות ורעיונות: א. מותר בהחלט לבן אדם להתעניין בתחומים שונים מאוד. למשל, מותר לאהוב ארכיטקטורה ולהעריץ חוקרי גנטיקה, נכון? מותר להעריך עובד סוציאלי על עבודה קשה, ולרצות להיות כמוהו, ולאהוב להיות מתכנת מחשבים. ב. אם אין לך בעיה כספית של ממש, פשוט תתחילי וזהו. דיי מהר תגבשי דיעה, וגם תצברי קצת קורסים. אני התחלתי בעבודה סוציאלית, וגיליתי שאני רחוקה מזה עד מאוד. בעבר הערכתי את התחום, היום אני לא רואה את עצמי בזה בכלל. עברתי לכלכלה, ולא יכולה לומר שזה חלום חיי - אבל זה בהחלט יותר אני מאשר עבודה סוציאלית. אני מרוצה (לומדת בת"א) ומקווה לטוב. ג. קשה לי להאמין שיש תכונות שמאפיינות מקצועות עד כדי רשימה מדוייקת. אפשר לומר למשל שרופא חייב בגישה נעימה לאנשים (ועובדה שיש רופאים מצליחים עד מאוד שאין להם את הגישה), שרואה חשבון חייב להיות עם מחשבה "ישרה" ולא מעבר. תחשבי רגע: ישנם אנשים שאין להם את התכונות הקלאסיות שנחשבות. האם הם לא מרוצים במקצוע? האם הם לא מצליחים? אני אישית חושבת על עצמי שיכולתי להצליח בתחומים רבים ושונים זה מזה. זאת משום שזאת אני, בעלת עניין בתחומים שונים וכישורים (עם כל הצניעות... :-) ). אולי גם את כזאת. מותר לנסות (אם את יכולה) ולהחליט בהמשך. כשעברתי מעבודה סוציאלית לכלכלה הרבה אנשים התפלאו איך אפשר, הרי אני "הומנית" ולא "ריאלית". אני לא מאמינה בזה. אני גם וגם. מותר לי להצליח גם בעבודה סוציאלית (והצלחתי, רק לא אהבתי) וגם להצליח בכלכלה. אגב, יש לי חברה שלמדה 5 יחידות סיפרות בתיכון והייתה מצויינת בזה, והיום היא מהנדסת (זה עתה סיימה) והצליחה גם בלימודים הריאליים האלה. אז בהצלחה. לדעתי, שימי פס על מה שנראה לכולם - אין להם מושג, זה לא מעניין בכלל. תתחילי וזהו. מותר לך גם להתעניין בפילוסופיה יהודית, בהיסטוריה, בשפות, וגם בהנדסה, רפואה וכימיה. אני בהחלט בעד להיות אדם עם הרבה תחומי עניין. תעדכני. עדידי.

שלום ד"ר גרתי :)

זוכר אותי? אני עם כל הקיטורים על את"א מזמן השביתה. בינתייים עוד לא החלטתי סופית מה אני הולכת ללמוד, יש לי שתי אופציות: משפטים באת"א (אולי בשילוב עם כלכלה) או פסיכולוגיה בי-ם (עם ביולוגיה או כלכלה) אני יודעת שמשפטים ופסיכולוגיה הם שני מקצועות מאד שונים, אבל בכ"ז קשה לי להחליט מה יותר מתאים לי מצד אחד אפשר להגיד שאני מתעניינת באנשים, מצד שני דווקא מושך אותי עולם המשפט, עסקים חוזים וכו' בזמנו הייתי יותר נעולה על פסיכולוגיה, אבל בינתיים כשחיכיתי לתשובות, התחלתי להתרגל לרעיון שאולי אלמד משפטים וזה התחיל למצוא חן בעיני. כמובן שאין לי זמן כרגע לייעוץ וכו', שאלתי היא האם אתה יכול לפרט נגיד את חמשת תכונות האופי המאפינות ביותר של פסיכולוג (קליני/ארגוני) או של עו"ד (בעיקר חברות/חוזים/מסים) אני יודעת שזו אולי בקשה משונה, ובטח על רגל אחת, אבל כל מידע שיכול לעזור לי קצת להחליט כרגע יתקבל בברכה, אני ממש קרועה בין השניים, כל בוקר קמה עם החלטה אחרת אודה מאד מאד לתשובתך ד"ש חם ושנה טובה! יעלי.

עו"ד ופסיכולוג

אני יודעת שמשפטים ופסיכולוגיה הם שני מקצועות מאד שונים, אבל בכ"ז קשה לי להחליט מה יותר מתאים לי מצד אחד אפשר להגיד שאני מתעניינת באנשים, מצד שני דווקא מושך אותי עולם המשפט, עסקים חוזים וכו' בזמנו הייתי יותר נעולה על פסיכולוגיה, אבל בינתיים כשחיכיתי לתשובות, התחלתי להתרגל לרעיון שאולי אלמד משפטים וזה התחיל למצוא חן בעיני. כמובן שאין לי זמן כרגע לייעוץ וכו', שאלתי היא האם אתה יכול לפרט נגיד את חמשת תכונות האופי המאפינות ביותר של פסיכולוג (קליני/ארגוני) או של עו"ד (בעיקר חברות/חוזים/מסים) אני יודעת שזו אולי בקשה משונה, ובטח על רגל אחת, אבל כל מידע שיכול לעזור לי קצת להחליט כרגע יתקבל בברכה, אני ממש קרועה בין השניים, כל בוקר קמה עם החלטה אחרת אודה מאד מאד לתשובתך ד"ש חם ושנה טובה! שלום יעלי, זוכר גם זוכר, וטוב לראות שעכשו את "בצרות טובות" והתקבלת גם וגם... אני רוצה להתחיל אולי מההיבט המעשי יותר- רב עורכי הדין בארץ הם בעלי תואר ראשון בלבד. היינו לאחר כשלוש שנות לימוד את מתחילה ביישום הידע ופיתוח הקריירה שלך. דרכו של הפסיכולוג כרוכה בהרבה יותר קשיים, השקעה וזמן. ראשית, עליך להביא בחשבון שרשויון לעסוק במקצוע ניתן רק לבעלי תואר שני לפחות (ויותר ויותר לומדים לתואר שלישי כיון שהמציאות מחייבת כדי להשיג משרות הולמות). הקבלה לתואר שני היא למתי מעט מבין בעלי התואר הראשון בפסיכולוגיה- נדרש ממוצעציונים גבוה מאד בתואר הראשון- לרוב מעל 90, וכן את נדרשת לעוד בחינת קבלה מעין פסיכמוטרי ב', אלא שהוא בא גם לבדוק ידע- ידע בעיקר בסטטיסטיקה, שיטות מחקר ושאר ירקות שהרבה מהפונים לפסיכולוגיה לא הכיעו לחוג כדי ללמוד דוקא אותם. בנוסף כדי להתקבל לתואר שני נדרש גם אם לא פורמלית רקע בעבודה בתחום טיפולי ומחקרי. בד"כ כדי לעמוד בדרישה זו אנשים הולכים לעבוד בהתנדבות במסגרות טיפוליות שונות. בבן-גוריון מחייבים למשל סטודנטים לתת שעות עבודה חינם כעוזרי מחקר של הסגל. בקיצור להתקבל למסטר בפסיכולוגיה זה לא פיקניק, ובודאי לא למגמה הקלינית והארגונית (קל יותר במחקריות). הלימודים עצמם פורמלית נמשכים שנתיים. לרוב נדרש 3 שנים לפחות לסיים תואר שני. סיימת תואר שני? עכשו מתחילה מסכת חיפוש מקום התמחות- את חייבת על פי החוק להתמחות במקום מוכר על ידי משרד הבריאות, שנתיים במשרה מלאה. יש קושי עצום למצוא מקום התמחות. הרוב , בודאי בתחום הקליני- מתמחים בהתנדבות, ללא קבלת שכר. אחרי ההתמחות את יכולה לפתוח בקריירה. לא שקל, אבל בעלי יכולת טובה יכולים בהדרגה להבנות בתחום הקליני- כולל קליניקה פרטית. בתחום הארגוני קל קצת יותר למצוא תעסוקה (צהל המעסיק הגדול של הארגוניים). עד כאן, תמצית הקיטורים של סטודנט לפסיכולוגיה ופסיכולוג מתחיל. באשר לתכנים: - נקודה אחת לשקול היא ההיבט הרגשי. עו"ד נדרש בעיקרו של דבר לעבודה לוגית- הוא צריך להיות מסוגל לנתח נתונים, להסיק מהם מסקנות, לנסח, לשכנע- כולם פעילויות קוגנטיביות בעיקרו של דבר. הפסיכולוג גם הוא נדרש לפעילות קוגנטיבית, אבל לצידה הוא עוסק בעולם הרגש. עבודתו דורשת מוערבות רגשית.פסיכותרפיסט נדרש בראש וראשונה לרצות בקשר עמוק, אינטנסיבי ומתמשך עם אנשים. הוא צריך לפתח יכולת הקשבה וריכוז גבוהים מאד. עליו לדעת שבמוקד נמצא המטופל ולא הוא- המטפל. על כן עליו לפתח יכולת הקשבה גבוהה, יכולת ניתוח , רגישות לגוונים וניואנסים בדברי המטופל. הקשבה אינה דבר של מה בכך. לרבים יש נטיה להקשיב באופן חלקי מאד, תוך כדי שמיעת מישהו שמדבר אליהם, לחשוב כבר על התשובה שיתן להם, וכך להפחית את ההקשבה המלאה למה שהאחר אומר. מטפל טוב הוא לרוב מטפל שמקשיב הרבה ומדבר מעט יחסית. המטפל צריך להיות מאד סבלני וסובלני. נקודת המבט הבסיסית שלו היא שאין אמת אחת, דרך אחת נכונה, אוסף ערכים אחד "נכון" וכו'. הוא צריך להיות פתוח לדעות שונות משלו, ואף לכאלה שעומדות בסתירה לערכיו האישיים. קל לנו להיות סובלניים למי שאולי קצת חורג מהנורמות והאמונות שלנו. קשה מאד לגלות פתיחות וסובלנות למי שערכיו שונים ואף סותרים את שלנו. התהליך הטיפולי הוא לרוב תהליך ארוך ומתמשך. על כן הפסיכותרפיסט צריך להיות סבלני לתהליך שבו מתקדמים עקב בצד אגודל. הקשר הטיפולי הוא קשר אסימטרי. כלומר המטופל משתף אותך בדברים מאד אישיים, דברים שלעיתים לא חלק עם אף אדם אחר. ובאותו הזמן אסור שהמטפל ישתף את המטופל בדברים אישיים שלו. על מנת שהטיפול יצלח חייב בעצם המטופל להשאר אנונימי כמעט לחלוטין. קשר כזה הוא קשר לא פשוט הן למטופל והן למטפל לעיתים. המטפל צריך להיות מסוגל לתפקד גם במצבי עמימות. הרבה פעמים התהליך הטיפולי מתמשך ונראה מדשדש, לעיתים התוצאות אינן ברורות. מצב העמימות הוא מצב שכיח למדי בתהליך הטיפולי. ישנם אנשים שמתקשים לפעול במצבי עמימות, ולהמשיך בתהליך למרות העמימות. ישנם הסבלננים יותר לעמימות. כיון שהתהליך הטיפולי מתמשך, התוצאות הן בטווח ארוך. ישנם מקצועות בהם התוצאות נראות בטווח קצר הרבה יותר. המטפל צריך איפה להיות מסוגל לדחות סיפוקים, להשקיע תקופה ממושכת מתוך ציפיה לראות תוצאות בעבודתו רק בטווח ארוך. התוצאות לעיתים אינן מוחשיות ואינן ניתנות לכימות. במקצועות רבים התוצאות בסוף התהליך מוחשיות, ניתן לגעת בהן ( אדריכל למשל שתכנן מבנה). תוצאות התהליך הטיפולי הן לעיתים עמומות וקשות להערכה. לא תמיד ברור אם שינוי זה או אחר קשור לתהליך הטיפולי או לא. הפסיכותרפיסט צריך הרבה פעמים להסתפק בתוצאות חלקיות. אם בתחילת התהליך הטיפולי הוצבו מטרות מסוימות, לרוב רק חלקות מתממשות. השגת הישגים חלקיים שכיחה יותר בתחום זה מאשר בהרבה עיסוקים אחרים. המטפל צריך ללמוד להסתכל על חצי הכוס שהתמלאה ולא על המחצית הריקה… העבודה הטיפולית יותר מהרבה מקצועות אחרים דורשת מעורבות רגשית עמוקה. מעורבות כזו עשויה להיות מעיקה מאד, ולא כולם בנויים למוערבות שכזו. העוסק בפסיכותרפיה צריך להיות ער לכך שעבודתו כרוכה בישיבה ממושכת בחדר. יש כאלה שזקוקים ליותר תנועה, יותר "ACTION " בעבודתם. הישיבה, הדברת, העדר הביצועיזם שקיים במקצועות אחרים עשוי להפריע למי שאינו בנוי לכך. אלה מקצת האיפיונים בעבודת הפסיכותרפיסט…. כפסיכולוגית מטרתך לעזור לפונים לטיפולך. גם עו"ד מנסה לעזור לפונים אליו. אולם בשונה מהפסיכולוג, על מנת לעזור ללקוח שלו הוא מוכן "להציק" לכל מי שעומד בדרכו של הקלינט. המונח "חקירת שתי וערב" הוא מונח המציין את חקריתו של עד שמעיד כנגד הלקוח שלך. כעו"ד תפקידך למוטט עדות זו, בין על ידי כך שתביאי את העד לומר דברים הממוטטים את עדותו, ובין על ידי הטלת דופי בעד עצמו- באמינותו. לא פעם על ידי הכפשתו- חשיפת פרטים מחיים המטילים ספק באמניתו וכו'. כל זה לא בא לומר משהו כנגד עורך הדין. עורך דין טוב יעשה הכל, אבל הכל (במסגרת החוק!) כדי להגן על הלקוח שלו. עורכי דין לא רואים עצמם כמייצגי הצדק אלא כמייצגי הלקוחות. תפקידם הוא לתת את ההגנה המיטבית ללקוח. את הצדק הם משאירים לשופט- וכך צריך להיות. אני מקווה שנתתי לך כמה נקודות למחשבה שיעזרו בקבלת ההחלטה, ואעצור כאן לפני שזה יהפוך לדוקטורט... (-:

ועוד הרהור קטן בנושא-

יש כמה אנשים מסביבי (נשמות טובות :)), שטוענים שאם אני כ"כ מתלבטת בין שני מקצועות כאלה שונים, סימן שאין לי תשוקה אמיתית לאף אחד מהם, ובעצם סביר להניח שאף אחד מהם לא מתאים לי. האם על סמך נסיונך הדברים מצלצלים נכון? האם בדר"כ אנשים שיודעים בדיוק מה הם רוצים וקראת מה הם מכוונים מצליחים יותר, ומאושרים יותר עם בחירותיהם, מאשר כאלה כמוני, שמתלבטים עד הדקה התשעים, וסביא ךהניח שגם אחרי שיחליטו ימשיכו לפזול לצדדים לראות מה הפסידו? או במילים אחרות- האם העובדה שאני לא 'נעולה' על מה מעניין אותי מעידה על חוסר התאמה למקצוע או רק על תכומת אופי מסוימת ואם כן- האם זו תכונה שעו"ד למשל, יכול להרשות לעצמו שתהיה לו? שוב תודה רבה מראש! שנה טובה, יעלי

קבלת החלטות

המחקרים וגם נסיוני מלמדים שלרוב המוחלט של האנשים יש היסוסים, ספקות וקושי לקבל החלטה לגבי בחירת מקצוע. במילים אחרות את שייכת לרוב , ולא למיעוט מוזר(-: ההתלבטות בין שני מקצועות, גם אם רחוקים זה מזה יכולה לנבוע מגורמים רבים ושונים. החל בחוסר מידע מספיק על מאיפייני העבודה בתחומים השונים, ועד למוקדי ענין שונים. אחת האמונות המוטעות שיש לאנשים אומרת :"יש רק מקצוע אחד שממש תפור למידותי, ועלי לגלות מהו". לא נכון! כל אחד מאחתנו (או לפחות רובנו) יכולים לעסוק ביותר מתחום אחד, למצוא בו ענין ולהצליח בו. כך שהלתבטות בין תחומים שוניחם, לא רק שהינה לגיטימית אלא נכונה ובונה. דוקא אלה שמשחר ילדותם, או כבר מן העריסה ידעו מה הם רוצים לעשות, צריכים להזהר ולבדוק את החלטתם שוב טרם יישום. הרבה פעמים הבחירה הזו אינה מבוססת, ומובילה למפח. אין ספק שישנה שונות בין אנשים לגבי מידת ההחלטיות שלהם (כשם שישנה שונות לגבי כל תכונה אחרת...). יש אנשים המקבלים החלטות קל ומהר יותר. קל ומהר יותר לא אומר בהכרח החלטה טובה ונכונה, כשם שלאט לא בהכרח אומר החלטה טובה ונכונה...

ולבסוף, תחילטי מה שתחליטי, שתצליחי ותהייה לך שנה טובה!

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
יעוץ ללימודים וקריירה
בחר
בחר