ריפוי בעיסוק או קלינאות תקשורת?

 

 

שלום לכולם

ההרשמה לשנה"ל נפתחת, הפסיכומטרי עוד שנייה מאחוריי, ואני בהתלבטות...
בהנחה ואני עומד בתנאי הרף של שני המקצועות קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק – מה יותר מתאים לי, ומה גם יותר "כדאי"?

על הנייר אני יודע ששני המקצועות הם פרה-רפואיים, שניהם עוסקים בשיקום ובטיפול ומערבים הן את הפיזי והנפשי. שניהם כוללים לימודים מעמיקים של 3-3.5 שנים ואפילו נראה לי שלשניהם מגיעים מועמדים בעלי תכונות אישיותיות דומות.

מה לגבי גיוון במקצוע? דינאמיות ואפשרויות עתידיות? ידידה לא מזמן אמרה לי למשל שלהתרשמותה קלינאי תקשורת זה בסופו של דבר "טכנאי" ושהעבודה בסופו של דבר מתנקזת לעיסוק ספציפי (לא פחות בחשיבותו), ואילו ריפוי בעיסוק פותח דלתות רבות יותר, מגוון יותר, עם יותר אפשרויות להתפתח.
יש דברים בגו?

מה מבחינת תעסוקה? האם למרפאים בעיסוק ישנה דרישה כמו לקלינאים? האם המשכורת ההתחלתית זהה? איפה ואיך אפשר להתקדם?

וכמובן– מבחינת עניין ומקצועיות גרידא – מהם ההבדלים המהותיים? בסוג וסביבת העבודה? במקרים שהמטפל פוגש? בכישורים הנדרשים לתפקיד?

 

ועוד משהו (יותר לידע כללי ופחות לסל השיקולים): איך הלימודים בכל אחד מהתחומים? ממה ששמעתי, אינטנסיביים להפליא, ולא ניתן לשלב עבודה או עיסוקים נוספים....

מה תוכלו מנסיונכם/ן לשתף אותי?

 

לעזרתכם/ן אהיה אסיר תודה!

ניב המתלבט

 

קלינאות תקשורת

תקשורת אנושית באמצעות שמיעה ודיבור היא תנאי הכרחי להתפתחות אישית ולכלל הפעילויות האישיות והבינאישיות. ליקוי תקשורתי מגביל את האדם בתחום הקשר התקשורתי והחברתי שהוא הבסיס לחיי אדם.

קלינאי התקשורת מטפל בבעיות של שפה, קול, דיבור ושמיעה. מטרת עבודתו - לאבחן, לטפל, לשקם ולהקל על סבלם של אנשים, שמסיבה כלשהי נפגעה יכולת התקשורת שלהם, ע"י הקנית מיומנויות בתחום של אמצעי התקשורת ושיקום הפגיעה בתחום זה.

הסיבות הנפוצות לליקויים בתקשורת: ליקויי שמיעה (חרשות בדרגות שונות) מלידה או כתוצאה מחבלה. ליקויים מולדים באברי הדיבור (פגיעה בחך, בשפתיים או בשריר הלשון). ליקוי מוחי מולד. פגיעה מוחית הגורמת לאבדן הבנת השפה ו/או הפסקת הדיבור. הפעלה לא נכונה של מיתרי הקול המתבטאת בצרידות קשה. פיגור שכלי הגורם להפרעות בהתפתחות השפה. בעיות נפשיות המפריעות להתפתחות תקינה של השפה או לפגיעה בשטף הדיבור (גמגום).

תחומי עבודתו של קלינאי התקשורת:

  1. אבחון וטיפול בבעיות שפה. בעיות איחור בהתפתחות שפה אצל ילדים, אפזיה של הילדות (ליקויי שפה ודיבור על רקע נזק מוחי), אפזיה של מבוגרים. הוראת שפה ללקויי שמיעה.
  2. בעיות דיבור. המתבטאות בשיבושי הגוי, בעיות בשטף או בקצב הדיבור, הפרעות קול על רקע אורגני. טיפול מונע (לבעלי מקצועות שהדיבור הוא כלי עבודתם כגון מורים) הוראת דיבור וישטי אחרי כריתת מיתרי הקול.
  3. אבחון ושיקום בעיות שמיעה. הערכת שמיעה אצל ילודים, תינוקות ומבוגרים. שיקום שמיעתי (אימוני שמיעה, קריאת שפתיים, התאמת מכשיר שמיעה) טיפול מונע (תוכנית למניעת נזקים מרעש).
  4. אלקטרוניסטגמורפיה. עריכת בדיקות מיוחדות לגילוי פגיעה במערכת שיווי המשקל.
  5. מחקר. בתחומים של התפתחות השפה ורכישתה, דרכי פעילות תקינה ולקויה של מערכות הדיבור והשמיעה, אספקטים פסיכולוגיים וחברתיים של ליקויי דיבור ושמיעה ועוד.

 

לטיפול בהפרעה בתקשורת קודמת בדרך כלל אבחנה רפואית. בהתיעצות משותפת בין הרופא לקלינאי נקבעת תוכנית רפואית-שיקומית. הטיפול השיקומי (כולל התאמת מכשיר שמיעה - אם יש צורך בכך) נעשה כולו ע"י קלינאי התקשורת.

ברוב המקרים קלינאי התקשורת הוא חבר בצוות רפואי-שיקומי הכולל רופא אף-אוזן- גרון, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכד' (הרכבו של הצוות משתנה בהתאם למערכת בה הוא פועל).

קלינאי תקשורת מועסקים במכונים אודיולוגיים המסונפים בדרך כלל לבתי-חולים, במערכות שיקומיות שונות (מרכזי שיקום, מחלקות שיקומיות בבתי חולים וכו'), במכונים גריאטריים, במרפאות, במכוני רעש, בארגונים וולונטריים שהוקמו ע"י הנפגעים ולמענם כמו כ.ש.ב., איל"ן וכד', במסגרות חינוכיות המיועדות לילדים כבדי שמיעה, במסגרות של החינוך המיוחד, במסגרות החינוך הרגיל, וברשויות המקומיות.

מכון אודיולוגי הוא מכון לאבחון ושיקום הפרעות שמיעה, דיבור, קול ושפה ומהווה חלק מבית-חולים. הוא משרת מחלקות שונות של בית-החולים עצמו כמו מחלקת אף-אוזן-גרון, מחלקות פנימיות, נוירולוגיות, נוירוכירורגיות, גריאטריות, מחלקת ילדים ומחלקת ילודים. כן מופנים למכון חולים ע"י מוסדות חינוך, משרד הבטחון, רופאים תעשיתיים, הביטוח הלאומי וכד'. במכונים אלה ממלא קלינאי התקשורת תפקיד מרכזי. צורת הטיפול ומשכו תלויים בחומרת הבעיה.

מערכות שיקום. טיפול בתקשורת הוא חלק אינטגרלי מכל מערכת שיקומית לנפגעי ראש כתוצאה מתאונות עבודה, תאונות דרכים, תאונות תוך כדי שירות צבאי, מחלות שונות או אירוע מוחי.

קלינאי התקשורת מסייע לנפגע שזכרונו נפגע או שהוא סובל מפגיעה במערכת התקשורתית להחזיר לעצמו מיומנויות של דיבור ושמיעה שתאפשרנה לו ליצור תקשורת אנושית מחודשת.

מרפאות. במרפאות רבות במערך הקהילתי שותף הקלינאי בצוות הבריאות.

מכונים גריאטריים. קשישים רבים נתקלים בבעיות דיבור ושמיעה הפוגעות בסוציאליזציה של הקשיש, מנתקות אותו מן הסביבה וגורמות לו לסבל רב. קלינאי התקשורת עוזר לקשיש בשיקום או בפיצוי מערכת התקשורת ע"י התאמת מכשיר שמיעה ושימוש בחושים מפצים (כמו קריאת שפתיים).

מכוני רעש. קלינאי תקשורת מעורבים בתכנון דרכים למניעת נזקים כתוצאה מרעש (נזקי רעש בצבא, בתעשיה, בתעופה ובמערכות החינוך ).

ארגונים וולונטריים. בארגונים אלה המיועדים לכבדי שמיעה מסייע קלינאי התקשורת בשיקום בעזרת אימוני שמיעה, קריאת שפתיים וכד'. בארגון כמו איל"ן עוזר קלינאי התקשורת לילדים נפגעי שיתוק להפעיל נכון את שרירי הפה, הגרון, השפתיים ומערת הנשימה.

מסגרות חינוך. במסגרות לילדים לקויי שמיעה (כמו מיח"א ושמ"ע) מקבל הילד טיפול קבוע ע"י קלינאי תקשורת הכולל התאמת מיכשור שמיעה, לימוד שפה ודיבור והדרכת ההורים. קלינאי תקשורת הינם חברים בצוות השיקומי- חינוכי במסגרות שונות של החינוך המיוחד הכוללות ילדים בעלי נזק מוחי, שיתוק מוחי, פיגור, בעיות נפשיות וכד'. גם במסגרת החינוך הרגיל ניתן למצוא קלינאי תקשורת האחראים על איתור ואבחון לקויי שמיעה והפניתם למסגרות טיפוליות מתאימות.
קלינאי התקשורת עוסקים גם במניעה - הדרכה לשימוש נכון במערכת הקול והדיבור לתלמידים ולמורים.

קלינאי תקשורת מועסקים גם בחברות פרטיות העוסקות ביבוא והתאמה של מכשירי שמיעה.

רוב הקלינאים עובדים כשכירים אך חלק גם עוסקים בעבודה פרטית .

הדרישות האישיות הבסיסיות

המקצוע מתאים לאנשים המוצאים עניין בתחום המדע כמו רפואה, ביולוגיה, פיזיולוגיה ובתחומם של מדעי החברה והרוח כמו פסיכולוגיה, פונטיקה, ובלשנות. אנשים שעיקר מטרתם לטפל באנשים הזקוקים לעזרתם.

קלינאי התקשורת נדרש לסבלנות רבה, ליכולת ליצור קשר ע"י אנשים, לכושר שכנוע והתמדה.

תהליכי השיקום הינם לעתים איטיים וממושכים ומחייבים סבלנות, אופטימיות, גמישות ויציבות רגשית.

 

ריפוי בעיסוק

ריפוי בעיסוק הוא מקצוע המתמקד במרכיבי התפקוד (אלמנטים נלמדים ותורשתיים המאפשרים לאדם לתכנן ולבצע את פעילויות חיי היום יום והם כוללים - מרכיב מוטורי, דהיינו - יכולת האדם להשתמש בצורה יעילה בגופו ביחס לסביבתו. מרכיב קוגנטיבי - היכולת להשתמש באינפורמציה למטרות חשיבה ופתרון בעיות. מרכיב של תיכלול חושי - יכולת לעיבוד מידע המארגן את תחושות הגוף והתחושות הנקלטות ע"י הגוף מהסביבה. מרכיב נפשי ומרכיב בין אישי וחברתי). ובתחומי התפקוד - (התחומים בהם מתוכננות ומתבצעות הפעילויות החיוניות בחיי היום יום והם כוללות - טיפול עצמי, משפחה, עבודה, לימודים, ניהול בית, ניצול שעות הפנאי וארגון זמן).

המרפא בעיסוק משתמש בפעילויות שונות, מכוונות, שמטרתן לאבחן ולטפל באנשים עם מגבלה פיזית, ליקוי בתפקוד הנפשי, ליקויים בתפקוד בזקנה וליקויים בהתפתחות ולמידה, כשמטרת הטיפול לפתח כישורי הסתגלות, למנוע חוסר תפקוד, ולשמור על הבריאות. כדי להשיג מטרות אלה משתמש המרפא בעיסוק באמצעים שונים מתחום של עבודות ומלאכות יד, מתחום המשחק, פעילויות חברתיות, התאמת אביזרי עזר, משחקי מחשב ומגוון אמצעים נוספים.

ארבעת התחומים המרכזיים בהם מתמקד המרפא בעיסוק הם:

  1. תחום הפדיאטריה והפרעות התפתחותיות - הטיפול מכוון לטווח אוכלוסיה מן הלידה ועד גיל 18 והוא מכוון לאותם מקרים בהם קיימת הפרעה או סיכון להפרעה עקב בעיה באחד או יותר מתחומי התפקוד והחולה סובל מפגיעה במערכת העצבים, איחור התפתחותי, מומים מלידה, גידולים, אפילפסיה, מחלות ממאירות, ליקויים במערכי השלד, הפרקים והשרירים, כוויות, ליקויים תחושתיים, ליקויים נפשיים ועוד.
  2. טיפול במוגבלויות פיזיות - תחומי הטיפול העיקריים הם בתחום המוטוריקה, התחושה, התפקוד היומיומי, ליקוים בחשיבה וזכרון, הערכה והכוונה תעסוקתית, וזאת במקרים של פגיעות נוירולוגיות, פגיעות ראש, פגיעות במערכת העצבים, פגיעות בעמוד השדרה, מחלות ממאירות, פגיעות אורטופדיות, מחלות לב, מחלות פרקים וכדומה.
  3. טיפול בתחום הפסיכיאטרי - כאשר עקב בעיה נפשית קיים קושי בתפקוד היומיומי, בתפקוד החברתי, הפרעות בחשיבה, תפקוד תעסוקתי וכדומה.
  4. טיפול בתחום הגריאטריה - טיפול בקשישים הסובלים ממחלות נוירולוגיות, ניוון שרירים, מחלות אורטופדיות, מחלות פנימיות הגורמות לירידה בתפקוד, מחלות סופניות ומחלות פסיכוגריאטריות. המטפל בקשישים מטפל גם בקשישים בריאים כדי לעזור בשיפור התפקוד או במניעת ירידה בתפקוד.

בכל התחומים שהוזכרו עוסק המרפא בעיסוק גם בהתאמת הסביבה לאנשים בעלי מוגבלויות. המרפא בעיסוק ממליץ ואף מדריך את החולה וסביבתו לגבי שינויים בסביבה על מנת להקל על התפקוד העצמאי בחיי היומיום, למנוע עד כמה שאפשר, תלות באחרים, להגביר בטחון עצמי של החולה, ולמניעת תאונות.

המרפא בעיסוק מציע שינויים בחדרים השונים בסביבת המגורים ובסביבת העבודה, התאמת אביזרי עזר שונים בהתאם למוגבלות הספציפית, התאמת מכשירי עזר (סדים) במטרה להפחית כאב ולשפר את התפקוד.

בצד התחומים המרכזיים שהוזכרו קיימים תחומי התמחות ספציפיים נוספים.

 

המרפא בעיסוק הוא אחד מצוות המטפלים בחולה (הכולל בדרך כלל - רופא, פיזיוטרפיסט, עובד סוציאלי או פסיכולוג ועוד).
הוא עצמאי בהחלטותיו לגבי דרך הטיפול והאמצעים בהם הוא משתמש בטיפול.
הטיפול בחולה הוא על פי רוב טיפול פרטני אך טיפולים שונים נערכים גם בקבוצות ובסדנאות.

הטיפול נערך, בהתאם להתמחותו של המרפא בעיסוק, בבתי חולים, ביחידות או במרכזי שיקום, במרכזים קהילתיים, בתחנות לאם ולילד, במסגרות החינוך המיוחד, במרכזים גריאטריים, (מרכזי יום ובתי הורים), בבית החולה החוזר לביתו לאחר תקופת האישפוז, בהוספיס לחולים סופניים, בקליניקות פרטיות, במועדונים חברתיים, במרכזי שיקום, במסגרות חינוכיות, במרכזים לבריאות הנפש ליד שירות בתי הסוהר, במעונות יום ועוד.

הדרישות האישיות הבסיסיות

המקצוע מתאים למי שרוצה לעבוד בתחום טיפולי העוסק במוגבלויות פיזיות ונפשיות. התהליך הטיפולי והשיקומי הוא תהליך איטי וממושך ועל המרפא בעיסוק להיות רגיש לצרכיו של המטופל, יציב בנפשו, בעל סבלנות ואורך רוח.

העבודה דורשת כושר שיפוט, הערכה וביקורת עצמית, המרפא בעיסוק נדרש לגמישות, יוזמה ותושייה. כן עליו להיות בעל כישורים אמנותיים בסיסיים וכישורים טכניים. בשל היותו אחד מתוך צוות טיפולי עליו להיות מסוגל לשתף פעולה עם אנשי הצוות האחרים.

 

 

בשני המקצועות ישנם משרות בה יש פחות גיוון ואחרות בהן הגיוון הוא רב כך שהכל תלוי תחום התמחות ומשרה ספציפית.

כך משל בקלינאות חלק עוסקי בבדיקות שמיעה בעיקר- שם הגיוון קטן אחרים יעסקו באיבחון וטיפול בילדים עם קשיי תקשורת שם הגיוון גדול בהרבה.

השכר  בשרות הציבורי דומה מאד ובשני התחומים הוא צנוע (שלא לומר מעליב), עם זאת כיון שהשרות הציבורי אינו עונה על כל הצרכים, רבי פוני לטיפול פרטי. העובדי באופן פרטי יכולי להגיע להכנסה נאה בהחלט.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
יעוץ ללימודים וקריירה
בחר
בחר