קצת מידע על ההסטוריה של "בריברי" (מחסור בתיאמין), תהליך האבחון שלה, ופרוט התסמינים הנפוצים.

קצת הסטוריה, תהליך האבחון של המחלה "BERI-BERI". כריסטיאן איקמן,יליד הולנד, סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת אמסטרדם, המדינה ממנה את לימודיו בתמורה להתחייבות מצידו, שישמש רופא צבאי לאחר מכן. לאחר לימודי הרפואה, איקמן התעניין מאוד בבקטריולוגיה, ונסע לברלין , שם התמחה בתחום זה יחד עם הרופא הנודע רוברט קוך (זיהה את הבקטריה הגורמת לשחפת , זוכה פרס נובל). כשהיה בברלין, פגש איקמן שני חברי וועדה שנשלחו ע"י הממשלה הדנית לאינדונזיה, במטרה לגלות מהי הסיבה ל"בריברי", מה שאז הוגדרה כמגפה בארצות טרופיות וסובטרופיות. לפני הגעת הצוות לחקור את המגפה, הם פגשו את קוך במעבדתו , מכיוון שחשבו שהמחלה נגרמת ע"י בקטריה מסוג מסויים. "בריברי" אופיינה בדלקת רב-עצבית חריפה, שתוצאותיה שיתוק בגפיים התחתונות (מה שנקרא "בריברי יבשה"), ובנוסף, כשל נשימתי ולבבי המלווה בבצקת חריפה ("בריברי רטובה"). ד"ר איקמן התנדב להצטרף לצוות, ולעזור לזהות את הבקטריה האחראית למחלה. למרות שההערכה הרווחת בצוות הייתה שבקטריה גורמת למחלה, איקמן לא הצליח לתעד כל מעבר של המחלה בשום מקרה. אם כן, חקר סיבת המחלה הגיע למבוי סתום , אולם, רמזים חדשים הגיעו לידיעתו של איקמן. מחלה הדומה בתסמיניה פרצה בקרב העופות במעבדה הנמצאת בבית חולים צבאי בג'קרטה (בירת אינדונזיה). העופות סבלו מחולשת שרירים, לא היו יכולים להשתמש בכנפייהם או להרים את ראשם, ובמהרה מתו מכשל נשימתי. בדיקה מעבדתית הדגימה תהליך ניווני של מערכת העצבים הפריפריאלית. שוב, איקמן ניסה להדביק עופות בריאים במחלה הזו , ונכשל. בעוד שאיקמן היה אובד עצות לנוכח הממצאים, העופות החלו לפתע להחלים, ולא תועדו מקרים נוספים של המחלה בעופות. בנקודה זו איקמן החליט להתמקד במזונם של העופות, וגילה שהעופות הואכלו באורז מעובד (שקליפתו הוצאה) מה-17 ביוני עד ה-27 בנובמבר. לאחר מכן, טבח חדש נכנס למטבח, והעופות הואכלו שוב באורז בלתי מעובד. מחלת העופות, (שכונתה בריברי של העוף), החלה ב-10 ביולי, ונסוגה בסוף נובמבר. איקמן הצליח ליצור תסמיני בריברי בשנית ע"י האכלתם של העופות שוב באורז מעובד, ולשפר את מצב העופות ע"י מתן אורז שאינו מעובד. איקמן בודד את המרכיב הפעיל מהקליפה הפנימית של גרגר האורז, וכך היה ניתן לטפל בעופות ע"י מתן החומר הפעיל בצורה תוך-וורידית, או אוראלית. ההוכחה "הסופית" הגיע כאשר איקמן גילה שמספר אסירים בכלא אינדונזי הואכלו באורז מעובד, ושאר האסירים הואכלו באורז בלתי מעובד. באסירים שהואכלו אורז מעובד, הודגם אחוז גבוה מאוד של תחלואת בריברי. אותו חומר פעיל שאיקמן הצליח לבודד התגלה כ-אמין , ולנוכח השפעותיה מרחיקות הלכת של התרכובת , היא כונתה "אמין חיוני" – "ווייטל אמין", מה שלימים התקצר ל"וויטמין". תגליתו של איקמן, אותו וויטמין מסיס במיים הנקרא תיאמין (וויטמין בי-1), הצילה אלפי חיים ופתחה עידן חדש לחלוטין, עידן שבו הוכרה החשיבות הרבה של הוויטמינים בדיאטה, וההשפעה ההרסנית שיש למחסור בוויטמינים מסויימים. רופא וביוכימאי ידוע נוסף, פרדריק הופקינס, חקר רבות את מבנה ותפקיד הוויטמינים בגוף, ומהן השפעות הווטימינים על הפיזיולוגיה והגדילה. מצורפת תמונה, בה רואים שני עופות, זה מצד שמאל הואכל במזון עשיר בווטמין C ו-B, והימני הואכל במזון החסר את הווטמינים הנ"ל. מכיוון שמחסור בוויטמין בי-1 מככב בארצנו, לצערנו, אולי אפרט בקצרה על תסמיני המחלה, מחסור בווטמין בי-1 (תיאמין), מקדם אנורקסיה, אפאתיה וחולשה כללית. באם המחסור נמשך לאורך תקופה ארוכה, התסמינים יכולים להתפתח ל"בריברי" , אשר מסווגת כ"יבשה" או "רטובה" (למרות ששני המצבים חופפים בדר"כ.). בשני סוגי המחלה, החולים מתלוננים על כאבים ופרתזיה (תחושות עקצוץ ודגדוג בלתי מוסברות בעור). "בריברי רטובה" מתאפיינת בתסמינים קרדיוסקולריים, כתוצאה מכשל ביצור האנרגיה המיוקרדי (של שריר הלב).(אציין שוויטמין B-1 משמש כאנזים משנה ברספירציה תאית, ולכן אפשר להבין מהן ההשלכות של מחסור בו על תהליכי יצור האנרגיה). , ודיסאוטונומיה (תפקוד לקוי של מערכת העצבים האוטונומית), כל אלו בד"כ מתרחשים כאשר מחסור הוויטמין עולה על שלושה חודשים. לב מוגדל, טכיקרדיה ,אי ספיקת לב מוגדשת והצטברות נוזל בריאות, בצקת ודלקת פריפריאלית, כל אלו מודגמים בחולים הנ"ל. בחולים המגיעים עם "בריברי יבשה", מודגמת מחלת עצבים סימטרית-פריפריאלית, המערבת את המערכות המוטוריות והסנסוריות, בליווי רפלקסים מופחתים. פתולוגית העצבים משפיעה בעיקר על הגפיים התחתונות עם השלכה רחבת היקף על פעולות מוטוריות בסיסיות. תהליך האבחון של "בריברי" מתורגם מתוך "Harrisons Principles of Internal Medicine 15th Ed" דוד.
pic1234.JPG

פרס הפורום לכתבה ענינית, רצינית, בזמן ובמקום:

כל הכבוד. ד ו ד .

מעניין מאוד. תודה. מה מידת ההפיכות אצל בני אדם לאחר כניסה למצב חסר, ועד כמה

יש השפעה לגיל. נניח בקבוצות תינוקות ילדים נערים בוגרים קשישים?

ועוד שאלה "מלאה"...

אני מבין שמתוך הסיפור הנ"ל על אורז מנוקה, החל החשש מכל מזון "נקי" כגון סוכר לבן-לעומת חום, לחם לבן לעומת לחם מלא. השאלה היא: עד כמה יש מקום לחשש רציני (לא מיסטיקה "הוליסטית"), ממזון מנוקה ממרכביו ? תודה, ד ו ד .

הפיכות והרחבה נוספת

סיכויי ההחלמה ממחסור בתיאמין הם גבוהים מאוד, אולם חשוב מאוד להגיע לטיפול רפואי בשלב מוקדם, במבוגרים וילדים כאחד. כמובן שהסטוריה רפואית וחתך גילאים משחקים תפקיד חשוב בהחלמה, אבל שוב, בהינתן טיפול בשלב מוקדם הסיכויים גבוהים בכל חתך הגילאים. תסמיני המחלה במבוגרים ובילדים אינם חופפים בזמן הופעתם. במבוגרים, חוסר התיאמין צריך להמשך במשך זמן מה, בין שבועות לחודשים (תלוי מהי כמות התיאמין בדיאטה), על מנת שיתפתחו התסמינים. בתנוקות (אני מדבר על גיל 2-4 חודשים) לעומת זאת, המצב קשה יותר. התסמינים יכולים להתפתח בקצב מהיר מאוד, התינוק יכול לפתח דלקת קרום המוח,לסבול מהקאות, עוויתות חריפות, פגיעה עצבית המובילה לפגיעה במיתרי הקול ועוד..מוות יכול לקרות בתוך שעות בודדות (מצב כזה,לצערנו, התרחש בתינוקות שנפטרו מהמחלה). מכיוון שמאפיינים עיקריים של המחלה הם נזק רקמתי ועצבי, חולה (ולא משנה באיזה גיל) אשר לא מקבל טיפול עלול למות כתוצאה מהכשל הקרדיווסקולרי והעצבי. מתן התיאמין לחולים הסובלים מהמחלה בדר"כ מניב תוצאות יפות לאחר 12-24 שעות. אולי יש מקום לציין כאן שהמחלה הזו, למרות שמופיעה בכל מהדורות החדשות, אינה נפוצה בארצות מפותחות, אלא מתאפיינת בעיקר בארצות נחשלות, בעיקר במזרח הרחוק, בהן חלקים גדולים באוכלוסיה, שבה מרכיב המזון העיקרי הוא אורז מעובד ("מנוקה"), סובלים מתת תזונה חריפה. כתוצאה מאופי הדיאטה של תינוקות, מחסור בתיאמין בתחליף חלב יכול לגרום למחלה. באוכלוסיה הבוגרת בארצות מפותחות, הסיבה העיקרית למחסור חריף בתיאמין היא אלכוהוליזם. בדר"כ אלכוהוליסטים למיניהם מגיעים לבית החולים במצד קשה למדי, וכאשר מטפלים בהם בתיאמין מצבם משתפר. הסיבה לכך היא שאלכוהול מכיל כמות אדירה של כלוריות, ללא שום ערך תזונתי, לכן אלכוהוליסטים לעיתים נכנסים למצב של תת תזונה מכיוון שהם חשים בשובע מזוייף. בנוסף אלכוהול מפריע לספיגה התקינה של וויטמינים במעי, ומפחית את ריכוזם בכבד. משרד הבריאות לדעתי הפחיד את ההורים שלא לצורך, בכך שקבע קטגורית שאל נא להורים לתת לילדיהם וויטמין B1, מכיוון שעודף בוויטמין B1 יכול להיות קטלני גם כן. מצד אחד כמובן שההורים חייבים להגיע לרופא, אבל צריך להעמיד דברים על דיוקם. פרט לרגישות מוגברת מסויימת, אין שום תיעוד בספרות הרפואית לנזקים חמורים הנגרמים כתוצאה מעודף בוויטמין B. וויטמין B מסיס במים, ויוצא מהגוף מהר מאוד. הבעייה האמיתית היא, שהורים רבים מסתפקים במתן תחליפי וויטמינים במקום ללכת לרופא, ובמקום לתת לילדיהם אך ורק B-1, הם נותנים תערובות המכילות וויטמינים אחרים , כמו וויטמין D, שעודף שלהם בגוף יכול ליצור בעיות חמורות מאוד. דוד

ועוד שאלה "מלאה"...

אני מבין שמתוך הסיפור הנ"ל על אורז מנוקה, החל החשש מכל מזון "נקי" כגון סוכר לבן-לעומת חום, לחם לבן לעומת לחם מלא. השאלה היא: עד כמה יש מקום לחשש רציני (לא מיסטיקה "הוליסטית"), ממזון מנוקה ממרכביו ? תודה, ד ו ד .

לדעתי בחלק אכן יש תועלת, וחלק הוא מיתוס אחד גדול

כל אלו שאומרים שסוכר חום בריא יותר מסוכר לבן, או שביצים חומות מזינות יותר מביצים לבנות פשוט מקשקשים. בארצות מפותחות בהן לאזרח הממוצע יש טווח רחב של מוצרי מזון בדיאטה, אין חשיבות ממשית למוצרי המזון "החומים-מלאים" למיניהם. לעומת זאת ,לחם חום יכול בעיקר להועיל לחולי סוכרת למשל, מכיוון שהערך הגליקמי שלו נמוך יותר מזה של לחם לבן. כך גם פסטות חומות לסוגיהן. אורז חום בלתי מנוקה כמובן חשוב מאוד כמקור וויטמינים. חלק גדול מתחלואת בריברי למשל, מצוי בקרב אוכלוסיות שונות בארצות המזרח ששם אורז מנוקה הוא המרכיב העיקרי. אז המערב אוכל ברובו אורז לבן ללא אותו ערך תזונתי, אבל מפצה על כך ממקורות אחרים. אני מניח שחשיבות מוצרי המזון הבלתי מעובדים תלויה בהרכב הדיאטה של האוכלוסיה וכמובן שטעם משחק תפקיד חשוב. יש כאלו שמסיבה כזו או אחרת אוהבים את טעמו של הסוכר החום..לך תבין:) דוד

פרס הפורום לכתבה ענינית, רצינית, בזמן ובמקום:

כל הכבוד. ד ו ד .

תודה דוד

לדעתי בחלק אכן יש תועלת, וחלק הוא מיתוס אחד גדול

כל אלו שאומרים שסוכר חום בריא יותר מסוכר לבן, או שביצים חומות מזינות יותר מביצים לבנות פשוט מקשקשים. בארצות מפותחות בהן לאזרח הממוצע יש טווח רחב של מוצרי מזון בדיאטה, אין חשיבות ממשית למוצרי המזון "החומים-מלאים" למיניהם. לעומת זאת ,לחם חום יכול בעיקר להועיל לחולי סוכרת למשל, מכיוון שהערך הגליקמי שלו נמוך יותר מזה של לחם לבן. כך גם פסטות חומות לסוגיהן. אורז חום בלתי מנוקה כמובן חשוב מאוד כמקור וויטמינים. חלק גדול מתחלואת בריברי למשל, מצוי בקרב אוכלוסיות שונות בארצות המזרח ששם אורז מנוקה הוא המרכיב העיקרי. אז המערב אוכל ברובו אורז לבן ללא אותו ערך תזונתי, אבל מפצה על כך ממקורות אחרים. אני מניח שחשיבות מוצרי המזון הבלתי מעובדים תלויה בהרכב הדיאטה של האוכלוסיה וכמובן שטעם משחק תפקיד חשוב. יש כאלו שמסיבה כזו או אחרת אוהבים את טעמו של הסוכר החום..לך תבין:) דוד

חבל....

לקראת החורף , כחובב צ"ולנט מהבית, חשבתי שתהיה הצדקה לאכול ביצים חומות (וובוס חמינדוס, בלשון אחינו דוברי הלדינו), מהצ"ולנט. איזה באסא.

הפיכות והרחבה נוספת

סיכויי ההחלמה ממחסור בתיאמין הם גבוהים מאוד, אולם חשוב מאוד להגיע לטיפול רפואי בשלב מוקדם, במבוגרים וילדים כאחד. כמובן שהסטוריה רפואית וחתך גילאים משחקים תפקיד חשוב בהחלמה, אבל שוב, בהינתן טיפול בשלב מוקדם הסיכויים גבוהים בכל חתך הגילאים. תסמיני המחלה במבוגרים ובילדים אינם חופפים בזמן הופעתם. במבוגרים, חוסר התיאמין צריך להמשך במשך זמן מה, בין שבועות לחודשים (תלוי מהי כמות התיאמין בדיאטה), על מנת שיתפתחו התסמינים. בתנוקות (אני מדבר על גיל 2-4 חודשים) לעומת זאת, המצב קשה יותר. התסמינים יכולים להתפתח בקצב מהיר מאוד, התינוק יכול לפתח דלקת קרום המוח,לסבול מהקאות, עוויתות חריפות, פגיעה עצבית המובילה לפגיעה במיתרי הקול ועוד..מוות יכול לקרות בתוך שעות בודדות (מצב כזה,לצערנו, התרחש בתינוקות שנפטרו מהמחלה). מכיוון שמאפיינים עיקריים של המחלה הם נזק רקמתי ועצבי, חולה (ולא משנה באיזה גיל) אשר לא מקבל טיפול עלול למות כתוצאה מהכשל הקרדיווסקולרי והעצבי. מתן התיאמין לחולים הסובלים מהמחלה בדר"כ מניב תוצאות יפות לאחר 12-24 שעות. אולי יש מקום לציין כאן שהמחלה הזו, למרות שמופיעה בכל מהדורות החדשות, אינה נפוצה בארצות מפותחות, אלא מתאפיינת בעיקר בארצות נחשלות, בעיקר במזרח הרחוק, בהן חלקים גדולים באוכלוסיה, שבה מרכיב המזון העיקרי הוא אורז מעובד ("מנוקה"), סובלים מתת תזונה חריפה. כתוצאה מאופי הדיאטה של תינוקות, מחסור בתיאמין בתחליף חלב יכול לגרום למחלה. באוכלוסיה הבוגרת בארצות מפותחות, הסיבה העיקרית למחסור חריף בתיאמין היא אלכוהוליזם. בדר"כ אלכוהוליסטים למיניהם מגיעים לבית החולים במצד קשה למדי, וכאשר מטפלים בהם בתיאמין מצבם משתפר. הסיבה לכך היא שאלכוהול מכיל כמות אדירה של כלוריות, ללא שום ערך תזונתי, לכן אלכוהוליסטים לעיתים נכנסים למצב של תת תזונה מכיוון שהם חשים בשובע מזוייף. בנוסף אלכוהול מפריע לספיגה התקינה של וויטמינים במעי, ומפחית את ריכוזם בכבד. משרד הבריאות לדעתי הפחיד את ההורים שלא לצורך, בכך שקבע קטגורית שאל נא להורים לתת לילדיהם וויטמין B1, מכיוון שעודף בוויטמין B1 יכול להיות קטלני גם כן. מצד אחד כמובן שההורים חייבים להגיע לרופא, אבל צריך להעמיד דברים על דיוקם. פרט לרגישות מוגברת מסויימת, אין שום תיעוד בספרות הרפואית לנזקים חמורים הנגרמים כתוצאה מעודף בוויטמין B. וויטמין B מסיס במים, ויוצא מהגוף מהר מאוד. הבעייה האמיתית היא, שהורים רבים מסתפקים במתן תחליפי וויטמינים במקום ללכת לרופא, ובמקום לתת לילדיהם אך ורק B-1, הם נותנים תערובות המכילות וויטמינים אחרים , כמו וויטמין D, שעודף שלהם בגוף יכול ליצור בעיות חמורות מאוד. דוד

החשיבות לגבי תינוקות יונקים (שאינם יונקים) - ברורה,

כי זהו מקור המזון העיקרי ואולי היחיד , בתקופה כה קריטית להתפתחותם. אולם אני חושב שלגבי מרבית הקוראים מענינת לא פחות, השאלה, האם צריך להקפיד על תוספות וויטמינים במזונות "מודרניים" כמו חלב סויה, דגני בוקר, וכו" במיוחד למי שנאסר עליו לאכול בשר מסיבות קרדיו-ווסקולריות, נו אני לא אובייקטיבי... ד ו ד .

אין פתרון טוב יותר מגיבוש הדיאטה יחד עם הרופא המטפל

כוונתי לאנשים הזקוקים לדיאטה ספציפית מפאת מחלתם. כל אחד המבקש לאכול את האוכל הבריא ביותר, שיספק לגופו את כל המרכיבים הדרושים, יכול להפגש עם דיאטטיקנית. אני לא חסיד של בליעת תוספי מזון כיד המלך, אבל אם בכל זאת יש צורך בהם, מוטב לעשות זאת אך ורק לאחר התייעצות עם דיאטטיקנית קלינית, מכיוון שהצרכים משתנים על פי קריטריונים שונים מאדם לאדם. דוד

חבל....

לקראת החורף , כחובב צ"ולנט מהבית, חשבתי שתהיה הצדקה לאכול ביצים חומות (וובוס חמינדוס, בלשון אחינו דוברי הלדינו), מהצ"ולנט. איזה באסא.

לא נורא

ביצים חומות הולכות טוב יותר עם צ"ולנט. יש דברים שהם מעל לצרכים תזונתיים:)
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
מדע
בחר
בחר