אוהבים, מאורסים, חיים ביחד ואין סקס. מה עושים?

כבר יותר משנה אנחנו חיים ביחד. מילים של אהבה, מגע, טוב לנו מהמון בחינות אבל אין סקס. אלף סיפורים הוא כבר סיפר לי אבל ממכתבים שלו שמצאתי אני מבינה שהבעיה שלו היא רק איתי. שבניגוד למה שניסה להסביר לי, היה לו סקס טוב עם האקסיות שלו, כולל אשתו לשעבר. הוא כמובן אומר שלא מעניין אותו להיות עם אף אחת, אבל אני כבר לא יודעת למה להאמין לו בענין הזה ולמה לא. זה נותן לי הרגשה כזאת מטומטמת. לפעמים אנחנו רבים והוא מתרגז שאני מעלה את הנושא ואומר שהוא עושה את הדברים בקצב שלו ואם הקצב שלו לא מספיק מהיר בשבילי אז לא צריך, הוא אותו לא ישנה. ובשביל מה בכלל אני צריכה סקס, מה זה משנה. ואני אומרת שגם לי יש קצב ושמה שמרגיז זה שהוא לא עושה שום דבר בנידון ושאני לא יכולה לדעת אולי יש לו מישהי אחרת, אולי אני לא יודעת מה. ושאני רוצה להיפרד. אמרתי לו שאם הייתי יודעת שיש לו בעיה פיסית הייתי נשארת איתו בכל מקרה אבל שמה שמרגיז זה שלא משנה כמה זה חשוב לי, הוא לא מנסה בכלל ללכת לטפל בעצמו. לפעמים הוא אומר שזה בגללו ולפעמים בגלל שאני לא עושה דיאטה אבל גם כשעשיתי דיאטה והורדתי די הרבה זה לא הזיז לו כלום ונשברתי ועליתי חזרה ואמרתי לו שעד שהוא יעשה איזשהו צעד מצדו אני פשוט לא מוכנה לעשות יותר שום צעד מצדי. שיטפל בעצמו לפני שהוא זורק עלי את האחריות שלו. וזהו, אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות. ואז לפעמים הוא אומר שיחשוב על זה ושיתחיל ובסוף... כלום. אני רוצה לציין שחיי הסקס שלי לפני הקשר הזה היו טובים ונעימים ועכשיו אני מרגישה שככל שחולף הזמן שאני איתו כך אני מתרחקת יותר ויותר פיסית מעצמי וכבר לא טורחת כמעט לספק את עצמי וזה מטריד אותי מאד. אמרתי לו שאני לא מוכנה להקים משפחה בלי אינטימיות. אני פוחדת שהוא רוצה להיות איתי כי אני אדם מאד נוח והוא מאד רוצה ילדים. מצד שני אני רואה בכל-כך הרבה דברים כמה הוא אוהב אותי ואני אותו שבסוף אני פשוט נשארת מבולבלת ואז הוא אומר לי שאני לא עקבית. לא יודעת מה לעשות. עצוב לי.

בעיה קשה

בעיה קשה את מציגה. אבל אני חושבת שאת הבאת בשאלה שלך גם את התשובות. את לא מוכנה לחיות יחד ולהקים משפחה בלי אינטימיות. האם את מסוגלת להשלים עם חיים כאלו? האם את מאמינה שהכל ימשיך ככה, אהבה ואכפתיות או שמא הנגע הרע הזה שבקשר שלכם יגדל ויעיב על הכל? לצערי, אני סבורה שהאפשרות השניה היא הסבירה. התסכול שלך יצטבר, הריבים יהיו תכופים יותר ויצטברו משקעים עד שגם הטוב שישנו יהרס. את מדברת על זה שהוא רוצה ילדים - אבל איזה אמא תהיה לילדים האלו? אמא מדוכאת, נבולה, שמסתובבת שפופה, חסרת בטחון, מושפלת ומרגישה לא נאהבת. אלו חיי המשפחה שאת רוצה? אני בטוחה שלא. אני בטוחה שגם הוא לא, אבל כנראה הוא מסרב להבין ולהתמודד עם הבעיתיות שבמצב. אני לא יכולה לנחש מה הבעיה איתו. אם נהיתה בעיה פסיולוגית שהוא מתבייש בה או שמשהו בקשר ביניכם גורם להתנהגותו. את זה רק טיפול יכול לגלות. ואולי הסיבה היא אפילו לא העיקר כרגע. שנה אחת את חיה איתו בלי מין (בכלל? כמעט?). שנה את מתוסכלת ולא מסופקת. את חשה חסרת בטחון וחשה דחויה על ידי בן זוגך. חשה לא מושכת. האם את יכולה להשלים עם חיים שלמים ככה? אל תתחתני איתו ככה. לא עכשיו. לפחות לא לפני שתחשבי עשר פעמים ותגיעי למסקנה חד משמעית וסופית שאת מוכנה לחיות ככה ולהשלים עם זה. אם כן - עליך להשלים עם חיים כאלו ולהבין שהסכמת לתנאים התמוהים שלו לקשר ולחוסר הנכונות שלו לשנות. אבל אם את לא מגיעה למסקנה כזו - זה הזמן לאולטימטום. או שהוא הולך איתך לטיפול ומוכן לקחת אחריות על הקשר ולנסות לשפר, או שאין לקשר הזה עתיד. כי את לא יכולה לחיות ככה. כי מגיע לך גבר שיחשוק בך ויגרום לך להרגיש מושכת ורצויה. כי מגיע לך חיי מין לפחות סבירים וממוצעים. כי מגיע לך להרגיש בטוחה שבן זוגך רוצה בך ובחר בך מאהבה ותשוקה ולא לחשוש שהוא עשה חישוב קר שאת אדם שנוח לחיות איתו. זה רע שיש חששות כאלו בזוגיות. זה רע לך וזה רע לזוגיות. את צריכה לסגור את כל הקצוות האלו ולעבד את כל השאלות האלו. אני חושבת שטיפול עבורכים הוא המוצא היחיד, ואם הוא מסרב - לכי לבד. המטפל ידע לעזור לך לגרום לבן זוגך להצטרף אליך, וגם אם לא, נראה לי שיש לך הרבה שאלות לענות לעצמך עליהן, הרבה לבטים והרבה נקודות מבולבלות וכואבות. גם אם הקשר לא ימשך - טיפול יהיה טוב לך, למענך ויעזור לך עם הקשרים הבאים. בנוסף אני ממליצה לך בחום על הסרט "שתי פנים למראה" של ברברה סטרייסנד. סרט מקסים, שמדבר על מצב בדיוק כמו שלכם. אשה שמתחתנת עם גבר שהיא אוהבת, הכל מושלם - חברות טובה, התחשבות, נהנים ביחד אבל יש לו תנאי - ללא מין. בפרסומות לסרט היה כתוב בזמנו - "יש שני דברים שאשה יודעת. מה היא רוצה ועל מה היא מוכנה להתפשר..." כנראה שבתחילת הסרט היא לא באמת ידעה. אבל אני חושבת שאת כן יודעת. בהצלחה אחת

תודה נשמה. נתת לי חומר למחשבה ואני אחשוב.

תחשבי גם על זה

אני מממש מזדהה איתך ויכולה להרגיש מה את עוברת כי אני באה ממצב דומה.אצלנו זה התחיל אחרי שנתיים של ביחד והכל היה נפלא רק שלא בא לו על מין.אני לא הייתי מוכנה לחיות ככה למרות שמאד אהבנו והיינו חברים טובים והיתה אינטימיות ריגשית אבל מאד חסר לי מגע גופני.עד שיום אחד פשוט נמאס לי ומצאתי את עצמי מנהלת רומן סוער עם גבר נשוי,רומן ללא התאהבות כמעט רק מין וזה התאים לשנינו. ותאמיני לי שמרגע שהייתי מפויסת ומסופקת גם היחסים שלנו בבית השתפרו ואולי בגלל שהפסקתי ללחוץ הוא התחיל להתקרב אלי עד שגם מין חזר להיות בינינו. אם את מסוגלת להתגבר על עכבות מוסריות אני מאד ממליצה.

בעיה קשה

בעיה קשה את מציגה. אבל אני חושבת שאת הבאת בשאלה שלך גם את התשובות. את לא מוכנה לחיות יחד ולהקים משפחה בלי אינטימיות. האם את מסוגלת להשלים עם חיים כאלו? האם את מאמינה שהכל ימשיך ככה, אהבה ואכפתיות או שמא הנגע הרע הזה שבקשר שלכם יגדל ויעיב על הכל? לצערי, אני סבורה שהאפשרות השניה היא הסבירה. התסכול שלך יצטבר, הריבים יהיו תכופים יותר ויצטברו משקעים עד שגם הטוב שישנו יהרס. את מדברת על זה שהוא רוצה ילדים - אבל איזה אמא תהיה לילדים האלו? אמא מדוכאת, נבולה, שמסתובבת שפופה, חסרת בטחון, מושפלת ומרגישה לא נאהבת. אלו חיי המשפחה שאת רוצה? אני בטוחה שלא. אני בטוחה שגם הוא לא, אבל כנראה הוא מסרב להבין ולהתמודד עם הבעיתיות שבמצב. אני לא יכולה לנחש מה הבעיה איתו. אם נהיתה בעיה פסיולוגית שהוא מתבייש בה או שמשהו בקשר ביניכם גורם להתנהגותו. את זה רק טיפול יכול לגלות. ואולי הסיבה היא אפילו לא העיקר כרגע. שנה אחת את חיה איתו בלי מין (בכלל? כמעט?). שנה את מתוסכלת ולא מסופקת. את חשה חסרת בטחון וחשה דחויה על ידי בן זוגך. חשה לא מושכת. האם את יכולה להשלים עם חיים שלמים ככה? אל תתחתני איתו ככה. לא עכשיו. לפחות לא לפני שתחשבי עשר פעמים ותגיעי למסקנה חד משמעית וסופית שאת מוכנה לחיות ככה ולהשלים עם זה. אם כן - עליך להשלים עם חיים כאלו ולהבין שהסכמת לתנאים התמוהים שלו לקשר ולחוסר הנכונות שלו לשנות. אבל אם את לא מגיעה למסקנה כזו - זה הזמן לאולטימטום. או שהוא הולך איתך לטיפול ומוכן לקחת אחריות על הקשר ולנסות לשפר, או שאין לקשר הזה עתיד. כי את לא יכולה לחיות ככה. כי מגיע לך גבר שיחשוק בך ויגרום לך להרגיש מושכת ורצויה. כי מגיע לך חיי מין לפחות סבירים וממוצעים. כי מגיע לך להרגיש בטוחה שבן זוגך רוצה בך ובחר בך מאהבה ותשוקה ולא לחשוש שהוא עשה חישוב קר שאת אדם שנוח לחיות איתו. זה רע שיש חששות כאלו בזוגיות. זה רע לך וזה רע לזוגיות. את צריכה לסגור את כל הקצוות האלו ולעבד את כל השאלות האלו. אני חושבת שטיפול עבורכים הוא המוצא היחיד, ואם הוא מסרב - לכי לבד. המטפל ידע לעזור לך לגרום לבן זוגך להצטרף אליך, וגם אם לא, נראה לי שיש לך הרבה שאלות לענות לעצמך עליהן, הרבה לבטים והרבה נקודות מבולבלות וכואבות. גם אם הקשר לא ימשך - טיפול יהיה טוב לך, למענך ויעזור לך עם הקשרים הבאים. בנוסף אני ממליצה לך בחום על הסרט "שתי פנים למראה" של ברברה סטרייסנד. סרט מקסים, שמדבר על מצב בדיוק כמו שלכם. אשה שמתחתנת עם גבר שהיא אוהבת, הכל מושלם - חברות טובה, התחשבות, נהנים ביחד אבל יש לו תנאי - ללא מין. בפרסומות לסרט היה כתוב בזמנו - "יש שני דברים שאשה יודעת. מה היא רוצה ועל מה היא מוכנה להתפשר..." כנראה שבתחילת הסרט היא לא באמת ידעה. אבל אני חושבת שאת כן יודעת. בהצלחה אחת

משהו בתוספת לתגובתה המושקעת של אחת.

שלומלום לך, כמו תמיד אחת המקסימה עונה וברוב חכמה. הדבר היחיד שעולה בראשי להוסיף זה התייחסות לכך שאת אומרת שהבעיה היא רק איתך ושבעבר היו לו מערכות זוגיות שכללו מיניות טובה. האם שאלת אותו לגביי הנקודה הספציפית הזו? שלומלום.

שלומלום


מייל  shlomloms@walla.com 


 

מנהל הפורום
10,000+

תחשבי גם על זה

אני מממש מזדהה איתך ויכולה להרגיש מה את עוברת כי אני באה ממצב דומה.אצלנו זה התחיל אחרי שנתיים של ביחד והכל היה נפלא רק שלא בא לו על מין.אני לא הייתי מוכנה לחיות ככה למרות שמאד אהבנו והיינו חברים טובים והיתה אינטימיות ריגשית אבל מאד חסר לי מגע גופני.עד שיום אחד פשוט נמאס לי ומצאתי את עצמי מנהלת רומן סוער עם גבר נשוי,רומן ללא התאהבות כמעט רק מין וזה התאים לשנינו. ותאמיני לי שמרגע שהייתי מפויסת ומסופקת גם היחסים שלנו בבית השתפרו ואולי בגלל שהפסקתי ללחוץ הוא התחיל להתקרב אלי עד שגם מין חזר להיות בינינו. אם את מסוגלת להתגבר על עכבות מוסריות אני מאד ממליצה.

זה לא בגלל עכבות מוסריות

לומר לי עכשיו ללכת לעשות את זה עם מישהו אחר, זה כמו לתת למישהו עוגת נפוליאון רגע אחרי שהוא הקיא. יכול להיות שזה טעים מאד, אבל כל עוד הבטן מתהפכת, אי-אפשר ליהנות. מה שדרוש עכשיו זה כוס מים עם מעט מיץ לימון. ככה אני מרגישה. כמו שאמרתי, אם הייתי יודעת שהעדר היחסים הוא גזירה מטעמים פיסיים כלשהם, הייתי יכולה לחיות עם זה בשקט כי אני מאד אוהבת את בן זוגי. אבל קשה לי לקבל את המשמעות לכך שהוא לא מנסה אפילו לטפל בעצמו ולא נותן לי תמונה ברורה לגבי התנהלות הדברים הלאה. מה שדרוש עכשיו הוא תהליך ריפוי כלשהו. לא אכפת לי אם זה יהיה קצת חמוץ, ואם את העוגה שלנו נשמור עוד קצת במקרר. מה שבטוח זה שאם היא תמשיך להיות במקפיא, בסוף היא תתקלקל.

משהו בתוספת לתגובתה המושקעת של אחת.

שלומלום לך, כמו תמיד אחת המקסימה עונה וברוב חכמה. הדבר היחיד שעולה בראשי להוסיף זה התייחסות לכך שאת אומרת שהבעיה היא רק איתך ושבעבר היו לו מערכות זוגיות שכללו מיניות טובה. האם שאלת אותו לגביי הנקודה הספציפית הזו? שלומלום.

כן, שאלתי

הוא אומר שהוא לא אוהב את הגוף שלו. תקופה מסוימת הוא היה די מדוכא ולדעתו מאד השמין (הוא מצייר את זה בצבעים הרבה יותר שחורים ממה שזה) וזה מפריע לו. הוא אומר שחלק קטן מזה זה גם אני אבל חוזר ומדגיש שזה לא הסיפור ולא בא לו על אף בחורה, חתיכה ככל שתהיה, שהוא רואה. לגמרי לא בא לו.

אם כך התמונה נראית שונה בתכלית

היי קרן, לפי מה שאת אומרת עכשיו כל התמונה נראית שונה לחלוטין. והאמת שעכשיו אני קצת מתפלא על התהיות שהעלת בשאלתך הראשונה. מדובר על אדם עם רגשות שליליים ביותר כלפיי עצמו ודימוי עצמי מאוד נמוך, בדרך כלל מצב כזה מלווה בעיות פסיכולוגיות נוספות, אבל גם כך יש פגיעה משמעותית בתפקוד שלו. רצוי שיגש לטיפול פסיכולוגי עמוק ומקיף אם ברצונו לשפר את איכות חייו (וחייך) בהצלחה לכם שלומלום

שלומלום


מייל  shlomloms@walla.com 


 

מנהל הפורום
10,000+

שבת שלומלום אחת. אין כמו עיצה טובה. נראה...

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
סקסולוגיה
בחר
בחר