להיות יותר יהודים ופחות ישראלים

עכשיו ניוולד מחדש - יותר יהודים, פחות ישראלים מאת יאיר שלג זה מה שההתנתקות עשתה ליוחנן בן-יעקב, מי שהיה מזכ"ל בני עקיבא ומייצג קלאסי של המונח "ימין מתון" אלמלא גילו (הוא כבר בן 60), יוחנן בן-יעקב יכול היה להיות "נער פוסטר" של הציונות הדתית הקלאסית - הממלכתית, השותפה עם כלל ישראל. כך לפחות על פי הביוגרפיה שלו: הוא נולד בקיבוץ כפר עציון לפני מלחמת העצמאות; צאצא למשפחה שכל אנשיה, למעט אביו ודודו, נספו בשואה. האב והדוד נהרגו בקרבות על גוש עציון במלחמת העצמאות (את השם בן-יעקב אימץ לימים על שם האב שנהרג, יעקב קלפהולץ), והוא - בן-יעקב - נותר נצר יחיד למשפחה. ב-1967 היה בן-יעקב מהקבוצה הראשונה של בני כפר עציון שחזרו להקים מחדש את יישובם - לא לפני שהתעמת עם חנן פורת ואחרים מבני הקבוצה, בתביעה שלא לעלות לקרקע באופן פרטיזני אלא רק לאחר החלטת ממשלה רשמית (שאמנם ניתנה). במשך שנים הדריך בן-יעקב היה פעיל בתנועת בני עקיבא. בשנים 1982-1988 אף כיהן כמזכ"ל התנועה. ביום העצמאות 1986 היה בין מדליקי המשואות, בזכות "תרומתו הייחודית לדמוקרטיה הישראלית". בן-יעקב תומך בזכות העקרונית להתיישבות ביש"ע אבל סבר שיש למקם את ההתיישבות לפי מידת העיכול של הקונסנסוס הישראלי. לכן הוא התנגד להתיישבות ברצועת עזה, גם בימים שממשלות "העבודה" היו אלה שיזמו אותה. מאותה סיבה הוא חלק בחריפות על חבריו מ"גוש אמונים" (כולל בן קיבוצו פורת) שחתרו ליישב את כל השטחים במהירות מרבית, בלי התחשבות בעמדות יריבים פוליטיים. גם בתחום הדתי, בן-יעקב היה פעיל, עם חבריו בבני עקיבא ובקיבוץ הדתי, נגד מגמות ההתחרדות שפשטו בציונות הדתית. אכזריות חזירית והנה, השבוע גם האיש הממלכתי הזה זועם מאוד. למעשה, היה מפתיע לגלות עד כמה הוא כתום - לא רק בטקסטים, אלא בעיקר בלהט ובזעם. זועם עד כדי מחשבות מחדש על הברית עם העולם החילוני. הוא לא מדבר במונחים של הפניית עורף מוחלטת, אבל בהחלט כן על כך ש"בציר בין יהדות לישראליות אנחנו צריכים יותר לפנות לכיוון היהודי; לנהל דיאלוג עם הציבור החרדי, גם על חשבון הדיאלוג עם האליטה הדמוקרטית-ליברלית". בן-יעקב: "אני התנגדתי להתיישבות בעזה, ואפילו כתבתי על כך ב'נקודה'. אבל ממשלות ישראל הן שיזמו את ההתיישבות הזאת. משרד השיכון הוא שהכריח באיומים אותנו, אנשי הקיבוץ הדתי, לאזרח את היאחזות נצרים שאנחנו התנגדנו למיקומה. אז אחרי כל זה, לבוא ולרסק מפעל חיים שממשלות ישראל יזמו, זו אכזריות חזירית שקשה לתאר אותה במלים. "ובשביל מה? הנאום של שרון בטלוויזיה קרע את הלב שלי בזלזול ובניכור שלו. הוא אמר: המציאות השתנתה. איזו מציאות השתנתה? האמריקאים הרי אמרו במפורש שלא ביקשו את הצעד הזה, ובהתחלה אפילו התנגדו לו. להתנתקות יש מרכיב אחד בלבד: עקירת היישובים היהודיים, וברור שהמניעים למהלך הזה הם אישיים ולא ממלכתיים. אני לא מדבר רק על החקירות שהתנהלו נגד שרון, אלא גם על הרצון של ראשי ממשלה בישראל להיכנס להיסטוריה כמי שהביאו שלום". עם זאת, בן-יעקב מבהיר שמשבר האמון הגדול ביותר שלו כיום אינו עם שרון, אלא עם "אבירי הדמוקרטיה בישראל": "נעשו כאן צעדים אנטי-דמוקרטיים בוטים; שרון הלך לבחירות על מצע מסוים ופנה למדיניות שונה באופן טוטאלי. אחר כך הוא נלחץ לבקש את הסכמת הבוחרים שלו, וכשנכשל בכך, הוא פשוט התעלם מהם. הוא סילק מהממשלה שרים שהפריעו לו, וכשהרמטכ"ל וראש השב"כ הביעו הסתייגות מהמהלכים הוא סילק גם אותם". "מול כל זה, איפה אלה שדיברו על הכרעות דמוקרטיות? על אחווה ואחדות בין אחים? איפה כל השותפים לאמנות חברתיות? איך הם נותנים למהלך כזה לעבור במדינה שמתקראת דמוקרטית? אני רוצה לראות אותם עוברים היום בבתי ספר ומטיפים לדמוקרטיה; מי יאמין להם? הצביעות שלהם כואבת לי יותר מכל דבר במהלך הזה. זו חשיפת ערוותם בצורה הכי נקלית שיש". הוא לא מתעלם גם משגיאות שעשתה הציונות הדתית לאורך הדרך, כמו "המשיחיות" במיקום היישובים אבל "דווקא ביחס לדמותה של ההתיישבות בגוש קטיף, אין לנו שום צורך בחשבון נפש. מדובר בעובדי אדמה תמימים, אנשים שהגיעו משכבות חברתיות שונות. לא הקימו טירות מפוארות, אלא יישובים צנועים וברובם שיתופיים. זו לא התיישבות שהוקמה על אדמות של ערבים, ואף אחד לא לקח כלום מאף ערבי. אלה אדמות שאיש לא יישב אותן בעבר. מדובר באנשים שגם כשירו עליהם אלפי פצמ"רים הם לא בכו ולא איימו לעזוב". בעיניו, השגיאה ההיסטורית העיקרית של הציונות הדתית היתה פוליטית: "שגינו כשהרסנו את 'הברית ההיסטורית' עם תנועת העבודה, ותרמנו לדחיקתו של מחנה פוליטי מרכזי מהמגרש. היינו צריכים להתעקש על הרעיון של ממשלות אחדות, גם לאורך זמן. זו טעות שהובילה גם ליצר נקמה מצד אותו מחנה, כמו שעמוס עוז אמר בביקורו המפורסם בעפרה: 'גזלתם מאתנו את הכתר, ולא נסלח לכם'". ציבור ריק וחלול מתוך כל הניתוח הזה, הוא מגיע למסקנה של שבר היסטורי: "ב-1911 חל פילוג בציונות הדתית, והיו שפרשו והקימו את אגודת ישראל. מאז ועד היום הותווה קו שאומר שהציר המרכזי החוצה את העם היהודי הוא הציר הציוני - האם אתה הולך עם הציונות או בלעדיה, אפילו אם לא בהכרח נגדה. והציונות הדתית הלכה כל הזמן עם הציונות. הציר הזה נשבר עכשיו, משום שאלה שמדברים בשם הציונות משמאל פועלים בשם מערכת ערכים חלולה ומזויפת. אז היום אני מגדיר את הציר לא בשאלה מי מגדיר את עצמו ציוני, אלא מי שוקל באמת שיקולים ערכיים יהודיים. והציבור החרדי אכן שוקל שיקולים יהודיים, שעל רבים מהם אני חלוק, אבל אצלו לא תיתכן רמיסה טוטאלית כזאת של הערכים, משום שהם מעוגנים בעומק שהדמוקרטיה היתה אמורה לשמש מקבילה שלו בעבור החברה החילונית, והתברר שהיא לא מהווה". המשמעות המעשית של המסקנה הזאת היא "התקרבות יותר גדולה מבעבר אל הציבור החרדי; רצון בדיאלוג אתו ופחות דיאלוג עם האליטות הדמוקרטיות-ליברליות. אני לא רואה התרחקות מהערכים הציוניים, אלא מאותו ציבור שנתפש יותר ויותר כריק וחלול. מה שכן יקרה, ובעצם היה צריך לקרות מזמן, זו ירידה במידת כוחם של הרבנים, במיוחד המכונים 'הגדולים', של הציונות הדתית (הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, י"ש). התברר שהם לא קוראים נכון את המפה; לא בהכרזות של 'היה לא תהיה', ולא בקריאות לסירוב פקודה, שרק מעטים צייתו להן". הוא מעריך שהדיאלוג המחודש עם הציבור החרדי לא יביא בהכרח לאימוץ עמדותיו אבל בתוך המחנה הדתי-הלאומי תהיה התקרבות לקוטב החרד"לי: "צריך לומר בכנות: עם כל המאבק שלי ושל חבריי נגד הפיכת הצניעות לדגל מרכזי בחיים שלנו, ברור שמדובר בריאקציה למתירנות הבלתי נסבלת של החברה שאנחנו חיים בתוכה. לכן ייתכן שבאופן חיצוני הציבור שלנו ייראה יותר חרד"לי, אבל הוא לא יוותר על ערכיו הבסיסיים". סיכומו של תסריט: "בעברית, המלה 'משבר' מציינת את המקום שבו האשה יושבת ללדת, המקום שבו נולדים חיים חדשים, וזה לדעתי מה שעובר עלינו - משבר ולא שבר. תהיה פה לידה של זהות חדשה; ציונות דתית שהולכת יותר לכיוון היהודי, גם על חשבון הפן 'הישראלי' שלה. וכדאי לזכור שמבחינה היסטורית, צאצאי ממלכת יהודה הם היחידים ששרדו ולא צאצאי ממלכת ישראל".

מוזמנים

להצטרף לאקטואליה לצנניות

בקרוב יתקיימו בחירות ותוכלו לנסות להשפיע

בדרך דימוקרטית. אם קואליציה של מפלגות מרכז ושמאל תנצח בבחירות, כפי שצופים הסקרים, או אז יתברר כי חבל עזה היה רק ההתחלה..

זה ממש לא משנה איזו קואליציה תקום

במשטר הישראלי הנוכחי כל קואליציה תביא לחורבן הציונות. כל קואליציה שתקום תהייה חותמת גומי בלבד למדיניות אירופאית אמריקאית פרו ערבית ואנטי ציונית.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: forumbot
עבור לפורום:
אקטואליה ופוליטיקה
בחר
בחר