סיפור אמיתי ששמעתי מכלי ראשון - ממהרים ליארצייט של סבא

בס"ד

 

מספר ר' ניסים כהן שבתקופת מגוריו בעיר הקודש נהג לנסוע עם אמו אחת לשבוע לגדרה כדי לטפל בסבתו ולדאוג לכל צרכיה. באחת השנים התקיים יארצייט לסבו באותו יום בו היו צריכים לנסוע אליה והיה עליו להיות נוכח בבית הכנסת בשעה 18:00 כדי לעלות כשליח ציבור לתפילת מנחה. אמו אמרה לו שאולי לא כדאי לנסוע באותו שבוע לסבתא כדי לא להסתכן בהחמצת היארצייט החשוב של סבא, אך הוא אמר לה שלדעתו אפשר לנסוע לגדרה וגם להספיק לחזור לירושלים בזמן ובכך להרויח את שתי המצוות החשובות.

 

אותו יום הגיע והם יצאו לדרכם, הגיעו לבית סבתו, דאגו לה וטיפלו בה על הצד הטוב ביותר כדרכם בקודש ולאחר שסיימו את הביקור עשו את דרכם חזרה לירושלים.

 

בהתחלה נראה היה שהם עומדים בלוחות הזמנים עד שעברו את לטרון והגיעו לשער הגיא שם חיכה להם פקק ענק, והיה ברור שבדרך הטבע אין להם סיכוי להגיע לבית הכנסת בזמן.

 

ר' ניסים אמר לאמו שישבה לצדו שאין ברירה וחייבים לנסוע על שולי הכביש (בניגוד לחוקי התנועה) כדי להגיע בזמן.

 

לאחר זמן קצר שמעו את קול השוטר קורא להם לעצור את רכבם בצד וכשהם פתחו בשיחה שאל אותו השוטר: "אתה מודע למה שעשית"? ור' ניסים ענה לו: "בודאי". השוטר היה המום למשמע אוזניו, ואז המשיך להסביר לו שהוא מיהר מאוד כדי להספיק להגיע לבית הכנסת בזמן שם הוא צריך לעלות כשליח ציבור ולהתפלל לעילוי נשמת סבו שהיה יקר לו מאוד, והוא מודע לכך שהוא עושה דבר מסוכן אבל הוא בטוח שסבא שלו שמר עליו מהשמים כדי שנכדו יגיע בבטחה לעשות את המצוה החשובה, ואז גם נזכר שנשארו לו עוד כמה כרזות שהופקו לפרסום היארצייט ונתלו ברחבי השכונה עם פרטים אודות היארצייט בו היו מצוינים השמות של הנוגעים בדבר והתאריך של אותו יום והוא שלף והראה לו אחת מהן.

 

העדות הלבבית עשתה רושם רב וחדרה עמוק ללבו של השוטר שאמר לו: "סע אחרי", ומאותו רגע אותו שוטר שרגע לפני עמד לתת לו דו"ח התחיל לפלס לו את הדרך בין כל המכוניות כשהם נוסעים על שולי הכביש עד לנקודה בה נגמר הפקק ואז נופף לו לשלום ובירך אותו.

 

את הסיפור האמיתי הזה שמעתי מר' ניסים כהן היקר בעצמו והוא ממחיש עד כמה המצוה שומרת ומגנה על האדם ובנוסף, מציגה בפנינו את הלב הרחום של היהודי גם אם הוא עובד כשוטר ומתוקף תפקידו להיות קשוח אלא שהוא השכיל לשפוט את המצב עפ"י נקודת הראות של האדם שהיה מולו, והבין שקשה לצפות מיהודי שמחובר לשורשיו ואוהב את משפחתו לנהוג אחרת.

בס"ד

 

מספר ר' ניסים כהן שבתקופת מגוריו בעיר הקודש נהג לנסוע עם אמו אחת לשבוע לגדרה כדי לטפל בסבתו ולדאוג לכל צרכיה. באחת השנים התקיים יארצייט לסבו באותו יום בו היו צריכים לנסוע אליה והיה עליו להיות נוכח בבית הכנסת בשעה 18:00 כדי לעלות כשליח ציבור לתפילת מנחה. אמו אמרה לו שאולי לא כדאי לנסוע באותו שבוע לסבתא כדי לא להסתכן בהחמצת היארצייט החשוב של סבא, אך הוא אמר לה שלדעתו אפשר לנסוע לגדרה וגם להספיק לחזור לירושלים בזמן ובכך להרויח את שתי המצוות החשובות.

 

אותו יום הגיע והם יצאו לדרכם, הגיעו לבית סבתו, דאגו לה וטיפלו בה על הצד הטוב ביותר כדרכם בקודש ולאחר שסיימו את הביקור עשו את דרכם חזרה לירושלים.

 

בהתחלה נראה היה שהם עומדים בלוחות הזמנים עד שעברו את לטרון והגיעו לשער הגיא שם חיכה להם פקק ענק, והיה ברור שבדרך הטבע אין להם סיכוי להגיע לבית הכנסת בזמן.

 

ר' ניסים אמר לאמו שישבה לצדו שאין ברירה וחייבים לנסוע על שולי הכביש (בניגוד לחוקי התנועה) כדי להגיע בזמן.

 

לאחר זמן קצר שמעו את קול השוטר קורא להם לעצור את רכבם בצד וכשהם פתחו בשיחה שאל אותו השוטר: "אתה מודע למה שעשית"? ור' ניסים ענה לו: "בודאי". השוטר היה המום למשמע אוזניו, ואז המשיך להסביר לו שהוא מיהר מאוד כדי להספיק להגיע לבית הכנסת בזמן שם הוא צריך לעלות כשליח ציבור ולהתפלל לעילוי נשמת סבו שהיה יקר לו מאוד, והוא מודע לכך שהוא עושה דבר מסוכן אבל הוא בטוח שסבא שלו שמר עליו מהשמים כדי שנכדו יגיע בבטחה לעשות את המצוה החשובה, ואז גם נזכר שנשארו לו עוד כמה כרזות שהופקו לפרסום היארצייט ונתלו ברחבי השכונה עם פרטים אודות היארצייט בו היו מצוינים השמות של הנוגעים בדבר והתאריך של אותו יום והוא שלף והראה לו אחת מהן.

 

העדות הלבבית עשתה רושם רב וחדרה עמוק ללבו של השוטר שאמר לו: "סע אחרי", ומאותו רגע אותו שוטר שרגע לפני עמד לתת לו דו"ח התחיל לפלס לו את הדרך בין כל המכוניות כשהם נוסעים על שולי הכביש עד לנקודה בה נגמר הפקק ואז נופף לו לשלום ובירך אותו.

 

את הסיפור האמיתי הזה שמעתי מר' ניסים כהן היקר בעצמו והוא ממחיש עד כמה המצוה שומרת ומגנה על האדם ובנוסף, מציגה בפנינו את הלב הרחום של היהודי גם אם הוא עובד כשוטר ומתוקף תפקידו להיות קשוח אלא שהוא השכיל לשפוט את המצב עפ"י נקודת הראות של האדם שהיה מולו, והבין שקשה לצפות מיהודי שמחובר לשורשיו ואוהב את משפחתו לנהוג אחרת.

כל הכבוד לשוטר הזה, הלואי וכולם היו כמוהו, עם ישראל חייב להיות מאוחד באחדות ובאהבה הדדית.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דתיים-חילוניים
בחר
בחר