די נמאס לי (אם כל הטריגרים)

נגמרות לי האופציות. באמת שניגמרות. ואני לא יודעת מה הלאה. כי ניסיתי. באמת ניסיתי. כמעט הכל. כדורים. ניסיתי כמה סוגים לפחות את אלו שלא עושים תופעות לואי מסריחות. את הסוגים שנשארו אני לא מוכנה לנסות. לא מוכנה להיות פרה שמנה ומנומנמת. לא בא בחשבון. הא ויש את האופציה שיטגנו לי את המוח בחשמל. גם זה כמובן לא בא בחשבון. האינטלקט זה הדבר האחרון שעוד נשאר לי אז אין שום סיכוי שאני מסכנת אותו. חוץ מזה, ראיתי איך זה נראה ושלא יבלבלו לי את המוח הרופאים המתיפיפים. זה נראה זוועה. כמו משהו מימי הביניים. הא...אישפוז...כן זו גם אופציה. האופציה הגרועה מכולם. אין שום סיכוי בעולם שאני אכנס לאחד מבתי הסוהר האלו. וזה בדיוק מה שזה. גם את זה ראיתי אז אי אפשר לספר לי מעשיות. מה עוד יש? פסיכולוגים...אז ככה... טיפול התנהגותי קוגניטיבי - הייתי שם. כתבתי, עניתי, עשיתי, נחשפתי... ועדיין מתה מפחד כל פעם שצריכה לעשות משהו חדש. הכי פשוט שאפשר. לשלם חשבונות. לדבר עם הפקידה בעיריה. טיפול דינמי - כנראה שזה הטיפול שאני נמצאת בו עכשיו. לזכות הפסיכולוג שלי יאמר שהוא זמין לי 24 שעות ביממה מה שכנראה הציל אותי כמה פעמים ממוות. אז פיזית זה עוזר. נפשית...חרא לי בדיוק כמו ממקודם. אם לא יותר. חוץ מזה הייתה לי איזשהי הרגשה שהוא מלגלג עלי בפגישה הקודמת. משהו עדין כזה. בקושי מורגש. אבל זה היה. זהו...אני רוצה למות. כל כך מצטערת שלא הצלחתי אז. כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך. וכבר יותר משבועיים כמעט בלי הפוגה. ולא מסוגלת יותר להמשיך ככה. פשוט לא מסוגלת. והיו לי שני כמעטים בשבועיים האחרונים. כל כך מצטערת שהם היו כמעטים. וחוץ מזה אני צריכה להתמודד עם כל מיני נבלות שחושבים שאם אני בדיכאון אז אני איזשהו סוג של מפלצת. אז בואו נהרוס לי את החיים שגם ככה אני לא רוצה אותם וגמרנו. נשברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר ליייייייייי אז כרגע יש לי כמה אופציות להרוג את עצמי ואני מתלבטת איך כדאי. טוב. אני לא אפרט. יש דברים שאני אקח איתי אל הקבר...חהההההההההההההההההההההההההההההה

ובחדשות

נהרגים חיילים בכל מיני מקומות. למה לעזאזל אלוהים הורג את האנשים הלא נכונים??????????? הנה אני כאן!!!!!!!!!!!!!! בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 תהרוג אותי!!!!!!!!!!!!!!!! תמציא משהו יא נבלה אני יודעת שאתה יצירתי. ראיתי איך אתה מתעלל באנשים. ראיתי איך אתה הורג אנשים שרוצים לחיות. אז תמציא לי משהו כבר. תאונת דרכים, סרטן סופני, דום לב. משהו בבקשששששששששששההההההה!!!!! תיקח אותי כבר מפה כי נשבר לי. מתעלל בי הא? ואני בכלל לא מאמינה בך יא חתיכת... אם יש אלוהים אז הוא סדיסט.

אני די מסכים איתך.כנסי בבקשה וקראי,כולם מוזמנים לקרוא.

.."אמנם אמת,כמו בכל האנשים מסוגו,היו כל זעזוע,כל דאבון לב,כל מצב חיים ביש מזל,מעוררים גם בו מיד את התשוקה לבקש לו מפלט בזרועות המוות.ברם נטיית לב היא זו שאיפשרה לו דווקא לסגל לעצמו,קמעה קמעה,פילוסופיה שוחרת חיים.התרפקותו המתמדת על המחשבה,כי אותה יציאת חרום פתוחה לפניו בכל עת,נסכה בו כח,גירתה את סקרנותו למצות עד תום יסורים ומצבי ביש,ובצר לו היה עשוי היה לעיתים,בשמחה זעופה,במעין שמחה לאיד,להרהר בליבו: אני באמת סקרן לראות,עד היכן,בעצם,כוח סבלו של אדם מגיע.הן כאשר תמלא הסאה עד בלי שאת עוד אין אני צריך אלא לפתוח את הדלת-וניצלתי. אכן,רבים המאבדים עצמם לדעת,שמחשבה זו מאצילה להם כוחות נפש בלתי רגילים. מאידך יודעים כל המאבדים עצמם לדעת את טעמו של המאבק עם פיתוי ההתאבדות.אי שם בחביון נפשו יודע אל נכון כל אחד מהם,כי אף שיש במעשה ההתאבדות משום מוצא,אין זה אלא פתח חרום עלוב ובלתי ראוי למדי,כי ככלות הכל נעלה יותר הוא,ונאה יותר לאדם,להניח לחיים עצמם להכריעו,ולכלותו מלעשות זאת במו ידיו. מוסר זה,יסורי מצפון אלה,הניזונים מאותם המקורות כמו למשל יסורי המצפון של אלה,במכונים מפיקי סיפוק מעצמם,דוחפים את מרבית המאבדים עצמם לדעת למאבק נצחי,למען יעמדו במסת הפיתוי...

די נמאס לי (אם כל הטריגרים)

נגמרות לי האופציות. באמת שניגמרות. ואני לא יודעת מה הלאה. כי ניסיתי. באמת ניסיתי. כמעט הכל. כדורים. ניסיתי כמה סוגים לפחות את אלו שלא עושים תופעות לואי מסריחות. את הסוגים שנשארו אני לא מוכנה לנסות. לא מוכנה להיות פרה שמנה ומנומנמת. לא בא בחשבון. הא ויש את האופציה שיטגנו לי את המוח בחשמל. גם זה כמובן לא בא בחשבון. האינטלקט זה הדבר האחרון שעוד נשאר לי אז אין שום סיכוי שאני מסכנת אותו. חוץ מזה, ראיתי איך זה נראה ושלא יבלבלו לי את המוח הרופאים המתיפיפים. זה נראה זוועה. כמו משהו מימי הביניים. הא...אישפוז...כן זו גם אופציה. האופציה הגרועה מכולם. אין שום סיכוי בעולם שאני אכנס לאחד מבתי הסוהר האלו. וזה בדיוק מה שזה. גם את זה ראיתי אז אי אפשר לספר לי מעשיות. מה עוד יש? פסיכולוגים...אז ככה... טיפול התנהגותי קוגניטיבי - הייתי שם. כתבתי, עניתי, עשיתי, נחשפתי... ועדיין מתה מפחד כל פעם שצריכה לעשות משהו חדש. הכי פשוט שאפשר. לשלם חשבונות. לדבר עם הפקידה בעיריה. טיפול דינמי - כנראה שזה הטיפול שאני נמצאת בו עכשיו. לזכות הפסיכולוג שלי יאמר שהוא זמין לי 24 שעות ביממה מה שכנראה הציל אותי כמה פעמים ממוות. אז פיזית זה עוזר. נפשית...חרא לי בדיוק כמו ממקודם. אם לא יותר. חוץ מזה הייתה לי איזשהי הרגשה שהוא מלגלג עלי בפגישה הקודמת. משהו עדין כזה. בקושי מורגש. אבל זה היה. זהו...אני רוצה למות. כל כך מצטערת שלא הצלחתי אז. כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך. וכבר יותר משבועיים כמעט בלי הפוגה. ולא מסוגלת יותר להמשיך ככה. פשוט לא מסוגלת. והיו לי שני כמעטים בשבועיים האחרונים. כל כך מצטערת שהם היו כמעטים. וחוץ מזה אני צריכה להתמודד עם כל מיני נבלות שחושבים שאם אני בדיכאון אז אני איזשהו סוג של מפלצת. אז בואו נהרוס לי את החיים שגם ככה אני לא רוצה אותם וגמרנו. נשברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר ליייייייייי אז כרגע יש לי כמה אופציות להרוג את עצמי ואני מתלבטת איך כדאי. טוב. אני לא אפרט. יש דברים שאני אקח איתי אל הקבר...חהההההההההההההההההההההההההההההה

שלום לך saffa27

מה אומר לך? למדתי הרבה מהודעתך זו האחרונה. לימדת אותי שישנם דרכי טיפול כאלה או רחרים ואת כולם ניסית, ומכולם את מאוכזבת. דבר אחד לא ניסית: מה עם הרצון לחיות? מה עם קביעת מטרות חיוביות יותר מאשר ויכוח עם אלוקים על כך שיקח אותך? את נשמעת בחורה מאוד אינטליגנטית. אני בטוחה שאם תפעילי חושייך היצירתיים, תמצאי פתרונות יותר חיוביים מאשר לחשוב מחשבות אובדניות. שיהיה לך לילה טוב ליאורה

אני די מסכים איתך.כנסי בבקשה וקראי,כולם מוזמנים לקרוא.

.."אמנם אמת,כמו בכל האנשים מסוגו,היו כל זעזוע,כל דאבון לב,כל מצב חיים ביש מזל,מעוררים גם בו מיד את התשוקה לבקש לו מפלט בזרועות המוות.ברם נטיית לב היא זו שאיפשרה לו דווקא לסגל לעצמו,קמעה קמעה,פילוסופיה שוחרת חיים.התרפקותו המתמדת על המחשבה,כי אותה יציאת חרום פתוחה לפניו בכל עת,נסכה בו כח,גירתה את סקרנותו למצות עד תום יסורים ומצבי ביש,ובצר לו היה עשוי היה לעיתים,בשמחה זעופה,במעין שמחה לאיד,להרהר בליבו: אני באמת סקרן לראות,עד היכן,בעצם,כוח סבלו של אדם מגיע.הן כאשר תמלא הסאה עד בלי שאת עוד אין אני צריך אלא לפתוח את הדלת-וניצלתי. אכן,רבים המאבדים עצמם לדעת,שמחשבה זו מאצילה להם כוחות נפש בלתי רגילים. מאידך יודעים כל המאבדים עצמם לדעת את טעמו של המאבק עם פיתוי ההתאבדות.אי שם בחביון נפשו יודע אל נכון כל אחד מהם,כי אף שיש במעשה ההתאבדות משום מוצא,אין זה אלא פתח חרום עלוב ובלתי ראוי למדי,כי ככלות הכל נעלה יותר הוא,ונאה יותר לאדם,להניח לחיים עצמם להכריעו,ולכלותו מלעשות זאת במו ידיו. מוסר זה,יסורי מצפון אלה,הניזונים מאותם המקורות כמו למשל יסורי המצפון של אלה,במכונים מפיקי סיפוק מעצמם,דוחפים את מרבית המאבדים עצמם לדעת למאבק נצחי,למען יעמדו במסת הפיתוי...

מאיפה הקטע לקוח?

שלום לך saffa27

מה אומר לך? למדתי הרבה מהודעתך זו האחרונה. לימדת אותי שישנם דרכי טיפול כאלה או רחרים ואת כולם ניסית, ומכולם את מאוכזבת. דבר אחד לא ניסית: מה עם הרצון לחיות? מה עם קביעת מטרות חיוביות יותר מאשר ויכוח עם אלוקים על כך שיקח אותך? את נשמעת בחורה מאוד אינטליגנטית. אני בטוחה שאם תפעילי חושייך היצירתיים, תמצאי פתרונות יותר חיוביים מאשר לחשוב מחשבות אובדניות. שיהיה לך לילה טוב ליאורה

צר לי שאני מעכירה את אוירת הפורום במחשבותי האובדניות

להבא אנסה לשפר את דרכי

בוקר טוב לך safta27

אני מעריכה את התחשבותך ברגשות משתתפי הפורום (בכך שאת מתנצלת על שלכאורה את מעכירה את האוירה בו, במחשבותייך האובדניות), אלא שחשוב היה לי להבהיר משהו. אחד מתפקידיו של פורום יקר זה, הוא לשמש במה לאנשים, על מנת לשתף את האחרים במצוקותיהם. טוב שאת משתפת אותנו במחשבותייך. הייתי רוצה באמת לשמוע על מחשבות חיוביות ואופטימיות שלך, לא מפני שיותר "נוח" לי לשמוע על דברים טובים, אלא בשבילך... המשיכי לשתפנו בתקווה שנוכל להאיר לך זויות ראיה אחרות ולנסות לעזור לך לסלק את המחשבות הרעות ולהביא אלייך מחשבות טובות. שיהיה לך יום טוב. ליאורה

הייתי רוצה

שתספרי לי על אותן מטרות חיוביות ופתרונות יצירתיים שהזכרת בהודעתך הקודמת. אם את כל כך בטוחה שהם קיימים אז בבקשה ממך אל תשמרי אותם בסוד. חלקי אותם איתי. ועם אנשים אחרים בפורום. כרגע הבחירה שלי היא בין מוות לבין קיום אומלל בבית, תלויה באנשים אחרים, מפחדת לזוז, מחכה שכל יום יעבור כמו שמחכים שייגמר שיעור משעמם. מחכה שהעייפות תגיע ואני אוכל לחזור לישון. שזה הכי קרוב ללמות שיש. אז בבקשה ממך. ספרי לי על אותם הפתרונות הנפלאים. אולי נוכל להעזר בהם. ובבקשה הייתי רוצה משהו קצת יותר ספציפי ומוחשי מאשר ציור של שמש.

א. יקירתי

אני עדה למאמצים האדירים, לאנרגיות שאת משקיעה כדי להשאר כאן. אני רואה את המעברים החדים בין הכן והלא, כמעט מצליחה לגעת בכאב. אמרתי לעצמי, שביום כל כך קשה לך, בימים כל כך קשים, אני רק רוצה להיות איתך. רוצה להיות לידך, לשים את ראשך על כתפי, לא לומר מילה, רק לגעת בך. רק זה. לחן

ציור של שמש

נכון, זהו "רק" ציור של שמש. אבל לא הציור הוא החשוב, מה שחשוב הוא, מה שמסמל הציור... ציור של שמש, הוא סתם שקבוב, והשמש עצמה? היא גם סתם משהו? נכון שמדובר בשאלה פילוסופית, שלמישהו הנמצא במצוקה אמיתית (ואני מאמינה לך שאת במצוקה אמיתית), זה נשמע משהו מאוד מעצבן, אלא שהדוגמה של מה שמסמלת השמש, יכולה לטעת בנו, בני האדם את מה שנקרא אופטימיות ותקווה. לכל אדם יש את המטרות שלו ואת חופש הבחירה שלו... העובדה שיש לך את חופש הבחירה, היא היא הבסיס לאופטימיות שצריכה להיות לך. חישבי על כך. ולגבי היצירתיות, לא יעזרו הפתרונות היצירתיים שלי!. לכל אחד פתרונות יצירתיים משל עצמו. מסכימה איתי? כל אחד עם כישוריו ואהבותיו. מה שניסיתי לאמר שהיצירתיות בעיקרון (עצם היצירתיות) היא הפתרון. מקווה שהקלתי קצת על כאבך. ליאורה

א. יקירתי

אני עדה למאמצים האדירים, לאנרגיות שאת משקיעה כדי להשאר כאן. אני רואה את המעברים החדים בין הכן והלא, כמעט מצליחה לגעת בכאב. אמרתי לעצמי, שביום כל כך קשה לך, בימים כל כך קשים, אני רק רוצה להיות איתך. רוצה להיות לידך, לשים את ראשך על כתפי, לא לומר מילה, רק לגעת בך. רק זה. לחן

לחן

תודה על התמיכה. אני יודעת שאת מבינה אולי יותר מאחרים מה אני מרגישה. קצת יותר. ואת מצליחה קצת יותר מאחרים להיות שם (או בפסיכולוגית מדוברת - להכיל) ולגעת. אבל בשורה התחתונה. את שם. אני כאן. ואת לא איתי. למעשה הבנתי שאי אפשר שמישהו יהיה איתי ממש - לא בעלי שמחבק אותי ומבקש ממני לא לעזוב אותו, לא הפסיכולוג שלי שאומר שאנחנו ביחד במאבק מול הדיכאון, לא החברים שמתקשרים. אני לבד כי ככה זה. כי מה שאני מרגישה רק אני מרגישה אותו. הסבל הוא שלי ולא ניתן לחלק אותו עם אחרים. לצערי הוא רק מתרבה, כי כשמנסים לחלק אותו עם אחרים זה גורם לכך שגם הם סובלים ואילו אני לא סובלת פחות. ויש רגעים שזה בסדר, התחושה הזאת שבסופו של דבר אני לבד וצריכה להתמודד בכוחות עצמי. הנה, עכשיו, אני אפילו מרגישה שזה קצת אפשרי. אבל יש רגעים שאני מרגישה שהכל גדול עלי. גדול עלי העולם הזה. ואין לי כוחות. ואין מי שיכול להתקרב מספיק כדי לעזור. אני חושבת שההתלבטות הנצחית אם לחיות או לחיות תלווה אותי במשך כל החיים. אני יודעת שעבור רוב האנשים זה מובן מאליו ואין פה עניין של בחירה. נראה לי שעבורי זה לעולם לא יהיה מובן מאליו ואני אצטרך תמיד לעשות את הבחירה כל יום מחדש. אני נורא עייפה. עייפה מהנדנדה הבלתי פוסקת הזאת.

ציור של שמש

נכון, זהו "רק" ציור של שמש. אבל לא הציור הוא החשוב, מה שחשוב הוא, מה שמסמל הציור... ציור של שמש, הוא סתם שקבוב, והשמש עצמה? היא גם סתם משהו? נכון שמדובר בשאלה פילוסופית, שלמישהו הנמצא במצוקה אמיתית (ואני מאמינה לך שאת במצוקה אמיתית), זה נשמע משהו מאוד מעצבן, אלא שהדוגמה של מה שמסמלת השמש, יכולה לטעת בנו, בני האדם את מה שנקרא אופטימיות ותקווה. לכל אדם יש את המטרות שלו ואת חופש הבחירה שלו... העובדה שיש לך את חופש הבחירה, היא היא הבסיס לאופטימיות שצריכה להיות לך. חישבי על כך. ולגבי היצירתיות, לא יעזרו הפתרונות היצירתיים שלי!. לכל אחד פתרונות יצירתיים משל עצמו. מסכימה איתי? כל אחד עם כישוריו ואהבותיו. מה שניסיתי לאמר שהיצירתיות בעיקרון (עצם היצירתיות) היא הפתרון. מקווה שהקלתי קצת על כאבך. ליאורה

ליאורה

תודה על הנסיון בכל אופן. האמת שקצת התעייפתי מאמירות והצעות אבסטרקטיות. אני שומעת אותן לא רק ממך. גם מהמטפל שלי אומר שצריך "לעבד את הרגשות" ומאוד כל מיני... אגב, יש לך מושג מה זה "לעבד את הרגשות"? מה זה אדמה? אולי נחרוש את הרגשות אחר כך וגם נזרע ונקצור? סליחה שאני עונה במרירות כזאת. פעם הייתי יותר נחמדה. הייתי יותר אסירת תודה עבור כל תשובה וכל רמז של יחס. בתקופה האחרונה הפכתי לכזאת כועסת, צינית, מרוכזת בעצמי כל כך. נישחקתי. כמה אפשר להחזיק בפנים את כל הגועל נפש? יש לי עכשיו חור במסיכה היפה והכל נוזל החוצה. אני האמיתית. הרעה. האכזרית. התוקפת. המרירה. הקשה. וכל הבחוץ היפה שעבדתי עליו כל כך קשה. הכל מתלכלך ומוכתם. מעניין כמה אנשים ישארו בחברתי עכשיו כשכל הגועל נפש יוצא החוצה.

תודה לך יקרה

הפעם לא "ציור של שמש", הפעם "ציור של לב אדום" מלא אהבה... אני מודה לך על תגובתך. ולשאלתך, בקשר ל"חריש הרגשות". בדיוק כמו שתיארת. אנחנו לא אחרת מאשר אדמה... מה שנזרע, נקצור... לעיתים, בגלל טעות שלנו באבחנת סוג האדמה, או באקלים הסובב אותה, היבול הוא לא מה שציפינו לו... ואז, חורשים, מעבדים וזורעים מחדש. ואם נפעל בהיגיון, נבחר בסוג אחר של זרעים. דבר אחד בטוח: שמש יש לנו על בטוח... אני פה איתך. את צודקת, זה לא ממש איתך, אבל זה כמעט לידך.... יום טוב לך ליאורה
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
תמיכה נפשית
בחר
בחר