אהלן לכולם |lev| |lev|

דבר ראשון תודה על העידוד שעוד נגיע גם לדף 100 בכל מקרה, דיאנה מה אומר לך, הפסקתי לקרוא עיתונים ועל זה נאמר קראת אחד קראת את כולם פשוט לא קוראת באמצע השבוע ומשאירה את ה"תענוג" המפוקפק רק לסופי שבוע. באשר לטלפון את ממש צודקת אי אפשר לוותר עליו אחרת אין לנו אינטרנט אבל אולי נשאיר רק קו אחד לאינטרנט שיהיה סודי ואת האחרים נבטל. דורון כבר בחצי שנה האחרונה מציעה לי שנעבור לגור בחו"ל במקומות שאין בהם מלחמות. האמת היא שזה די מוצא חן בעיני הרעיון לגור במקום שאין בו מלחמה אבל מה לעשות אני אוהבת את המדינה הזאת. היא גם הודיעה לי כעת שהיא לא רוצה ללכת לצבא! אמרתי לה שאין בעייה מה קורה אצלכם עם התחושות של הילדים לאור המתיחות הזאת? אליה
Anonymous

בוקר טוב לאליה ולכולם |bokertov|

אצלנו הילדה לא כל כך מושפעת מהמתיחות. היא חיה לה בעולם הילדים התמים שלה ואני מצד אחד לא מנסה להסתיר שום דבר אבל גם לא לחוץ לי להכניס אותה לדאגות המבוגרים כל עוד זה לא מגיע ממנה. גם אני מפנטזת לפעמים לעבור מכאן למקום הרבה יותר "משעמם" אבל נראה לי שיהיה לי קשה לחיות במקום שאני לא רגילה אליו בלי החברים והמשפחה, כשקשה לי להבין את המנטליות של המקומיים ולהם קשה להבין אותי. ההורים שלי היו מאד רוצים לראות אותנו חים בחו"ל עם הילדים, וכל הזמן שואלים אותנו למה אנחנו לא עושים את זה. ושיהיה ברור - ההורים שלי שניהם ילידי הארץ, שרתו בצבא ובמילואים ונלחמו וההורים שלהם הם מאלה שבנו והקימו את המדינה. אבל שניהם אומרים (וזה נדיר שהם מסכימים על משהו) שאין סיכוי לשלום כאן במדינה וזה רק עניין של זמן. אני משתדלת לא להיות כל כך פסימית ולהאמין שבסופו של דבר נמצא פתרון ונוכל לחיות כאן בשלום.
Anonymous

אצלי קצת נלחצו מהמצב

אבל זה לא קיבל הקשר של מלחמה אלא פחד כללי מאש. לפני יומיים היינו בפיצריה בערב ובדיוק היו חדשות, וקרן ראתה בתים בוערים, כנראה שהראו את ההפצצות על עזה, אני לא בטוחה, כי אני הייתי עם הגב לטלויזיה. בכל מקרה, קרן נכנסה לחרדה שהבית שלנו יעלה באש ואנחנו נמות בתוכו, ומאז כבר יומיים שהיא מעלה כל פעם את הפחד הזה, מה יהיה אם הבית יבער, איך נברח, מה נעשה אם גם הדלת תבער, מה יהיה אם האש תהיה כשנישן ולא נשים לב שהבית בוער. כל אפשרות נוראית שקיימת, היא כבר תמצא אותה. ואני מרגיעה, ומרגיעה, ומבטיחה שאני אשמור עליה, ויש יותר מדלת אחת לבית, ושנתעורר אם תהיה שריפה, ושהבית עשוי מאבן ואבן לא בוערת. מה אני אגיד, קשה!
Anonymous

זה מזכיר מה שקרה אצלנו אחרי שפרצו לי לאוטו

שברו אצלי את החלון באוטו בנסיון לגנוב את הרדיו ואולי גם את הרכב. שמעתי את החלון נשבר ואת האזעקה כי הרכב חנה ממש מתחת לחלון. כשפתחתי את התריס הגנב נבהל וברח. הייתי לבד בבית עם הילדה ולקחתי אותה איתי לחניה לחכות למשטרה. היא נכנסה לפחד, לא רצתה לתת לשוטרים לעזוב וביקשה מהם להשאר לשמור עלינו, והגננת סיפרה שלמחרת היא דיברה על זה כל הזמן. היא שאלה מה יקרה אם הגנב ינסה לפרוץ לבית שלנו. ניסיתי כמוך להרגיע ולהסביר שיש לנו מנעול וכלבה והוא לא יוכל לפרוץ. בסופו של דבר כנראה שטוב שהיא דיברה על זה והייתי סבלנית וניסיתי לענות על כל השאלות שלה כי אחרי כמה ימים הנושא נשכח ונרגע. לפני כמה ימים היא אפילו שאלה למה אני מוציאה את הרדיו מהרכב, והייתי צריכה להזכיר לה שניסו לגנוב אותו...
Anonymous

עכשיו שאת מזכירה לי פריצות

היה לנו סיפור דומה לפני שנתיים, כשפרצו לנו לבית, ומאד נזהרנו לא להזכיר את הפריצה ליד הבנות, כדי לא לעורר את הפחדים. ואחר-כך התקנו מערכת אזעקה בבית כדי שכולנו נרגע (היו שתי פריצות תוך פחות מחודשיים). בשבוע האחרון, בעלי לא בבית עקב נסיעת עבודה, וכל ערב לפני שהולכים לישון, הבת הקטנה מזכירה לי לא לשכוח להפעיל את האזעקה בלילה שלא יכנסו "אנשים רעים".
Anonymous
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הורים לילדים
בחר
בחר