סדרת הכתבות פוליטיקה חוזרת! והפעם בנושא "מדינות"

פוליטיקה עונה 2 פרק 9 כללי 1 לעונה

 

והפעם איסלנד

 

הרפובליקה של איסלנד
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: האל של ארצנו
יבשת אירופה
שפה רשמית איסלנדית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
רייקיאוויק
64°08′N 21°56′W
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא

- ראש ממשלה
נשיא
אולפור רגנר גרימסון
Sigmundur Davíð Gunnlaugsson
הקמה
- עצמאות
- רפובליקה

1 בדצמבר 1918
17 ביוני 1944
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
103,000 קמ"ר 
108 בעולם
2.7%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2013)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
315,281 נפש 
178 בעולם
3.06 נפש לקמ"ר
229 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2012)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
12,950 מיליון $ 
146 בעולם
41,074
$
26 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.906 
13 בעולם
מטבע קרונה איסלנדית ‏ (ISK)
אזור זמן UTC
סיומת אינטרנט .is
קידומת בינלאומית

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – היסטוריה של איסלנד

איסלנד יושבה לראשונה על ידי נורבגים ומתיישבים קלטיים (סקוטים ואירים) במהלך המאה ה-9 וה-10. על פי המסורת המקומית, כפי שהיא כתובה בלנדנאמבוק, ספר ההתיישבות, המתיישב הקבוע הראשון באיסלנד היה הויקינג Ingólfur Arnarson שהתיישב ברייקיאוויק בסביבות 870 לספירה. על פי אותה מסורת, קבוצת ויקינגים בראשות איריק טורבלדסון, המכונה "אריק האדום", יצאה מאיסלנד, גילתה ויישבה את גרינלנד, וכעבור דור יצא בנו של איריק לייף איריקסון מגרינלנד והגיע לאמריקה הצפונית.

במהלך התקופה שחלפה מאז התיישבות הוויקינגים הגיעה הנצרות לאי. איסלנד נשארה עצמאית למשך 300 שנה, אבל לאחר מכן עברה לשליטת נורבגיה ודנמרק, רשמית כמושבת כתר נורבגית. בשנת 1814, שנה בה נפרדו הממלכות המאוחדות של דנמרק ונורבגיה בהתאם לחוזה קיל, הפכה איסלנד למדינת חסות של דנמרק. שלטון פנימי מוגבל הוענק לאיסלנד על ידי הממשלה הדנית ב-1874, וב-1918 הפכה לארץ חסות עצמאית וריבונית בנושאים הפנימים, אך יחסי החוץ וההגנה נותרו בשליטת הדנים, והמלך הדני נשאר ריבון של האומה עד 1944, כאשר הוקמה הרפובליקה הנוכחית.

לאחר מלחמת העולם השנייה נמנתה איסלנד עם המדינות המייסדות של האו"ם ונאט"ו.

בשנות ה-70 הרחיבה איסלנד את תחומי המים הטריטוריאליים שלה, מה שהוביל לסדרה של עימותים עם בריטניה ("מלחמת הבקלה"). בשנת 1980 נבחרה ויגדיס פינבוגדוטיר לנשיאה, בהיותה האישה הראשונה באירופה הנבחרת לעמוד בראש מדינה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסלנד מתפארת בפרלמנט הוותיק ביותר בעולם, האלת'ינגי (Alþingi), אשר הוקם בשנת 930. יש בו 63 חברים, כל אחד מהם נבחר על ידי האוכלוסייה כל ארבע שנים. ראש הממשלה יחד עם הקבינט דואג לחלק הביצועי של הממשלה. ראש הממשלה נבחר על ידי הממשלה לאחר הבחירות, באופן מסורתי הוא או היא הם ראש המפלגה הגדולה בפרלמנט. נשיא איסלנד (בדומה לנשיא ישראל) משרת בתפקיד ייצוגי, שליט ללא סמכויות וראש המדינה, אך חסר כוח פוליטי אמיתי, להוציא יכולתו להטיל וטו על חוקים העוברים באלתינג. הנשיא נבחר פעם בארבע שנים. הנשיא הנוכחי הוא אולפור רגנר גרימסון.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: הנתונים המספריים נכונים לשנת 2005.

איסלנד היא אחת מהמדינות בעלות רמת חיים מהגבוהות בעולם, היא השלישית בעולם בתמ"ג לנפש. כשכנותיה הסקנדינביות גם איסלנד היא מדינת רווחה, עובדה התורמת לחלוקה שוויונית של העושר הלאומי.

התחום המרכזי בכלכלת איסלנד הוא ענף הדיג הימי. מעל 50% מהיצוא האיסלנדי נובע מדיג ימי וממוצרים תעשייתיים נלווים. כמות הדיג השנתית עומדת על 1.7 מיליון טון בממוצע. פחות מ- 10% מכוח העבודה מעורב בתעשיית הדייג. תופעות הטבע הייחודיות של המדינה מעודדות תיירות, המהווה מקור חשוב למטבע זר.

רק 1.3% משטח האי מעובד לחקלאות והיבולים העיקריים הם תפוחי אדמה ולפת. במשק החי מייצרים חלב, חמאה, גבינה ובשר.

בתעשייה, הענפים העיקריים הם: עיבוד דגים, אלומיניום, צורן, אנרגיה גאותרמית, תיירות, דשן ומלט.

ענפי היבוא העיקריים הם: מכונות וציוד, מוצרי נפט, מוצרי מזון וטקסטיל מגרמניה, ארצות הברית, בריטניה, דנמרק ושבדיה. ענפי היצוא העיקריים הם: דגים ומאכלי ים (כ-2/3 מכלל היצוא), אלומיניום וצורן לבריטניה, גרמניה, ארצות הברית, צרפת, דנמרק, ויפן.

ב-22 באוקטובר 2006 חזרה איסלנד לצוד לווייתנים, ובכך הצטרפה ליפן ולנורבגיה המפרות אף הן את האיסור הבינלאומי על ציד לווייתנים.

איסלנד אינה חברה באיחוד האירופי כי אם באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), מסגרת מקבילה לאיחוד שהוקמה בשנת 1960. רוב מדינות האיגוד, ואיסלנד ביניהן, מסדירות את קשרי הסחר שלהן עם האיחוד האירופי במסגרת הקרויה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), המבטיחה למדינות החברות בה חופש של תנועה לאנשים, סחורות, שירותים והון, אך אינה מטילה על מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי את החובות המוטלות על חברות האיחוד.

לאיסלנד אין מקורות אנרגיה פוסילית הראויים לציון. אחת הדרכים לחסוך ביבוא מקורות אנרגיה היא חימום באמצעות מים חמים הנובעים מהרצועה הגעשית.

נכון לנובמבר 2007, לפי הדירוג השנתי של האו"ם שכולל 175 מדינות ונתונים כגון תוחלת חיים, רמת השכלה, והכנסה לנפש - איסלנד היא המדינה שהכי כדאי לחיות בה.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: ג'קו .,
עבור לפורום:
אקטואליה ופוליטיקה