עמדת ההלכה+אוסף מקורות לגבי איסור הליכה

למכון/נערת ליווי.

מה עדיף לפי ההלכה לאונן או ללכת לזונה -- למי שאיננו נשוי?

עדיף להתחתן כמה שיותר מהר, ולגופו של ענין זה כמו מה עדיף לקפוץ מהגג של מגדלי עזריאלי או לבלוע רעל

נראה לי שהאפשרות הראשונה עדיפה

שבה חוטא אדם אחד בלבד .

שתיהם חמורים מאד מאד ולמרות הכל החטא הידוע חמור מאד עיין בכל ספרי הקבלה והחסידות על חומרת החטא הזה

אבל כמו שההלכה מתייחסת לאדם שיצרו תוקפו

ומסבירה לו כיצד להוציא בכל זאת זרע לבטלה , כך מן הסתם קיימת גם תשובה לשאלה שמרוץרץ הציג

איפה ההלכה הזאת

מה עדיף לפי ההלכה לאונן או ללכת לזונה -- למי שאיננו נשוי?


במיוחד בשבילך קופי פייסט והכל כתוב שם

"הסבר דברי הגמרא: הגמרא במסכת חגיגה עמ' ט"ז (וכן במועד קטן ובקידושין דף מ') מביאה את דברי רבי עילאי (אלעה) הזקן שאמר כך: "אמר רבי אלעה הזקן, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטף בשחורים ויעשה מה שליבו חפץ ואל יחלל שם שמיים בפרהסיה" (ועל שאלת הגמרא לגבי סתירה במאמר זה, היא מתרצת שמדובר באדם שלא מצליח להתגבר ולכבוש את יצרו) הנה משמע מפורש שאם אדם נמצא במצב שיצרו מתגבר עליו מאוד, עדיף שיעבור עבירה בצנעה ולא בפרהסיה ומגמרא זו מסיק פלוני שיצרו תוקפו ללכת לבחורה מופקרת. נשאל שאלה ואם אכן יצרו תוקפו במקום אחר מותר לו להיות עם אשת איש? מותר לו להיות עם אשה נדה? מותר לו להיות עם אשה קדשה? מותר לו להיות עם גויה? מותר לו לשכב עם בהמה? והיכן כל האיסורים החמורים שבתורה? וכי בגלל ששם לא מכירים אותו הוא באמת יכול לעשות מה שליבו חפץ? במקום ההוא אלוקים לא נמצא חלילה, שם אין השגחה? שם לית דין ולית דיין? ומיהו האדם שיצרו מתגבר עליו? גם אדם נשוי שאשתו צריכה לטבול בעוד שבועיים? או אם האשה חולה והיא בשמירת הריון, אז מותר לבעל כאשר אשתו בבית חולים נאנקת בצערה וביסוריה בשביל הילד החדש שיהיה במשפחה, לעזוב אותה ובמקום להתפלל לעשות מה שליבו חפץ היכן שהוא רוצה? האם אפשר לחשוד חלילה ברבי עילאי הזקן שהשיא עצה לכל מי שלא מצליח להתגבר על יצרו לעבור עבירות חמורות? האם גנב שמתביש מאנשי עירו יכול ללכת אחר תאוותו אל ארץ גזירה ושם לגנוב? ורש"י אכן הסביר, שאם האדם נחוש בדעתו לעבור עבירה ואין מי שימנע ממנו, מוטב שיעשה זאת בצנעה ולא בפרהסיה כדי שלא יחלל שם שמיים ברבים. אגב, ברור שבפרהסיה יש חילול ה' אם אדם עובר עבירה, אבל מי שעובר בסתר צריך לזכור שהגמרא עצמה אומרת שהעובר עבירה בסתר נפרעים ממנו בסתר, הוא לא פטור מעונש! ויש דברים שהעבירה בסתר היא חמורה יותר. וכבר ראינו שהגנב חמור יותר מהגזלן שהרי הגזלן אינו מפחד לא מהבריות ולא מהקב"ה והגנב מתיירא מהבריות אך אינו מתיירא מהקב"ה. והנני רוצה להסביר לך את דברי הגמרא: רש"י כותב שכאשר אדם הולך למקום שאין מכירים אותו: "שמא יקל כוח יצרו" ואם חלילה חלילה עבר עבירה, טוב שעשה זאת בצנעה ולא בפרהסיה וכן פירש התוס'. אולם התוס' מביאים את פירוש הר"ח, שאין הכוונה שיכול לעשות מה שליבו חפץ אלא כאשר ילבש שחורים וילך לדרך רחוקה ויוציא הוצאות אכסניה ויעזוב את ביתו, כל אלו יגרמו לו ש"משברין ליבו ולא יבוא לידי עבירה ויוכל לעשות מעכשיו מה שליבו חפץ דודאי אין יצרו מתגבר עליו" כלומר, כל יהודי רוצה לעשות את רצון ה' וכך אמר דוד המלך ע"ה "לעשות רצונך אלוקי חפצתי ותורתך בתוך מעי" אלא שהיצר מפריע לאדם לעשות את רצון ה' ומי שמשנה את מקומו ולובש שחורים וגולה, כל אלה משברים את ליבו. ולכן לא יוכל לעשות עבירה אלא יעשה את רצון לבו שהוא לעשות את רצון ה'. ואמנם פרשנים רבים על הגמרא כמו הרי"ף בעין יעקב בקידושין ו'הכותב' בעיני יצחק הסבירו שבוודאי לא התכוון רבי עילאי להתיר דברים אסורים אלא נתן עצה מוסרית לשבר את הלב ולהכניע את היצר. ולפי 'הכותב' היתה גרסה בקידושין אחרת שהדברים מבוארים בה במדויק. אגב, על ההבנה שאפשר לעשות כל עבירה, קשה לי גם מדברי הגמרא, שהרי בגמרא סנהדרין עא עמוד א' מסופר שאדם אחד נתן עיניו באשה אחת והיה חולה מאוד "ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתיבעל" (זה מזכיר לנו איזה פסיכולוג) וחכמים קבעו: "ימות ואל תבעל לו", ואף על פי שהאשה שמדובר שם היתה פנויה לפי אחת הדעות. ולמה, "כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות". למה חכמים, כשראו שיש פה שאלה של פיקוח נפש, לא נתנו לו עצה ללכת עם אותה אשה למקום רחוק עם בגדים שחורים? (כי להתחתן הוא לא רוצה אז שילך למקום אחר ויעשה מה שליבו חפץ). ועיין שם בגמרא שאפילו לדבר איתה באופן אישי הם לא הרשו, אף על פי שהיה מדובר שם בפיקוח נפש. אם כן, אתה רואה שקשה מאוד להתלות בדברי הגמרא על מנת לעבור עברה חמורה. גם אם רופאים או פסיכולוגים נותנים עצות אחרות. ואם תשאל, מי אמר שיש בזה איסור חמור נעבור לחלק הבא. שאלה דומה לזו נשאל לפני הרבה מאוד שנים הריב"ש. יש לו תשובה מפורסמת, (שו"ת הריב"ש תכ"ב) בה התייחס לטיעון שפנויה מותרת. תמצית דבריו הובאו בשולחן ערוך יורה דעה קפ"ג סעיף א': "ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נידה וכל הבא על הנידה חייב כרת" כלומר שלא תחשוב לרגע, שאדם שנמצא עם פנויה אינו עובר על איסור נידה, בין אם זאת פנויה שהוא אמור להתחתן איתה עוד מעט ובין אם זו פנויה שהיא בעצם לא כל כך פנויה, אלא היא עסוקה עם עוד כמה כמותו שיצרם תקף אותם והיא גם מתפרנסת מהזנות. מה בכל זאת ההבדל? שאם יש אשה פנויה שאתה מעוניין להכיר אותה, מותר לך לדבר איתה ולהציע לה נישואין. אבל אם היא אשה נשואה, אפילו אם חלילה היא חושבת להתגרש, אסור לך להציע לה הצעות כאלה. אבל לשכב עם נידה פנויה זו אותה עבירה כמו לשכב עם נידה נשואה. (ויש גם איסור אשת איש אליו לא אתייחס כרגע) ואם תעיין בתשובת הריב"ש שם תראה שהוא הביא מקורות רבים מהתורה ומדברי חכמים שהנידה היא אחת מהעריות של התורה ואיסור נידה הוא חמור גם עם פנויה ואולי אולי היא אפילו יותר חמורה עיין שם בתשובה. והוא התייחס לדברי האנשים וכך כתב "ומה שמורגל בפי ההמון: פלונית פנויה מותרת? אמת הוא שמותרת על ידי נישואין", כלומר אל תבלבל, אכתוב זאת בלשון הכי ברורה: מי ששוכב עם נידה, עובר על אותה עבירה של בעל ששוכב עם אשתו בנידתה לפני שטבלה בזמנה. ואולי אולי תעלה בדעתך שתפנה לאשה פנויה ותבקש ממנה שתטהר את עצמה ככל משפט אשה נידה ותעשה בדיקות ושבעה נקיים ותטבול במקווה. אפילו אם היית מוצא פרוצה כזו שמוכנה לקדש את עצמה ולהטהר מטומאת נידתה ולהמתין לך ורק לך כמעט שבועיים, גם אז מה תעשה עם איסור קדֶשה שבתורה? (קדֶשה היינו זונה) ואיך יעלה בדעתך להיות עם אשה בלי כתובה ונישואין? ואם תעלה בדעתך, שאולי תמצא פרוצה גויה (אולי תבקש ממנה תעודת זהות והיא תראה לך שהיא לא יהודיה) אז אתה בכלל מסתבך, כי משכב עם נכריה עליו נאמר "ארור שוכב עם כל בהמה" (דברים כ"ז וראה בזוהר הקדוש פנחס רט"ז) אמור מעתה, אדם שמעלה בדעתו ללכת לאשה פרוצה, בין אם הוא נשוי בין אם הוא פנוי, העבירה היא קשה ביותר וחמורה מאוד ועונשה הוא גדול ככל דיני העריות שבתורה ובחז"ל. ולא יכול להיות שאדם ירפא מחלה גשמית במחלה רוחנית קשה ביותר. לכן בני, אל תלך בדרך איתם מנע רגלך מנתיבתם, אל תבקש לרפא את פחדך מהנשים בהליכה לבית פריצות. הנה לך כמה פסוקים ומתוקים, עצה של החכם מכל האדם בספר משלי, מה ההבדל בין החכמה היקרה לבין אשה זרה ופרוצה: משלי פרק ז (א) בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: (ב) שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ: (ג) קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ: (ד) אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא: (ה) לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה: (ו) כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי: (ז) וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר לֵב: (ח) עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד: (ט) בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה: (י) וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב: (יא) הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ: (יב) פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב: (יג) וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ: (יד) זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי: (טו) עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ: (טז) מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם: (יז) נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן: (יח) לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים: (יט) כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק: (כ) צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ: (כא) הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ: (כב) הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל: (כג) עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא: פ (כד) וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי: (כה) אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ: (כו) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ: (כז) דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת: פ הנה לך דברים מדויקים להפליא, על תעלוליה של אשה קדֶשה (מופקרת, זונה) אנא, ברח לך כל עוד נפשך בך ממחשבת פסול זו (ובכלל לא התייחסתי לשמירת הגוף ממחלות קשות בר מינן, המצויות אצל נשים מופקרות שזהו נושא קשה כשלעצמו) אגב, למה אתה מפחד כל כך מיצירת קשר עם אשה כהלכה, הקב"ה צווה אותך לשאת אשה ולהקים בית, בטח בה' חפש לך אשת חייל ותזכה להקים בית כשר וישר במהרה".

עמדת ההלכה+אוסף מקורות לגבי איסור הליכה

למכון/נערת ליווי.

ואם תשאלוני מה פתאום צץ נושא זה במוחי?

אז זה בעקבות כל הדיבורים האלה על חרדים שהולכים למקומות הללו.

איפה ההלכה הזאת


או בקיצוש"ע

או בשו"ע עצמו

נראה לי שהאפשרות הראשונה עדיפה

שבה חוטא אדם אחד בלבד .

מאונן הוא כמו שופך דמים - כלומר רוצח, לכן אינך יכול לראות זאת כחטא של אחד

האוננות מרעילה את הנשמה וכאילו רוצחת את התולדות שהיו יכולים להיות ממנה וגם נידה וכולי לכן חשבתי כי מכיוון ויש מנהג חרדי ללכת לזונות, הרי הוא האפשרות הפחות גרועה אינני מדבר על אלה שעוזבים את נשיהם לזונות, שזה לא נראה לי כל כך אלא על רווקים/בחורים שתקופה ארוכה בלי זה או זה עשויה לגרום להם נזקים גופניים או נפשיים

זה משפט בדוק מה שכתבת

"שיש מנהג חרדי ללכת לזונות" ?

או בקיצוש"ע

או בשו"ע עצמו

צטט בבקשה

זה משפט בדוק מה שכתבת

"שיש מנהג חרדי ללכת לזונות" ?

זה רק מראה שהוא לא קרא עד הסוף את החומר שהבאתי

כתוב שם במפורש שאסור ללכת למוכרות מזון ואם יש חרדים/דתיים שהולכים זה נגד ההלכה.

דווקא קראתי, אך לא הבנתי מה הפתרון המוצע בסופו של דבר

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: חכם שלום, ג'קו .
עבור לפורום:
דתיים-חילוניים
בחר
בחר