כיון שהינך בטיפול פסיכולוגי נראה לי שנכון יהייה להתיעץ עם הפסיכולוג/ית המטפל אם זהו עיתוי נכון להתחיל לימודים.
במכללות להוראה מכשירים מורים ליסודיים וחטיבות ביניים. בהתאם למסלול שתבחרי במכללה תוכשרי להוראה לשכבת גיל מסוימת ולתחומי הוראה מסוימים. לא בהכרח בתחום התואר שלך. הפטור מקורסים על בסיס לימודים קודמים הוא בהתאם לתוכנית שתבחרי ועד כמה יש בה קורסים חופפים לאלה שלמדת. ההחלטה על פטור מקורס קשורה גם לציון שקבלת בעבר באותו קורס. אם הציון אינו גבוה עשויים לדרוש ממך לחזור עליו.
תחום ההוראה ביסודי אינו מחייב תואר בתחום ההוראה.באוניברסיטאות מכשירים מורים לחטיבה העליונה. שם נדרש תואר ראשון בתחום אותו תרצי להורות.
אני נמנע מהבעת דעה על מוסדות לימוד, וממליץ לך לבקר במוסד , לשוחח עם תלמידים הלומדים בו, וכך לשמוע ממקור ראשון על טיב המוסד והמסלול.
מקומות הלימוד מופיעים למעלה. תנאי הקבלה משתנים ממוסד למוסד. באתרי המוסדות מופיעים תנאי הקבלה ושכר הלימוד.
שוק העבודה משתנה: כמיליון ישראלים עובדים במקצועות המוגדרים בסיכון גבוה למחשוב בשני העשורים הקרובים. במלים אחרות — מספר גדול מבין העובדים עלולים למצוא את עצמם מחזיקים במקצועות שאין בהם צורך.
לפי דו"ח מכון טאוב, 39% משעות העבודה הנוכחיות שייכות למקצועות בעלי סיכון גבוה להיעלמות (למשל, תופרים, מוכרים טלפונים, טלרים או פקידי דלפק), 20% ברמת סיכון בינונית (ביניהם כלכלנים, היסטוריונים, עוזרי הוראה, נהגי אוטובוס ויועצים פיננסיים) ו–14% נמוכה (רופאים, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאלים וכוריאוגרפים).
עם זאת, מול הבשורה הקשה הזאת יש גם נחמה. "מספר העובדים בסיכון גבוה בישראל קטן במעט משיעורם במדינות מפותחות אחרות", קבע הדו"ח. "בארה"ב — 47% בסיכון גבוה, ובגרמניה לא פחות מ–49%. באופן לא מפתיע עובדים ללא תואר אקדמי, שהם בדרך כלל גם העניים והפגיעים ביותר, עלולים למצוא עצמם מהר יותר מול שוקת שבורה. בקרב הסובלים מבעלי רמת סיכון גבוה למחשוב ניתן למצוא 57% בקרב הלא־יהודים מול יהודים — 35%. עוד עולה מהדו"ח כי נשים בכלל המגזרים פגיעות יותר.
הייטק זה אמנם נחמד – במיוחד אם מדובר בחברה בינלאומית מבוססת כמו גוגל או פייסבוק – אבל קביעות, ועד חזק ושכר גבוה חשובים הרבה יותר. וגם: מי הן 7 החברות שעפו מהטבלה – ומי הן 3 המצטרפות החדשות? אלה העדפות העובדים בישראל
חברות ההייטק והטכנולוגיה הפועלות כיום בישראל, בין אם חברות מקומיות או מרכזי פיתוח בינלאומיים, שולטות ללא עוררין בטבלת 100 החברות שהכי כדאי לעבוד בהן לשנת 2016. לא פחות מ־37 חברות ברשימה הן חברות טכנולוגיה, ארבע מהן בעשירייה הראשונה. לשם השוואה, מתחום הפיננסים, השני בגודלו ברשימה, נכנסו לטבלה 18 חברות, ומהתעשייה 17 חברות בלבד. בנוסף, ארבע מתוך שמונה החברות החדשות שנכנסו השנה לראשונה לטבלה הן חברות הייטק, וכך גם החברות שביצעו השנה את הקפיצה הגדולה ביותר – פייסבוק שעלתה ב־19 שלבים ו־WIX שעלתה ב-16 שלבים. עם זאת, גם הנסיגה הגדולה ביותר בדירוג רשומה על שמה של חברת הייטק, רד האט, שירדה ב־10 מקומות.
ממצאים אלה מלמדים כי למרות הילת "סטארט-אפ ניישן" וחלומות האקזיט, עובדי ענף ההייטק בישראל מעדיפים את הביטחון התעסוקתי שמתלווה לעבודה בחברות גדולות ומבוססות כמו גוגל (המדורגת במקום השני), אינטל (במקום השלישי, כבשנה שעברה, על אף שהסקר נערך לפני מהלך הפיטורים הנרחב), HP במקום ה-6 או אמדוקס (11).
דירוג 2016 | שם חברה | דירוג שנה קודמת (2015) | פער | ענף |
---|---|---|---|---|
1 | חברת החשמל | 1 | 0 | חברה ממשלתית |
2 | גוגל | 2 | 0 | הייטק וטכנולוגיה |
3 | אינטל | 3 | 0 | הייטק וטכנולוגיה |
4 | טבע | 5 | 1 | תעשיות |
5 | בנק לאומי | 4 | 1- | פיננסים |
6 | HP | 6 | 0 | הייטק וטכנולוגיה |
7 | אלביט מערכות | 7 | 0 | הייטק וטכנולוגיה |
8 | בנק הפועלים | 9 | 1 | פיננסים |
9 | התעשיה האווירית | 8 | 1- | חברה ממשלתית |
10 | שטראוס | 11 | 1 | תעשיות |
מקום של כבוד בלבם של העובדים בישראל שמור גם לחברות הביטחוניות שמציעות שילוב קוסם במיוחד: עבודה בתחום מעניין וחשוב, לעתים קרובות טכנולוגי, במפעל המוגן על ידי ועד חזק. כל החברות הגדולות בתחום זה מיוצגות בטבלה במיקומים גבוהים, למעט התעשייה הצבאית שספגה לא מעט זעזועים בשנים האחרונות.
חוסר הביטחון התעסוקתי השורר בשנים האחרונות בשוק העבודה בישראל מתבטא בדירוג גם השנה, לא רק בשאיפה לעבוד בחברות הגדולות אלא גם בשאיפה להשתלב בשירות הציבורי. משרדי הממשלה מדורגים גבוה (17), עלייה של שלושה שלבים יחסית לשנה שעברה, מעל חברות זוהרות הרבה יותר, כמו אפל (26) וצ'ק פוינט (28), ורק מקום אחד אחרי פייסבוק.
לא פחות מ־37 חברות ברשימה הן חברות טכנולוגיה, ארבע מהן בעשירייה הראשונה
בנק ישראל (41) אמנם נסוג השנה בשלב אחד לעומת השנה שעברה, אבל הוא עדיין מבוקש יותר ממפעלי ים המלח (42), למשל, על כל הצ'ופרים שהוא נותן לעובדיו. החברות הממשלתיות מככבות גם הן, ובראשן כרגיל חברת החשמל שתופסת, כמו בכל השנים האחרונות, את המקום הראשון בטבלה. העובד הישראלי לא מוטרד מפרשות השוחד, ומעריך מקום עבודה בטוח שהשכר הממוצע בו הוא כ־25 אלף שקל בחודש. בצמרת שני מונופולים ממשלתיים נוספים – התעשייה האווירית (9) ומקורות (19), ורק נמל אשדוד נסוג אל המקום ה־33; סיפורי אלון חסן אולי כן ערערו את הרצון לעבוד שם, שהרי רק לפני שנתיים דורג הנמל במקום ה־24.
נמל חיפה, ששכר עובדיו דווקא גבוה יותר מזה שבנמל אשדוד, וגם רמת הנפוטיזם שם גבוהה – ל־25% מכלל העובדים יש בני משפחה בנמל – הגיע השנה רק למקום ה־71, וירד שבעה שלבים בשנתיים. לעומתו, רשות שדות התעופה (72), שלפני שנתיים עמדה במקום ה־98, מפלסת בהתמדה את דרכה במעלה הטבלה. עלייה גדולה נוספת רושמת השנה גם רכבת ישראל (80), שמשפרת את מיקומה ב־12 שלבים לעומת הדירוג של 2015.
אכן אלה תחומים הנחשבים לתחומים שילכן ויתפסו יותר ויותר תאוצה , ובהתאם הביקוש יגדל. ישנם מוסדות המעניקים קורסים לא אקדמיים בתחומים הללו, או קורסים אקדמיים בתוך מסלול כמו ניהול מסד נתונים ( הטכניון).
אכן יועצים באים מתחום הפסיכולוגיה, במקרה הטוב. איני מכיר יועץ בעל רקע טכנולוגי. נראה לי שנכון יהייה להתיעץ עם אנשי מקצוע מתחומי הטכנולוגיה , ולא יועצי תעסוקה.
הקריה האקדמית אונו מפליאה אותי בכל פעם מחדש בשילוביה, למשל דיקאן שמרוויח כמאה אלף שקלים בחודש אך ביצועי תלמידיו כושלים, קורס מסחרי בנדל"ן תמורת נקודות זכות אקדמיות וכנס מוסיקה עם פאנל משעשע במיוחד
האמת צריכה להיאמר: מהקריה האקדמית אונו כבר אין לי הרבה ציפיות. מכל כיוון (למעט קרן האור הנקראת יובל אלבשן) מדובר במוסד שמוציא להשכלה האקדמית שם, איך נגיד את זה, פחות טוב. באונו לומדים, למשל, ראיית חשבון. ניתן היה לצפות שבמקום בו הדיקאן הוא ירון זליכה, לשעבר חשכ"ל וכוכב הסדרה מגש הכסף, יהיו רמות הצלחה גבוהות. אז זהו שלא. זליכה מקבל 90,000 שקלים בחודש ברוטו, ואולי אם היה משקיע קצת יותר בסטודנטים, במקום לקבל עוד כמה עשרות אלפי שקלים בחודש מכל ועד שהוא מייעץ לו (כולל יו"ר ההסתדרות), היו אחוזי ההצלחה בשתי הבחינות החיצוניות הנדרשות – גבוהים. הם לא. כמו שפרסמנו לאחרונה, אונו משתרכת בסוף הטבלה, שלא כמו המכון האקדמי לב (שם לומדים רק דתיים וחרדיות, בעיקר חרדיות, כמו בחלק מהקמפוסים של אונו) או המרכז האקדמי רופין, שניהם מביסים גם כמה אוניברסיטאות הוותיקות.
באונו לומדים גם משפטים, וגם אחוזי המעבר של בחינות הלשכה הם מן הנמוכים, יחסית למוסדות אחרים. דיקנית הפקולטה למשפטים היא פרופ' גבריאלה שלו, רק 150,000 שקלים בחודש ברוטו.
שוק העבודה מצדו, אינו מתעלם. "סטודנט שמגיע מאונו יתקשה להתקבל אם יתחרה על אותו מקום מול בוגרי מוסדות אחרים", אמר לי לאחרונה מעסיק גדול, "לכל ידוע כי רמת הלימודים שם, איך נאמר זאת, אינה מן הגבוהות". המוטו של אונו, אגב, הוא המרצים הכי טובים בישראל. מול התוצאות העלובות כדאי לבדוק שוב את המסר.
לאחרונה פרסמתי את האייטם הזה – קורס מסחרי לחלוטין במכירת דירות, שניתן כקורס אקדמי, כי אחד ממרצי אונו יצר מודל מכירות לאותה חברת שיווק, ואחרי שקיבל ממנה כסף – החברה המסחרית גם מעבירה את המודל לסטודנטים, תוך שהיא מפארת את פעילותה הנדל"נית. הכי אקדמיה בעולם.
אז מאונו אין לי הרבה ציפיות, אבל אפילו גבותיי שלי הורמו כשראיתי את המודעה המכריזה על ועידת המוסיקה הבינלאומית של הקריה האקדמית, במהלכה מתקיים פאנל משונה במיוחד– השם הוא "המדינה ואני", המנחה היא רינה מצליח, והמשתתפים שימו לב – שר האוצר משה כחלון, רוני בראון, יוסי שרעבי, יוסי גיספן, יוריק בן דוד, ולקינוח יענקל'ה מנדל.
ועידת המוסיקה הבינלאומיתטלי חרותי סוברעל מה בדיוק עומד לדבר שר האוצר, זה שכל יוקר המחיה ומשבר הדיור על ראשו, בכנס מוסיקה? ואם כבר מושיבים את כל האנשים המכובדים האלה, שבאמת יש להם קשר כזה או אחר למוסיקה - למה הזמינה הקריה האקדמית אונו את שר האוצר לשבת בפאנל הזה במקום, נגיד, שרת התרבות?
התשובה לשאלה הזו ברורה – טוב ששר האוצר ידבר בכנס שלך. על מה? לא באמת חשוב. השאלה היותר חשובה בעיני, היא למה השר הסכים לשבת בפאנל המוזר הזה.
פניתי ללשכתו כדי להבין האם השר כחלון כבר פתר את הבעיות הקריטיות שעל ראשו, ובזמן הפנוי שנותר לו, הוא כבר פותר בעיות של אחרים. מלשכת השר לא נמסרה תגובה.