את האמת, כל מה שכתבת נכו גם לגבי זה פשוט לא יאומן
כשאני בחברה של אנשים זרים, אני נהיה המפראקטיבי, התנועות הטבעית של הגוף כמו למשל שינוי תנוחה הפכות להיות מוקצנות וחדות, אני משתתק משתדל לשבת תנוחה אחת כמעט כמו פסל ומשתדל כמה שפחות לזוז, הריכוז נהיה אפסי (כל גירוי קטן מהסביבה מושך לי את העין), וכשאני מדבר או רוצה לפנות למישהו/ מישהי אני מגמגם ונעלמות לי המילים ואני מרגיש נבוך מאוד, כמו כן אני מזיע ומתרגש מאוד. החרדה הזו מלווה בתחושה של חוסר בטחון וכל הערה קטנה אפילו לא קשורה של הפטרנר אליו אני נגש או שלי גורמת לי לביקורת עצמית מאוד גבוהה ושיפוט שגוי לגבי עצמי. התופעה מתרחשת גם כשאני מול אדם זר יחיד. התופעה הזו מאוד מפריע לי כשאני מנסה לגשת ולהתחיל אם בחורות ברמה כזו שאני לא מסוגל לגשת אפילו ולנסות. התופעה הזו הייתה קיימת אצלי מאז ומתמיד גם כשהייתי קטן אני זוכר אותה, רק שקיום היא הרבה יותר מוקצנת.
בכללי אני ילד מאוד ביישן ומאוד סגור אני כמעט שלא מדבר אם אף אחד, ותמיד כשאני רוצה לדבר נעלמות לי המילים ואני מגמגם מרוב התרגשות.
ראוי לציין שהתופעות לא קורות כמעט אף פעם בבית שלי כשאני מדבר אם בני המשפחה אלה רק אנשים זרים או כאלה שהשיחות שלי איתם הם לא לעיתים קרובות, התופעה הזו לא מתרחשת כשאני מביע את עצמי בכתב כמו למשל בשיחות דרך האינטרנט, אלה רק כשהשיחה היא ישירה, בנוסף גיליתי שחומרים מעוררים כגון קפה או אלכוהול מקצינים אצלי את התופעה לפעמים גם מאוד. הייתי מעוניין לקבל תרופה או טיפול כל שהוא שימנע ממני את התופעה המתסכלת הזו.
