איך אומרים לאמא שהבן שלה הומו?

שלום. קוראים לי לירן ואני בחור הומו בן 20 שדי זקוק לכמה עיצות כרגע. בשנתיים האחרונות התוודאתי בפני אנשים רבים על כך שאני הומו : חברים ,ידידות, אנשים בצבא, מפקדים וכו'. זה לא היה קל, תמיד היה את החשש איך יגיבו אותם אנשים, האם הם יקבלו אותי כמו שאני או שיתנו לסטיגמות להשתלט על מחשבותיהם? לרוב קיבלו אותי בהבנה, בהתחשבות. אבל גם היו מקרים שזה לא עבד כמו שחשבתי ורק סבלתי מכך. את החבר הכי טוב שלי איבדתי בגלל שסיפרתי לו על נטיותיי. בבסיס שלי אנשים מסויימים ירדו לי לחיים בגלל ששמעו איכשהו שאני הומו. הרבה פעמים סבלתי בגלל זה. הרבה. אבל למדתי להתמודד עם תגובות של אנשים ,עם הערות לא במקום. לפני שנה אבא שלי גילה על הנטיות שלי בזמן שגלש במחשב שלי וראה דברים שלא היה צריך לראות. הוא קיבל את זה מאוד קשה. החודשים הראשונים היו נוראיים - מאוד קשים מבחינתי. אבל גם זה עבר (נראה לי). בימים אלו אני נמצא בדילמה מאוד גדולה : איך אני יכול לבוא לאמא שלי ולספר לה שהבן ה"קטן" שלה הוא בעצם לא הבן שלעליו חלמה, אלא בעצם...הבן שלה הוא הומו? אמא שלי היא אישה מאוד טובה ואוהבת, אבל....היא ממש סגורה כלפי הנושא של הומואים. זאת אומרת - היא הומופובית. לא פעם ולא פעמיים שמעתי אותה מתבטאת בצורה חריפה על כל נושא ההומואים. אני אתן לכם משפט לדוגמא: " את ההומואים האלה היו צריכים להרוג עוד ביום לידתם". לפעמים יש לי חשק להגיד לה :"אמא, את באמת חושבת שהיו צריכים להרוג אותי ביום שנולדתי"? כאילו - איך אני יכול לעמוד בפניה ולהגיד לה שאני הומו? בזמן האחרון היא אמרה לי כל מיני משפטים כמו : "לירן, יש הרבה דברים שאתה חושב שאני לא יודעת ,אבל אני יודעת". יש כאלו שאומרים ש"אמא יודעת הכל". ואני גם חושב שהמשפט הזה הוא נכון. שבוע שעבר חגגתי יום הולדת 20 ובאיגרת ה"מזל טוב" שאמא שלי נתנה לי היא רשמה : "לא משנה מה תעשה תמיד תהיה הבן האהוב , ואקבל אותך כמו שאתה. (דע שתמיד יש לך כתף אצלי)." אחרי שקראתי את זה פשוט הבנתי שאין דבר יותר שקוף מזה - היא פשוט יודעת ומחכה שאני אבוא ואגיד. אני טועה? אבל אני פשוט לא מסוגל...אני לא מסוגל. אני לא רוצה לאכזב אותה ,אני לא רוצה לאכזב אף אחד מהמשפחה שלי. נראה לי שלכולם יש כלכך הרבה ציפיות ממני שאם פתאום אני אבוא ואגיד שאני הומו אז הכל יתפוצץ ואז אני אהפוך לכלום. זה נורא... יש לי את אותה הבעיה עם שני חברים ממש טובים שלי ,אחד מהם משרת איתי במשרד ואני מכיר אותו רק חודש, ועוד חבר שאני מכיר קצת יותר משנה ,אבל רק לאחרונה התחברנו יותר. שניהם רמזו לי שאין להם ממש בעיה עם הומואים ,אבל אני לא יודע..אני יודע שהם יתייחסו אליי אחרת אם אני אבוא ואספר להם זאת - ואני לא רוצה יחס שונה, אני ממש לא רוצה. החבר שאיתי במשרד שאל אותי היום אם אני הומו, ואמרתי לו בצחוק שכן אז הוא פשוט אמר לי שזה משנה הרבה דברים ושמהיום הוא יתחיל להתנהג אליי אחרת, שהוא יהיה יותר רגיש כלפיי ויהיה זהיר יותר עם דברים שיאמר לי. ואני ממש לא רוצה יחס שונה. והוא די התחיל להתייחס אליי אחרת היום ולא אהבתי את זה. אני לא מסוגל לבוא ולהגיד לו שאני באמת הומו כי הוא אמר לי שהוא חושב שאני לא. זה מצב ממש מסריח...אני לא יודע מה לעשות. ובכלל ,אני כלכך רוצה למצוא מישהו שיהיה לצידי ויתמוך בי - אם זה חבר טוב או בן זוג. ואין..כלכך קשה למצוא...אני לא יודע איך זה בעולם הסטרייטים - אבל אני מרגיש כלכך לבד. שבוע שעבר הייתי בסרט " בקול גדול " שהוא די מתאים למתבגרים, אבל בסוף הסרט הילארי דאף שרה שיר שישר התחברתי אליו, והנה קטע שהכי דיבר אליי : So I won't give up No, I won't break down Sooner than it seems life turns around And I will be strong Even if it all goes wrong When I'm standing in the dark I'll still believe Someone's watching over me אולי מתישהו באמת יהיה טוב...... אשמח לשמוע תגובות, המיייל שלי lorlir20@hotmail.co.il תודה מראש לכולם. לירן.

לירן מה שלומך ?

היי לירן אני יצאתי מין הארון בגיל 16 אל תמהר לספר להורים שלך מהר הים לבד ידעו בסוף צור קשר איתי בפלפון 0525596244 אדגר או למייל שלי egdar44@walla.com בהצלחה מי אדגר

שלום .

שלום לירן. נהניתי לקרוא את מכתבך. כהומו בוגר בשנות הארבעים, אודה שאף קינאתי בבגרותך ויכולתך להציג הדילמה בצורה כל כך טובה. הלואי ואני, כשהייתי בן גילך, יכולתי להבין את עצמי ורצונותי, כפי שאתה מבין. אין לי תשובה לשאלתך. למרות שאנחנו הומואים, לכל אחד מאתנו, משפחה שונה וכל אחד מאיתנו, שונה מחברו. נראה לי שהשאלה אינה האם לספר, אלא כיצד לספר ואם כך הדבר, אתה נמצא במקום טוב ומקדים את רוב הצעירים,בני גילך, אשר בד"כ מעדיפים לשמור את זהותם בסוד, בד"כ מתוך חשש מהתגובות . ממכתבך לא הובן לי, כיצד יתכן שאביך יודע ואמך לא. להבנתי, נראה שהוריך אינם חיים יחד ועל כן, המידע לא עבר לאמך. ככלל,אני ספרתי לאמי, רק לפני 10 שנים ולאחר שאבי נפטר ואני מצטער על כך, עד היום. אני מציע לך להתייעץ באביך . יכול להיות שהוא יוכל לעזור לך ובמידת האפשר אף להיות שותף לשיחה. עליך לזכור שמאחר וחבריך יודעים עליך , עלול להווצר מצב שתחשף לאמך, דרך שמועות ורכילויות ואז החשיפה עלולה להיות מסובכת יותר ועלולה ליצור עימות לא נעים. באשר להערתך על אובדן של חבר, נראה לי שלא אבדת דבר. חבר שניתק הקשר, רק מאחר ואתה הומו, כנראה ומעולם לא היה חבר. חברים אינם אמורים לנטוש, רק מאחר ומתגלה ביניהם שוני, כזה או אחר. מאחל לך בהצלחה ומקווה שבמהרה יסתבר לך ש"השד אינו נורא כל כך" ותוכל להמשיך ולחיות את חייך בראש מורם ולדרוש מסביבתך להכיר בעובדה שאתה, קודם כל בן אדם שוויוני, גבר הומוסקסואל ואינך שונה מאחרים, למרות כל זאת. גדי

יש ספר ניפלא שיכול לעזור לך - "אמא יש לי משהו לספר לך"

הי לירן, רק לפי השם של הספר, אתה כבר יכול להבין שהספר הזה יכול מאד לעזור לך. לדעתי, מכיוון שאתה מתקשה לפנות אל אמא שלך בשיחה של 4 עיניים בנושא, אתה יכול פשוט לקנות את הספר (אמא,יש לי משהו לספר לך), ולהגיש לה אותו. אני משוכנע שהשם של הספר כבר אומר הכל ו... כמובן שגם התוכן הדן בעיניינים אלו, פשוט עינייני ונוגע. בהצלחה

הינה המכתב שכתבתי להורי....

אמא ואבא יקרים. חשבתי המון בטרם התישבתי לכתוב לכם את המכתב אותו אתם מחזיקים בידיכם. אני רוצה להביע במכתבי זה עד כמה אתם חשובים לי. עד כמה אני אוהב אותכם. הנושא עליו אני כותב אינו פשוט בעיני... אני שקוע בלבטים והתלבטויות כבר חודשים ארוכים מהסס מה נכון לעשות... איך לומר... איך לספר... מתייסר על שאני נאלץ לשמור סוד מהאנשים היקרים לי ולא מוצא את האומץ לעמוד מולכם ולספר. כואב את כאב השתיקה... ופוחד את פחד החשיפה. והנטישה. החלטתי לכתוב לכם בכדי שתוכלו לעכל את הידיע מבלי הצורך להגיב מייד. אני מבקש לספר לכם כי בשנים האחרונות גיליתי שאני נמשך לבני מיני... אני נמשך לבנים. כמו שאתם יודעים אני כבר לא ילד קטן.... חשבתי הייטב .... בדקתי... נלחמתי עם עצמי. אבל זהו... אני משלים עם כך... אני חייב להמשיך לחיות את חיי ולקבל את עצמי כמו שאני. אני מצטער... אני יודע שאני גורם לכם צער... אני יודע שייש לכם ציפיות... אני מתנצל... מבקש סליחה... אבל כנראה שכך נבראתי זו לא הייתה בחירה ... אולם מאחר שאני כזה, אני רוצה לחיות חיים של שלמות עם דרכי. לילות שלמים בכיתי בסתר, בכיתי מספיק אני רוצה לחייך. אימא אני יודע עד כמה את רגישה ואוהבת... אני אוהב אותך מאוד... הלוואי והייתי יכול להיות מושלם... למלא את כל ציפיותייך. אני רוצה שתדעי... אני אותו בן אהוב... אני אותו בן אוהב... ואת תיהיה אימי האהובה לעד. ואתה אבא תמיד הייתה לי לדוגמא... לעולם לא הייתי רוצה לאכזב אותך... כל כך חשוב היה לי שתוכל להתגאות בי. שיהיה לך נחת. אבל כמו שאמרתי לא בחרתי בכך. אני מעריך אותך ואוהב אותך. אמא ואבא אני רוצה שתדעו שאני שלם עם עצמי אני מקבל את עצמי, אני מצטער על שלא סיפרתי לכם עד היום. היה קשה לי. אני פוחד שתדחו אותי. אני רוצה שתמשיכו לאהוב אותי אני רוצה להמשיך להיות הבן שלכם. אני מתפלל לאלוהים שיתן לכם את היכולת לקבל אותי כמו שאני. ובגלל מי שאני. ולא בגלל מה שאני. אתם הורי לעד ואהבתי כלפיכם לא תדעך לעולם. ועכשיו לאחר שאבן נגולה מעל ליבי ולאחר שקראתם את מיכתבי אני מבקש מכם... שתיתנו לי הזדמנות לעמוד מולכם... לחבק אותכם... ולקוות שתקבלו אותי. מבנכם האוהב
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
בנים בלבד - זוגיות
בחר
בחר