ההתפכחות הכואבת.

לכל מי שנוטה לברוח...כל פעם אותה מסקנה.. אתה יכול לברוח,שבוע ,שבועיים,אפילו חודש... אבל ככל שתברח יותר זמן,ההתפכחות תכאיב יותר ותקרע אותך לגזרים. כל פעם תקבל תזכורת כואבת. איך זוכרים? לא היה מן מכשיר שיכול להקליט כאב..

אתה כל כך צודק

ככל שלא מתמודדים הכאב גדל לאט לאט אנחנו מגלים את עצמנו עם כאב גדול כל כך שאנחנו לא מזהים אותו בכלל התחלנו בכאב הגיוני ופתאום הוא גדל כל כך מה הכאב שלך? רוצה לשתף? אנחנו פה נקשיב למה שמתאים לך לספר היללי

הילה יקרה,

ההדחקה היא דבר כל כך נורמלי. אין לילד כמעט שום דרך אחרת מלבד הדחקה או דיסוציאציה להתמודד עם טראומה. פשוט אי אפשר לצפות מילד לעבור טראומה כל כך קשה כמו אונס או התעללות מינית ולא להדחיק אותה. בקשר לזה שאחר כך הטראומה קשה עוד יותר, גם כאן אין מה לעשות. פשוט לגלות יום בהיר אחד שאפילו שחשבנו שאין לנו כוח להתמודד עם טראומה של אונס אחד אנחנו כן מסוגלים להתמודד עם טראומה של אונסים והתעללויות של שנים..... אני עברתי גם טקסים קשים. אילצו אותי לעסוק בכישוף החל מגיל 6 וחצי. ביצעו עלי טקסים שחורים שהם למדו בכת השטן. הם משפיעים עלי עד היום ואני פצועה ומרוסקת. הם היו אונסים אותי מגיל 6 וחצי עד גיל 21. ניסו להדביק אותי באיידס והלבישו עלי 6 אנטי'ס. אבל יום בהיר אחד אני מגלה שיש לי את הכוח להתמודד עם כל הטראומות הקשות האלה גם יש, אפילו שנראה היה כאילו לא היה לי הכוח להתמודד עם אונס אחד. בסך הכל מה שהכי חשוב לי זה להמשיך את החיים. להמשיך... להמשיך.... להמשיך....... לא להשבר. לא בגלל איזו אידיאולוגיה או משהו. לא בגלל איזו רוח יהודית או משהו כזה. קדושת החיים. קדושת ההמשך. קדושת הקיום. אידיאולוגיות שאני מעריכה ומכבדת מאוד. זאת לא הסיבה העיקרית אצלי. פשוט בגלל שאני לא רוצה להפסיד...........
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
תמיכה נפשית
בחר
בחר