ניתוח סלט ירקות...

נהניתי מהניתוח שהצגת לעיל, אך אינני חושב שירדת לסוף דעתי. אחת, לא הגדרתי "ריקנות תרבותית" בניגוד או שבהסכמה למשמעות דבריו של מר אטדג'י! ציינתי כי הביטוי עצמו מבחינת משמעותו הפשוטה---דהיינו, תרבות כמכלול ההתנהגויות וההשגים הרוחניים, וריקנות כדבר חסר או שהוצא ממנו תוכנו---איננו דבר קיים! "השאלת" המילה "ריקנות" להערכת תרבות היא פעולה הנקראת "מטפורה." כמו כן, כאשר אנו אומרים כי הדבר "נפל על אוזניים חרשות" אין המשמעות הפשוטה של המילים מקובלת, אלא היא מטפורית---והלא שום ":דבר" "נפל," ובטח שלא "נפל" על אוזניים חרשות! לפיכך אתה יכול להבין שמטפורה איננה מילת תנאי אשר מחייבת אנלוגיה למשהו: "מטאפורה של מה???" נהפוך הוא, המטפורה עצמה היא היא האנלוגיה: "ריקנות תרבותית" היא בעצמה אנלוגית לדבר חסר במרחב פיסיקלי. לא תאמר לי, אם כן, כי דיון בתרבות הוא דיון בפיסיקליות המרחב?! ולכן לא טעיתי, ועל כך שורת טענותיך הנגזרות מהטיעון הראשון נחשלת היא. אך אתייחס אל כל אחת בכל מקרה. שתיים, הפלפול כי האמירה "ריקנות תרבותית" הינה "רק מראה על מילוי תוכן מבין הבחינות האפשריות" אינו קביל. אתה משתמש במטפורה כבישות קיימת--והרי אין התרבות שק מלא תוכן! איננו יכולים למלא את התרבות או לרוקן אותה. האמירה שלך היא מטפורית בעצמה, מה שאיננו בעיה בפני עצמה, אך ההתעלמות שלך מן המטפוריות באמירות שלך ושל מר אטדג'י הן הבעיה! שלוש, הדוגמה של "בצורת" מקובלת עלי, אך הפרשנות של משמעות המטפורה שאתה מוסיף איננה מקובלת עלי. וכאן כשל נוסף בטיעון שלך: אינך רואה הבדל בהבנת המטפורה ללא פירוש, דהיינו "בצורת תרבותית" כמטפורה, ובין פירוש המטפורה, דהיינו "בצורת תרבותית" משמעותה היא... אין אני פוסל לא את מטפורת הריקנות או את מטפורת הבצורת, אני פוסל את התפיסה כי יש למטפורות האלו קיום: משול הדבר לאדם שאומר כי נכנס באחותו השיגעון, ואז אחרים מגיעים ומושכים אותה משני צדדיה כדי להוציא את השיגעון. ברור הדבר כי מתייחסים הם למטפורה "נכנס בה השיגעון" כאל דבר ממשי, ועל כן פועלים הם כאילו אכן השיגעון נכנס בה, ומנסים הם למשכו החוצה. ועל כך פסלתי את הגישה כאילו על מר אטדג'י להוכיח ריקנות או לפתח כלים תיאורטים (או אמפיריים) המראים אותה ריקנות "נוראה"---כאילו אותה ריקנות קיימת באופן ממשי איפשהוא ברחבי ארצנו. ארבע, אתה צודק בהחלט כי לו היה מר אטדג'י נזהר בלשונו וכותב בלשון יפה ונקייה (כפי שהדגמת) היו דבריו "פוגעים" פחות בנשמות עדינות אלו או אחרות . ועל כך גם קצפת עליו, כי אדם ב"שיעור קומתו" עליו להזהר בדבריו. אך האמת היא שאין הדבר משנה כאילו זה: רק אלו המקפידים על פוליטיקלי קורקט (POLITICALLY CORRECT) יתעקשו על כללים רטורים אלו. כל עוד יצאו דבריו בצורה תבונתית כל שהיא, אין עניין הצורה לעניין התוכן---אינני מתעסק באסתטיקה של הטיעונים, אלא בתוכנם. (למרות שאני הראשון להודות כי לדברי עצמם ישנה אסתטיקה שרבים אינם סובלים כלל.) אוסיף גם כן כי אין הדבר משנה אם מר אטדג'י דיבר בשם עצמו או בשם אחרים; מבחינתי, התוקף הוא רק מבחינת הטיעונים עצמם ולא מתוקף סמכותם. מה משנה הדבר אם האדם או הארגון מדברים, אם הטיעונים עצמם אינם שווים? והרי התפיסה של המספר\ת (NARRATOR) או טוען\ת (ARGUNMENTOR) היא כי מתוקף מעמדו\ה הוא או היא משפיע\ה על הטיעונים עצמם! ולכן אם פסלת את הטיעון פסלת גם את הטוען\מספר--ועל כך לא משנה לי אם זאת עמדה אישית, ציבורית, או כל אחרת. חמש, הפעם הגזמת. האירוניה בדבריך רק מבלבלת מי שעוד לא התבלבל עד כה: ארגון דברים כשלעצמו איננו מראה על ריקנות או על קיום. ארגון הוא רק צורה בעלת משמעות--מה שלאחד נראה כאנרכיה, לשני נראה כארגון קיצוני. בכל מקרה אתה שוב מתייחס ל"ריקנות" כאל ישות ממשית שארגון מסיבות כביכול מפריך, כי הארגון הוא דבר קיים והוא מפריך את הריקנות שהיתה דורשת וואקום של מסיבות (לפי הלוגיקה ה"קיומית"). ועל הטעות הזו כבר אמרתי מספיק. שש, כנראה שלא "המשכתי" טוב מספיק. מבחינה פרקטית תוכן יכול להמדד מבחינה כמותית ואיכותית! תוכן בקבוק יכול להמדד במיליליטרים, ותוכן הבקבוק יכול להמדד מבחינת טעמו (איכותית). לכן ההבחנה היא איננה בין תוכן לכמות אלא בין מדידת תוכן כמותית לאיכותית. מה שטענתי בעצם, זה שאין לדרוש מדידה כמותית של "ריקנות תרבותית", אלא מדידה איכותית. כפי שציינת, לא אכפת לך אם מר אטדג'י יסביר את עצמו איכותית או כמותית, רק שיסביר את עצמו. הדבר ברור. אך מבחינתי, אילו היה אכפת לך, היית נוכח לדעת כי בהסברים כמותיים לא היית מקבל תשובה כלל; וכי בהסברים איכותיים, אם אינך מעוניין בפילוסופיה, היית נאלץ לקבל את הערכתו של מר אטדג'י כפי שהיא כי בכלים איכותיים אינך מסוגל להכריע מי צודק ומי לא על פני הדברים בלבד. משול הדבר לאחד הטוען כי תפוח זהב עלוב הוא--בא שני ודורש לדעת על מה מתבסס הטוען כי עלוב התפוח, העלינו למדוד איזהוא תפוח "עשיר" יותר (בוויטמינים? במשקל? בצבעים?)? אומר הראשון, אין התפוח עלוב במשמעות המילה הפשוטה, אלא פשוט אינו טעים הוא--טועם השני ואומר, שטויות! התפוח טעים ביותר. ואין השניים מסכימים, ולא בא סוף לדבר. שבע, אפילו אם אינני "אוביקטיבי" אין הדבר קשור כלל למה שכתבתי במשפט "מכנים אנושיים נמוכים"--בדיוק כמו הדוגמה של פרימיטיביות, ההנחה כי מה שיותר נמוך\קדום גרוע יותר היא היא ההנחה הסוביקטיבית והמטעה. והרי פרימיטיביות באה לציין מה שבא קודם, ולא מה שנחות, ומכנה אנושי נמוך בא לציין המשותף לנו בבסיס הצרכים הבסיסי (על משנתו של ABRAHAM MASLOW). מין ואוכל הינם מכנים נמוכים רק משום שבפירמידת המכנים המשותפים לכל האנשים מין ואוכל הם הכי בסיסיים ולכן גם נמוכים---אי אפשר להתקדם הלאה ללא ביסוס המכנים הנמוכים קודם כל. שמונה, אתה משתמש ב"וואקום" בצורה מטפורית, ועל כך אין שום פסול, אך בדוגמה שנתת אתה משאיל את המטפורה בשתי צורות כדי לקבל משמעות אחת--דבר שאינני מסכים לו. דהיינו, הוואקום בשבטים האפריקאים איננו וואקום אלא חוסר ידיעה (לא חוסר ידע!): אדם הפועל מבלי ידיעה כי ישנו לו אדם בצידו השני של כדור-הארץ איננו פועל בוואקום! ולהדגיש את הנקודה, למעצמות האירופאיות הידיעה כי באפריקה ישנם שטחים בעלי מחצבים ללא שליטה אירופאית גרמה לארגון מסעות כיבוש קולוניאליים כדי למלא את ה"וואקום". ההבדל פה, אם כן, הוא בתפיסה כי חוסר ידיעה איננו וואקום, וכי ידיעה מבלי מעש הינה וואקום. מה שעשית אם כן הוא לנסות ולהראות כי כביכול הוואקום כישות ממשית איננו רע מטבעו. אך בדוגמה שנתת אין מדובר בוואקום כלל... מה שעוד, וואקום הוא איננו דבר ממשי בדוגמה, ובנוסף אפילו אם היה וואקום אין לדבר משמעות ערכית כלל (טובה או רעה). כאן בעצם שורש הבעיה: כנדמה לי, מר אטדג'י טוען טענה ערכית... התרבות היא ריקה, ולפיכך היא רעה. כן הוא אומר כי אין תרבות "מלאה" אלא מסגרות חלקיות (וריקות), ועל כך מצב החירשים ככלל רע הוא. העיקר, אם כן, הוא בטענה האם אין תרבות "מלאה"? האם חוסר תרבות "מלאה" רע הוא? האם אמנם המסגרות התרבותיות הקיימות אינן מספיקות? ואם כך האם הן רעות? ופה צריך להתחיל הדיון האמיתי...
הנושא נעול
Anonymous
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
חרשים וכבדי שמיעה