מוקדש לניצי חברתי

מוקדש לניצי חברתי

שתמיד חיכתה לחורף. משהו ממזמן, ועד שאוכל לכתוב משהו חדש, מתאים יותר. סיפורמתכון: אנשי החורף לבסוף הגיע החורף. לבסוף נמאס לשמיים לספור ימים מתקדמים חמימים ובהירים, ופרקו זעמם בקדרות ורעש בוהק. רוחות רטובות שטפו נחילי מכוניות חונות. טיפות גדולות, קרות, נאספו לנחלים אדירים, שצפו בצידי רחובות, אוספים לקירבם אבק ועלים נושרים. ברקים סנוורו עוברים טועים, ורעמים אדירים הרעידו אזעקת מכוניות. הקור החשוך פילס דרכו אל חרכים חסרי הגנה, מצהיר על הגעתו בשריקה צורמת. על השיש בדירה הריקה, נערמו מצרכים. גוש שלם של שריר, חתיכת סינטה, בצלים, כרישה, כמה גזרים עייפים, סלרי. דמות גדולה פיזזה לפניהם במין טאי-צ'י איטי ומושלם, שולפת עוד ועוד ועוד, מתוך ארונות ישנים, מקרר גונח. קדרה גדולה נשלפה מאי שם ונשפתה על האש, ולתוכה נמזג שמן זית, וכמה פיסות בייקון מעושן שנשכחו במקרר, חתוכות לקוביות. השריר הכנס לתוכו, מתיז צלילי טיגון שמחים, כאילו מנסה לגרש את המשבים הקפואים הפורצים מכל עבר. רעש הלמות סכין קצבית, עולה ויורדת עולה ויורדת, נשמע במקביל. הבצלים, הכרישה, הגזרים, הסלרי, הכל נקצץ לקוביות, שנוספו לבשר. חצי בקבוק יין אדום נמצא בארון בסלון ריק, ונמזג לסיר, כמו להרגיע את החגיגה. כך גם קופסת עגבניות מרוסקות מיותמת, וכמה עלי דפנה וגרגרי פלפל אנגלי, ומלח, ושני ראשי שום אחרונים, שנחצו שלמים והוכנסו פנימה. באנחה שאין בה הקלה הועבר הסיר לתנור, שכבר חומם קודם לחום נמוך. תנועות הטאי-צ'י הפכו סגורות יותר, מדוייקות יותר. באבחות סכין מדודות, ארוכות וחדות כתער, הסינטה נפרסה לפרוסות דקיקות, וסודרה על צלחת. עליה פוזר מעט מלח גס, פלפל שחור גרוס, טפטוף בלסמי, טיפות אחרונות של שמן זית שנשארו בבקבוק. לבסוף הכניע הריח את הדיירים בבניין הקטן. כמוכי ירח נמשכו אל חדר המדרגות, חשוך וקר, סחוף רוחות ומים. מסתודדים בשקט, כמו לא להם הדבר, עלו ברגל לקומה השלישית, דפקו חרישית בדלת. קול לא ענה. מאיזה כח משיכה בלתי מוסבר ניסה מאן-דהו ללחוץ על ידית הדלת, שנפתחה, והציפה אותם בריח קסום וחם של תבשיל. על השולחן הקטן ניצבו מסודרים צלחות עמוקות, מזלגות וכפות, צלחת קרפצ'יו וכיכר לחם שאור גדולה. גם פתק קטן עם הוראות הפעלה, לתנור. שוכן הדירה לא נראה עוד. בשקט בא ובשקט הלך, וכאילו לא היה שם מעולם. רק רסיסים אחרונים של ריח, עמוק בזיכרון, יעידו על היותו. ואולי גם הם אינם. יש אומרים שראו אותו יושב בתחנת אוטובוס כלשהיא, ראשו מורכן וכולו קשוב לגשם. אך אולי היה זה סתם אחד, מגן עצמו מרסיסי מכונית חולפת. ואולי גם זה לא.
10.jpg

כל כך מתאים, מקסים ומרגש - תודה רבה

מרגש מאוד !

גרגר יקירי, אין לי ספק שניצי היתה מאוד אוהבת גם את הסיפור וגם את התבשיל

הוי...זה יפה עד כאב....כל כך אמיתי

פשוט מדהים, מרגש עד דמעות תודה.

sjarjar - בבקשה - שים את הסיפור-מתכון היפהפה שלך

תחת ההודעה "פינת זיכרון לניצי ז"ל. הייתי עושה זאת בעצמי, אבל אין אפשרות לעשות זאת דרך הממשק של וואלה. יהיה חבל אם הסיפור יאבד בנבכי הפורום. תודה רבה, נירהמ1

מרגש מאוד תודה לך על המילים שלא יכולתי ליכתוב

אני חושבת עליה כל הזמן..ובמיוחד עכשיו..עםכל מה שקורה בפריז,היא תמיד רצתה לדעת פירגנה היתלהבה ועודדה ותמיד מכל הלב♥היא פשוט חסרה לי♥
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אוכל
בחר
בחר